מיד תועבר לדף המבוקש
קרל מרכס היה אולי החלוץ, אבל יהודים רבים אחרים היו אף הם מעורבים בנהירה אחר הקומוניזם, במיוחד בימיה הראשונים של המהפכה הקומוניסטית. אישית, אני לא חושב שיש לנו מה להתנצל על כך. סבלנו באופן בלתי נסבל תחת משטרים עריצים בזה אחר זה, פעילים פוליטיים רבים באמת האמינו שקומוניזם יהיה טוב יותר לאנשים מאשר השחיתות הצארית. חוש האידיאליזם שלהם הצית תקוות לחיים טובים יותר ולעתיד צודק יותר לכולם. על הנייר, הקומוניזם היה רעיון טוב. העובדה שהוא נכשל, ושהמנהיגים החדשים עלו על קודמיהם בעריצותם, משקפת אולי את הנפשות הפועלות לא פחות מאשר את השיטה.
מהי השיטה הכלכלית היהודית? האם יש כזו? הייתי מתאר אותה כ"קפיטליזם עם מצפון". התורה מעודדת יוזמה חופשית ובכך היא ללא ספק קפיטליסטית. אולם זהו קפיטליזם מוגבל, ובוודאי קפיטליזם מתחשב.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם, "המידה המגונה של הקפיטליזם היא החלוקה הבלתי שווה של הברכות. המידה המגונה של הקומוניזם היא החלוקה השווה של המצוקות". לפיכך היהדות הביאה לנו שיטת שוק חופשי, שבה חלוקת הברכות לא הושארה ליד המקרה או למשאלות-לב בלבד, אלא נעשתה משהו מחייב. פרשת השבוע (פרשת בהר) נותנת לנו דוגמה קלאסית לכך.
שמיטה, שנת השבתון לאדמה, תוכננה לאפשר לאדמה לנוח ולהתחדש. שש שנים נעבוד את האדמה, אך בשנה השביעית היא תנוח כשדה לא זרוע. המחזור החקלאי בארץ הקודש נושא עימו מערכות קפדניות של חוקים ותקנות בעניין בעלות, זכויות והתחייבויות על קרקעות. אסור לנטוע או לגזום וכל עבודה חקלאית אחרת בשנה השביעית, ומה שגדל מעצמו מהווה הפקר וכל אחד יכול לקחתו. הבעלים יכולים לקחת חלק מן היבול, אך כך יכולים לעשות גם העובדים, החברים והשכנים. בשנה השביעית, לבעל הבית אין זכות על הקרקע וגידוליה יותר מאשר לכל זר. במשך שש שנים אתה הבעלים על הקרקע, אך בשנה השביעית אין לך זכויות מיוחדות.
כך מביאה לנו היהדות שיטה כלכלית המתפארת בטוב שבשני העולמות – היתרונות של שוק חופשי בלתי כבול, המאפשר חופש ביטוי והצלחה באופן יחסי להשקעה בעבודה, ללא החסרונות של תאוות הבצע הקולקטיבית. אם האדמה שייכת לקב"ה, אז אין לנו בלעדיות עליה. השם מרעיף את ברכותיו עלינו, אך זהו בתנאי שנתחלק בהן. בלי חוקי התורה, הקפיטליזם נכשל. אמביציה משולחת רסן והתאווה לכסף וכוח מובילים למונופולים וגושים מלוכדים שלא משאירים מקום לאנשים פרטיים להצליח ולהתפרנס, ומרחיבים את הפער בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם. שנת השבתון היא אחד מאמצעי הבלימה והאיזון ששומר את הקפיטליזם שלנו ככשר ומיטיב. זוהי רק דוגמה אחת מני רבות של ה"קפיטליזם עם מצפון" היהודי. התורה הכתיבה מחויבויות חוקיות רבות כלפי העניים בחברה – לא משהו הנתון לבחירה, אפילו לא המלצות של חסד, אלא תרומות לעניים שהן בגדר חובה. 'מעשר' של 10% או השארת שיבולים בפינות לא מלוקטות בשדה עבור העניים הם חלק מאותה שיטה של קפיטליזם רחום.
ישנם אנשים שהם בעלי ראש עסקי. כל דבר נמדד אצלם במונחים מדויקים של תן וקח. עסק זה עסק. אם הזמנתי אותך לשבת פעם אחת, לא אזמין אותך שוב עד שתחזיר לי טובה. אם נתת לבן שלי 50$ מתנת בר מצווה, אז זה בדיוק הסכום שאתן לבנך בבר המצווה שלו. עלינו להיות רכים וגמישים יותר, לא כל כך קשים וקשוחים וכל הזמן עם ראש עסקי. בהחלט, היה קפיטליסט אך קפיטליסט כשר. שוויו הכספי של אדם אינו רלוונטי לכבוד שאתה רוכש לו. אמץ לעצמך את התכונות היהודיות המסורתיות של טוב לב, רחמנות, צדקה וחסד, נדיבות ברוח, בלב ובכיס.
יהי רצון שתרוויח הרבה כסף, שתף בהם גם אחרים, וכך תעודד את ה' להמשיך ולהרעיף עליך את ברכותיו.
באדיבות: בית חב"ד - he.Chabad.org
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: