מיד תועבר לדף המבוקש
הקורא חשב שהרב התבלבל, אך הוא התעקש: סבלנו כבר מספיק.
קטע אחד בולט במיוחד בפרשת השבוע. זהו קטע הידוע בשם "התוכחה". אנו קוראים בקטע זה על סדרה שלמה של אסונות שיפלו על ראשם של בני עמנו אם יפנו גבם לאלוקים וינטשו את דרכיו. המסורת אומרת שה"בעל קורא" עצמו עולה לתורה בחלק זה – מבלי שיקראו לו, וכשהוא מגיע לפרקי התוכחה הוא מנמיך את קולו כאילו לרכך את מכתן של הקללות הנוראיות הללו.
במשך 24 שנים הייתי המפיק והמנחה של תוכנית רדיו יהודית, היחידה בדרום אפריקה, בשם "קול היהדות". פעם אחת התארח אצלי בשידור הרב שלמה ריסקין מיישוב אפרת. הוא סיפר שכילד הוא גדל בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין, ושבת אחת הלך להתפלל בבית-הכנסת של הרבי מקלויזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטם (1904–1994). הרב הלברשטם, שמוצאו היה מרומניה, היה אדם גדול מבחינה רוחנית. הוא איבד 11 ילדים בשואה ומעולם לא ישב שבעה משום שהיה עסוק בהצלת חייהם של אנשים רבים ככל יכולתו. אחרי המלחמה הוא התיישב באמריקה והקים קהילה חסידית מפותחת. לאחר מכן הוא עבר לגור בישראל ובין השאר הקים את בית החולים לניאדו בנתניה.
באותה שבת – כך סיפר הרב ריסקין – נקראה "התוכחה". כשהגיעו לחלק של הקללות, הקורא הנמיך את קולו, כרגיל. לפתע צעק הרב ביידיש "העכער"! ("בקול רם!") הקורא בתורה התבלבל לחלוטין, הוא הרי נהג לפי המנהג המקובל מדורי דורות. אולי הוא לא שמע טוב... לכן הוא המשיך לקרוא בקול נמוך. "העכער! העכער!" הרעים בקולו הרב. "תן לאלוקים לשמוע מה שאנו קוראים פה! הרי כל הקללות כבר התגשמו. כעת עליו לשלוח רק ברכות לבני עמנו....".
רבים תיארו את השואה כחבלי לידתו של המשיח ושל הגאולה הסופית. מעולם לא יתרחש שוב אסון בסדר גודל עצום שכזה. סבלנו די והותר גלות, נדודים, פוגרומים ורדיפות. הקללות למעשה התגשמו בכל עוצמתן הטראגית. עכשיו צריכים לבוא רק טוב, אושר, חום וברכה לבני עם ישראל.
בסוף דברי התוכחה אומר אלוקים: "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור..." (ויקרא כו, מב).
לא זו בלבד שהבורא הכל-יכול זוכר אותנו, את בני העם היהודי, אלא שהוא אף יזכור את ארץ קודשו, את ארץ ישראל שלנו. ניתן לפרש זאת גם כמסר ביחס לאנטישמים בעולם, שמסתתרים מאחורי הדיבורים האנטי-ציוניים והאנטי-ישראליים שלהם. "והארץ אזכור..." – זהו מסר גם לעמי העולם שטוענים כי הם ידידינו, אותם מניפולאטורים מתוחכמים שמומחים לתקוע סכינים פוליטיות בגבנו, בוושינגטון ובלונדון. אני אזכור את הארץ – זהו מסר לפנאטים היהודיים בקרבנו, שמסוגלים לסכל את מאמציהם של אחיהם שלהם בניסיונותיהם הנואשים לפייס את אויביהם המושבעים. לכל אלה אומר אלוקי ישראל: והארץ אזכור. לעולם לא אנטוש את ארצי שלי או את בני עמי.
וכפי שהוא זוכר אותנו, הבה נזכור אותו ואת הברית השוררת בינינו. מי ייתן ונתכונן לשבועות ולמתן התורה ברצינות ובשמחה. מי ייתן ואלוקים ועמו יזכרו תמיד זה את זה. אמן.
באדיבות: בית חב"ד - he.Chabad.org
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: