מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
פרשת השבוע, פרשת "שמות", פותחת את החומש השני, ספר שמות "שהוא ספר הגלות והגאולה" [ע"פ הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות] ומשמשת כ"פרשת גישור" לחומש הראשון, ספר בראשית. כמו כן, הפרשה כוללת קכ"ד פסוקים [וסימנך: הודו לי-ה-ו-ה כי טוב] ואין בה שום איזכור מתרי"ג מצוות התורה. תוכנית – פרשת שמות פותחת את סדרת הפרשיות העוסקות בסיבות הגעתו של "המיעוט היהודי" לתחומי האימפריה המצרית, שעבודם הקשה והמפרך, כמו גם גאולתם הטבעית והניסית מ"בית העבדים ומכור הברזל", לאחר רד"ו (=210) שנים.
מספר סיבות גרמו לירידת ה"מיעוט היהודי" מארץ כנען למצרים. המקרא וחז"ל עסקו רבות בעניין זה ומנו אותן במקומות שונים ומשום "גזירת עורך ואורך" לא נוכל לפרט ולהרחיב. אולם, יש לציין שבאחת הסוגיות התלמודיות [בבלי מסכת שבת, דף י:] מוקדה תשומת לבנו לעובדה המצערת, והיא: העדפתו של יוסף ע"י אביו יעקב משאר האחים. העדפה זו יצרה אווירת איבה, משטמה ושנאה במערכת היחסים האחית והמורכבת ממילא בין יוסף ואחיו. הגם ששומה וחובה עלינו להדגיש שעל פי השקפת עולמנו המאמינה במוסריותם של אבותינו ואמותינו ע"ה, ברור לנו שליעקב לא הייתה כוונה ליצור ולגרום למצב עגום זה. מכל מקום, האיבה, המשטמה והשנאה שנוצרה הובילה במישרין לפירוד, לפירוק ה"ביחד", ובעיקר: לחוסר אחדות במערכת המשפחתית הנ"ל, דבר שגרר בעקבותיו גלות ראשונה וקשה זו, או כפי שמכונה היא ע"י פרשני התורה "גלות הגלויות", בתולדות העם היהודי לדורותיו.
באותו האופן, בדיוק, ברם, מן הכוון ההפוך, ניתן לקבוע בוודאות שמספר סיבות גרמו לגאולתו של ה"מיעוט היהודי" מארץ מצרים אל ולכיוון ה"ארץ המובטחת", הלוא היא ארץ כנען, ארץ ישראל. ושוב, אין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב, אולם, יורשה לנו להזכיר מספר מצומצם של מאמרי חז"ל חשובים המובילים את הקורא לחשיבה ולעיון עמוק, כמו גם אל המסקנה היחידה המתבקשת, והיא: יישום הערך אחדות ישראל, הלכה למעשה, היה המוטיב המרכזי לגאולה מגלות מצריים [ולטענתנו, גם הווה ויהיה בעתיד], כדלקמן –
אחדות העם, אחדות ישראל, כפי שציינו לעיל, הייתה הגורם העיקרי שהוביל את העם במצריים ליצור "מהפכה רוחנית" לאחר עשרות שנים של שיעבוד מפרך וקשה, שיעבוד שהיה מן הגורמים לניתוקו של "המיעוט היהודי" ממסורת וממורשת אבות עד כדי הגעה לשפל המדרגה הרוחנית כפי שמתארים זאת חז"ל: "הגיעו עד למ"ט שערי טומאה" ו/או כפי שיחזקאל הנביא מתאר בספרו, פרק כ'. בפרק כ'. אחדות ישראל הייתה הגורם העיקרי ל"חזרה בתשובה" של "המיעוט היהודי" הן בשמירת מצוות עיקריות ובסיסיות כגון: מילה, שבת ועוד והן בשמירת ערכים יהודיים הקשורים לזהות ולתודעה יהודית בסיסית כגון: חזרה ושמירת השם, הלבוש והלשון היהודיים. אחדות ישראל סובבה עליהם את "הגלגל" לטובה מעם הקב"ה אשר שמע את נאקתם, זעקתם וצעקתם, זכר להם את בריתו אשר נשבע לאבותיהם והוציאם "מעבדות לחירות ומשעבוד לרווחה ומאפילה לאור גדול". רעיון זה מוצא לו מקום חשוב בדברי המדרש הנפלאים והמחכימים כהאיי לישנא [תדא"ר כ"ג]: "כשהיו ישראל במצריים, נתקבצו כולם וישבו יחד. ומשום שהיו באגודה אחת, כרתו (=הסכימו) יחד ואמרו: שיעשו גמילות חסדים זה עם זה...שישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב. שלא ילמדו לשון מצריים. שלא יניחו לשון אבותיהם. שישמרו את השבת ושיהיו נימולים...".
מי ייתן, ובימים קשים וטרופים אלה של שסעים וקרעים ב"פאזל היהודי", ובמיוחד לפני "תקופה מכרעת של קבלת החלטות, מדיניות ופנימיות אשר ישפיעו על ההיסטוריה העכשווית והעתידית של עם ישראל באשר הוא" [מדברי ראש ממשלת ישראל, מר ביבי נתניהו באחד מן הדיונים המדיניים שהתקיים לאחרונה בכנסת ישראל], נשכיל כולנו ביחד לבחור את הנתיב החשוב של מוטיב האחדות, מוטיב שהיה הגורם העיקרי לגאולתו של העם היהודי באשר הוא. שהרי: "באחדותינו – חירותינו".
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: