5 המצאות מקריות ששינו את העולם

אפקט החימום של מיקרוגלים התגלה במקרה בשנת 1945. פרסי ספנסר, מהנדס אמריקני, עסק בפיתוחו של רכיב ראדאר. במסגרת עבודתו בחברת ריית'און, הוא עבד על רכיב אקטיבי בראדאר, כשלפתע הבחין שחטיף שוקולד-בוטנים שהיה בכיסו נמס. החטיף נמס, בגלל גלי המיקרו מהראדאר.
ספנסר הבין את המשמעויות והפך לממציא המיקרוגל, הוא יצר שדה אלקטרומגנטי באמצעות קופסת מתכת סגורה, מתוכה לא יכלו גלי המיקרו לברוח.

המאכל הראשון שהוכן במיקרוגל היה פופקורן. המאכל השני היה ביצה, שהתפוצצה בפנים של אחד משותפיו של ספנסר, שבא לראות את הפלא בפעולה.

תנורי המיקרוגל הראשונים היו בגודל של מקרר, וכללו צנרת מים לקירור. הם נמכרו במספר מאוד מוגבל למסעדות. רק לאחר שחברת ריית'און רכשה את חברת מקררי אמנה ב-1965, החלה החברה לייצר תנורי מיקרוגל קטנים וזולים יותר. בשנות ה-70 תנורי המיקרוגל החלו להימכר בכמויות מסחריות גדולות של מיליונים.

גביע הגלידה

הסיפור של גביע הגלידה הוא דוגמה מושלמת למקריות, תוצאה של מפגש מקרי אחד, לפני יותר ממאה שנה, עם השלכות עצומות ומתוקות.
עד ל-1904 גלידה הייתה מוגשת על גבי כלים רגילים. באותה שנה נערך בסיינט לואיס היריד העולמי. היריד נערך בשיא הקיץ, ודוכן גלידה הוצב במקום על מנת לצנן את המבקרים. דוכן הגלידה לא העריך נכונה את כמות המבקרים שתגיע, והצלחות עליהן הוגשה הגלידה החלו לאזול במהירות. בדוכן הסמוך לגלידה המוכרים ישבו מתוסכלים – הוופל הדקיק שהביאו במיוחד מפרס (זאלאביה) לא מכר. כשראה בעל הדוכן שבדוכן הסמוך לו הצלחות אזלו, הציע לשכניו לגלגל את הוופל הדקיק שלו לקונוס, כדי שיוכלו להגיש את הגלידה בו, ומשם....היסטוריה.

פתקיות פוסט-איט

ההמצאה הצנועה, של מדבקות פוסט-איט היא תוצאה של שילוב בין מדען לא כל-כך מוצלח, ונוצרי אדוק ומתוסכל, שרק רצה לשיר.
ספנסר סילבר, חוקר בחברת M3 האמריקנית ניסה לעבוד על נוסחה לדבק חזק, לצערו (או לשמחתו בדיעבד) כל מה שיצא לו זה דבק חלש, שניתן היה להסירו ללא מאמץ. הוא רשם את הנוסחה לדבק והעביר אותה לממונים עליו, אבל אף אחד מהם לא טרח להעניק לה יותר ממבט חטוף, לפני שהיא נדחפה למרתפי החברה.

4 שנים מאוחר יותר, ארתור פריי, עוד עובד בחברה, שהיה חבר במקהלת הכנסייה בשכונתו חזר לביתו מתוסכל, לאחר ששוב נפלו הדפים שהשאיר בתוך ספר המזמורים, והוא נאלץ לדפדף ולחפש, את השירים שהיה אמור לשיר עם חבריו.
ואז קפצה לפריי נורה קטנה בראש, הוא נזכר בהמצאה הכושלת של חברו לעבודה. בתחילה ניסה את הדבק על הפתקיות, שהיה משאיר בספר המזמורים, ולאחר שראה שהשיטה עובדת, הוא מכר את הרעיון לחברה בה עבד, שמאז כבר עשתה מיליונים על ההמצאה הקטנה, אך היעילה להפליא.

קוצב הלב

קוצב הלב – המצאה שממשיכה להציל את חייהם של רבים עד היום, התגלתה במקרה על-ידי המהנדס האמריקני ווילסון גרייטבאצ'.
בשעה שהיה עסוק בפיתוח פטנט על גאדג'ט, המתעד פעימות לב לא סדירות, הכניס גרייטבאצ' נגד (רזיסטור) חשמלי, מהסוג הלא נכון, אל תוך המכשיר. המעגל החשמלי שנוצר החל לשדר פולסים בקצב קבוע. גרייטבאצ' השווה את התגובה שנוצרה, לקצב פעימות הלב, ולאחר שראה את הדימיון, החל לתכנן את קוצב הלב המשותל הראשון.
קוצבי הלב היו אמנם קיימים כבר לפני כן, אך אלו היו חיצוניים, גדולים, מסורבלים וגרמו לשוקים חשמליים אצל החולים, שלעיתים סבלו בשל כך מכוויות. הרעיון של גרייטבאצ' הוביל אותו גם לפתח סוללות ליתיום מיוחדות להפעלת הקוצב.

דבק סופר-גלו

עוד סיפור על דבק, הפעם מהסוג החזק. בשנת 1942 ישב לו ד"ר הארי קובר במעבדתו וניסה, ללא הצלחה, לפתח פלסטיק שקוף, על מנת לייצר כוונות לאקדחים, מקלעים ורובים. במשך זמן מה הוא עבד עם כימיקלים המכונים ציאנואקרילאט, מהר מאוד הבין הד"ר כי החומר משתנה במגע עם לחות, וגורם לכל חומרי הניסוי להתגבש למוצק אחד, שקשה מאוד להפרידו. הד"ר המאוכזב קילל את החומר הלא-יעיל, והמשיך במחקר מכיוון אחר.

עברו להן 6 שנים וקובר מצא לו עבודה במפעל כימי, הוא עסק בבדיקה של עמידות דבקים מסוימים בחום, לצורך שימוש במטוסי סילון, כאשר נזכר בחומר המוזר שיצר לפני שנים. החומר לא היה זקוק לחימום או ללחץ משמעותי כדי לשמש כדבק אפקטיבי וחזק. עברו עוד מספר שנים של ניסויים, והשלמות מסחריות עד שהדבק החל להימכר כ'סופר-גלו'. מספר שנים לאחר מכן השתמשו בדבק במלחמת וייטנאם  - חובשים היו מרססים אותו על פצעים פתוחים לעצירת דימומים, כך שניתן יהיה להעביר פצועים במהירות רבה יותר לעורף. כך יצא שהמצאה שפותחה במקור לשפר יכולות הרג, הצילה חייהם של חיילים רבים.