מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
על עבירה קטנה ועונש גדול.
עונש מאסר עולם על חציית כביש שלא כהלכה? עשרים שנה בכלא על לעיסת מסטיק בפומבי? הגזמנו הפעם, לא?
מדוע אם-כן נשתנה? בפרשת השבוע משה נענש ונמנעת ממנו הכניסה לארץ ישראל, הכל בגלל עבירה קטנה – לכאורה – של הכאת הסלע במקום דיבור אליו?
בני ישראל במדבר תובעים בקול רם שהם רוצים מים. השם אומר למשה לדבר אל סלע מסוים (הוא אמור לבקש יפה..) ומבטיח, שבאופן ניסי, מים יתחילו לזרום מן הסלע. משה לא דיבר אל הסלע אלא הכה בו (המדרש מסביר לנו מדוע זה קרה) ובסופו של דבר, הנס התרחש, המים נבעו והעם הרווה את צמאונו.
אם הרב שלך היה גורם לסלע להוציא מים, אפילו אם הוא היה 'קצת' אגרסיבי עם הסלע, היה הרב נכנס ללא ספק לרשימת זוכי פרס נובל לכימיה והנס היה נחשב לאחד ממופתי המאה ה-21. אך כשמשה עושה זאת, זו עבירה. אפילו נניח שהקב"ה העדיף שמשה ידבר אל הסלע ולא יכה בו, אך מדוע קיבל משה עונש גדול כזה, בשביל עבירה קטנה כל-כך?
התשובה היא, כך נאמר לנו, שהכל לפי הפרופורציה. אם ילד קטן לכלך את הרצפה, אנו נסלח לו; אם המבוגר, ממנו אנו מצפים למודעות לנקיון, עשה זאת – נהיה סלחנים פחות. ובאותו המשקל, ציפיותינו מאדם בעל שיעור קומה גבוהות יותר מאלה של אדם רגיל.
פגם הנמצא על אריג גס, אינו כל-כך גרוע כמו פגם על אריג עדין. כתם על סרבל עבודה לא רק שמקובל, אלא אף מבוקש. למעשה, אנשים מסוימים משלמים תוספת מחיר עבור ג'ינס מוכתם. אך אם אותו כתם יימצא על עניבת משי, לא ניתן יהיה ללבוש אותה.
משה רבנו הוא כמו בד משי עדין ולכן, אפילו השמץ הקטן ביותר או רמז לחטא, נחשב כהתנהגות שאינה הולמת, והעונש בהתאם.
באחד מספריו הראשונים של הד"ר המפורסם א. י. טברסקי, קראתי על המושג הידוע ביידיש: עס פַּאסט נישט – לא מתאים לך. כשהיה ילד, ואביו היה נוזף בו כשהתנהג לא כשורה, הוא היה אומר לו: עס פּאסט נישט. כלומר, לךָ, התנהגות כזו אינה מתאימה. נזיפה מסוג זה, לא רק שלא הורסת את תדמיתו העצמית של הילד, אלא אף בונה אותה. אבא חכם היה אומר לילדו: "אתה משהו מיוחד, אתה חשוב, לא מתאים לך להתנהג כך". ישנם דפוסי התנהגות שאינם בהכרח קרימינליים או בלתי מוסריים. אולם עבור אדם שבא מרקע מכובד הם לא הולמים. ביקורת מסוג זה, בונה את הערכתו העצמית של הילד.
כמה טוב הוא, שאפילו ענישה חמורה יכולה להיות בת תוקף וראויה לשבח.
כשאני כותב שורות אלה, אני חושב על טקס החופה שאני עורך מפעם לפעם בחתונות. לאחר הקראת הכתובה במקור בארמית, אני בדרך כלל מתמצת אותה גם באנגלית. בטקסט הארמי מופיע משפט עתיק האומר כי הבעל יתנהג עם אשתו "כהלכות גוברין יהודאין" – כפי שמתאים לגבר יהודי לנהוג, ובהמשך הטקסט מפורטות מחויבותיו של הבעל. קודם כל מזכירים לו כי עליו להתנהג כפי שמתאים לגבר יהודי. כן, אנו היהודים מצפים יותר מהבעלים שלנו. יש לנו מסורת קדושה ואתיקה היסטורית שאליה אנו מחויבים. לא משנה מה עושה שאר העולם, לגבר היהודי זה לא מתאים - עס פּאסט נישט.
משה רבנו היה הנביא הגדול ביותר שחי אי פעם. אין סטנדרט התנהגות גבוה יותר מזה הנדרש ממשה רבנו. למזלנו, אנחנו, בני תמותה רגילים, איננו מחויבים לאמות מידה כה מרוממות, אך אנו מחויבים לסטנדרטים שלנו, לסטנדרטים של יהודים על-ידי הבורא בשם "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
באדיבות: בית חב"ד - he.Chabad.org
עריכה: אוהד שלום
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: