מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
באדיבות: אתר בית חב"ד
בסוף פרשת וזאת הברכה מופיעים שמונה פסוקים המתארים את פטירתו של משה רבינו. אך אם את כל חמשת חומשי התורה כתב משה רבנו בעצמו, כיצד הוא כתב את סיפור פטירתו שלו?
במסכת בבא בתרא מופיעה מחלוקת תנאים העוסקת בנושא זה. לפי דעה אחת פסוקים אלו נכתבו על ידי יהושע בן נון, תלמידו של משה. אך לדיעת התנא האחר לא ניתן לומר כי היה חלק מספר התורה – ולו שורות אחדות – שלא נכתבו על ידי משה.
כיצד אם כן כתב משה את סיפור פטירתו שלו? "עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר, ומשה כותב, מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר, ומשה כותב בדמע".
ישנם המפרשים זאת שמשה רבינו כתב את שמונת הפסוקים בדמעות, כשהוא שומע על המוות הצפוי לו. פרשנים אחרים מסבירים שבמקום דיו, משה רבינו השתמש בדמעות כדי לכתוב פסוקים אלו.
להלכה פסק הרמב"ם כי "הכול תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם".
ברגעים האחרונים, מסר לעם ישראל
הרבי מליובאוויטש זצ"ל ראה בפסוקים אלו מסר עוצמתי שמשה רבינו ביקש להעביר לעם ישראל ברגעיו האחרונים.
לאור הקביעה שמשה רבינו עצמו כתב פסוקים אלו, מפתיע לגלות בהם דברים שלכאורה לא מחמיאים לו. כך כתוב בפסוק: "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב". אם נשווה זאת לסיפור פטירת אהרון נגלה כי עליו נאמר ש"כל בית ישראל" התאבלו עליו.
מדוע רק על אהרון התאבלו כולם? התשובה נעוצה בעובדה שמשה רבינו היה איש אמת, אך אהרון היה איש שלום שהיה אהוב על הכול. כדי להשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, היה אהרון משנה לפעמים מן האמת למען המטרה הנעלית של השכנת שלום. אך משה, איש האמת, לא יכל לעשות זאת.
ברגעיו האחרונים, ברגעים בהם עבודתו הושלמה בעולם, ראה משה את מעלת אחיו אהרון. הוא עצמו כתב את ההבדל ביניהם, כשבכך הוא ביקש כביכול מעם ישראל: לימדו מאחי, ושימו את אהבת כל יהודי בראש מעייניכם.
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: