מאז החליט הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, לשנות את נוסח פתיחת תפילת "יזכור" ל-"יזכור אלוהים", במקום הנוסח שהיה מקובל עד כה בטקסי יום הזיכרון, "יזכור עם ישראל", סוערות הרוחות.
הרמטכ"ל טוען כי זהו הנוסח הראוי והמקורי, בכך הוא מסתמך על התפילה עתיקת היומין הנהוגה בבתי הכנסת ומציינת את שמו של הנפטר. גנץ טוען כי זו תפילת יזכור הרשמית ואליה יש להתייחס.
מנגד טוענים המתנגדים להחלטה כי ה-"יזכור" שהיה נהוג עד כה, הנפתח ב-"יזכור עם ישראל", הוא הנהוג בהקשר לחללי מערכות ישראל, אותו חיבר ברל כצנלסון לאחר מאורעות תל-חי והוא היחידי שיכול להיות מוסכם על העם כולו, מאמינים ולא מאמינים.
כיוון שמדובר בטקס ממלכתי ולא דתי, אומרים המתנגדים למהלך, אין סיבה לקשור בו את האל. חלק מהחיילים אינם חשים רגש כזה או אחר לאלוהים, חלקם אינם מאמינים וכך גם בני משפחותיהם, אשר היו מעדיפים לשמוע שעם ישראל זוכר מאשר לציין את הצורך להזכיר לאלוהים את בניו.
הנוסח שהיה נהוג עד כה בטקסים לזכר חללי מערכות ישראל
אני אמא של יורם ביאלר, שנפל בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, בד' באייר תשכ"ט (1969), בימי מלחמת ההתשה, בקרב מול הכוחות המצריים שחצו את תעלת סואץ ונכנסו לסיני.
יורם היה נער בן 21, וידע שהוא מגן על מולדתו.
חשוב לי לדעת שהעם אליו הוא שייך ואותו אהב, יזכור אותו. לא לי ולא ליורם קשרים עם אלוהים.
לכן אני מתנגדת בכל לשון של התנגדות לשינוי הנוסח של 'יזכור עם ישראל', שנכתב על ידי ברל כצנלסון לזכרם של הרוגי קרב תל חי בשנת 1920. מאז ועד עתה זהו נוסח ה'יזכור' לחללי מערכות ישראל.
אני פונה להורים שכולים, לבני משפחותיהם ולאזרחי המדינה, לחתום על העצומה אותה נפנה לרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, שאישר את שינוי הנוסח המקורי של ה'יזכור', שנועד לכבד את זכרם של אלה שלא ממיתים עצמם באוהלה של תורה, אלא אלה שנפלו בקרבות על הגנת עם ישראל.
יהודית ביאלר.
רשמו לנו בתגובות שלמטה מה דעתכם? האם מקומו של אלוהים הוא בטקס ממלכתי ויש צורך להזכירו, או שמא רק הנוסח של "יזכור עם ישראל" יכול לאחד את כל העם, על שלל פילוגיו?
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: