maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

רבי שמעון בר יוחאי

באדיבות: אתר בית חב"ד

רבי שמעון בר יוחאי
 
רבי שמעון בר יוחאי היה תנא בדור השני לאחר חורבן בית המקדש. הוא ידוע בראשי התיבות של שמו רשב"י, ובל"ג בעומר, יום פטירתו, מאות אלפים נוהרים למקום מנוחתו במירון כדי לשמוח בשמחת רבי שמעון.
 
חיים בצל רדיפות
במשך שלוש עשרה שנה למד רבי שמעון בישיבתו של רבי עקיבא שאף הסמיך אותו לרבנות. רבי עקיבא אמר לו פעם "דייך שאני ובוראך מכירים כוחך!"
הקשר ההדוק בין התלמיד לרבו נמשך גם לאחר שרבי שמעון היגר לעיר אחרת.
הימים היו ימים קשים ליהדות. הרומאים ששלטו בארץ ישראל רדפו אחר יהודים שקיימו את התורה והמצוות. הייתה זו תקופת "עשרת הרוגי המלכות" הידועה לשימצה בתולדות עם ישראל, במהלכה נהרגו עשרת גדולי הדור, הרבנים והמנהיגים החשובים ביותר באותה תקופה. גם רבי עקיבא "זכה" לגורל דומה כשהוא נעצר בבית הכלא ולבסוף הוצא להורג בעינויים אכזריים.
למרות הסיכון המוחשי לחייו שהיה כרוך בכך עשה רבי שמעון את דרכו אל בית הכלא כדי ללמוד תורה מפיו של רבו המובהק. במהלך ביקור זה אמר לו רבי עקיבא את המשפט המפורסם "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק" שמשמעותו שברצונו של רבי עקיבא ללמד תורה לתלמידיו אף יותר ממה שתלמידיו חפצים בכך.
 
גזר דין מוות – ושנים במערת מסתור
לאחר פטירתו של רבי עקיבא הגזירות הוקלו מעט. רבי יהודה בן אבא הסמיך אותו שוב לרבנות וחיי היהדות שוב פרחו בארץ הקודש.
אך התקופה השלווה בחייו של רבי שמעון לא ארכה זמן רב.
באחד הימים, במפגש בין כמה רבנים התבטא רבי שמעון בחריפות נגד הרומאים ששלטו בארץ. אדם אחד שנכח במקום העביר את תוכן דבריו לשלטונות והם ביקשו להוציא אותו להורג כעונש על דבריו.
כשהדברים הגיעו לאוזניו של רבי שמעון הוא הסתתר יחד עם רבי אלעזר בנו בבית המדרש, לשם הייתה אשתו מגיעה מדי יום עם מזון עבור בעלה ובנה. כשהחיפושים התהדקו והסכנה לשלומם גברה הם מצאו מקלט במערה בגליל. באופן ניסי צמח בפתח המערה עץ חרוב ומעיין מים חיים החל לפכות ליד המערה. מחרובים ומים אלו ניזונו רבי שמעון ובנו במשך כל שהותם במערה – 13 שנים.
הם ניצלו שנים אלו ללימוד בתורת הבורא, יומם ולילה הם התבוננו בסודות א-ל ובבריאה האלוקית של העולם. רק כאשר אליהו הנביא בא לבשר להם שהקיסר הרומאי מת והגזירה בטלה, יצאו רבי שמעון ובנו מן המערה.
 
היציאה מן המערה
לאחר שיצא מן המערה התפרסם רבי שמעון עוד יותר כאיש אלוקים ותנא גדול. לפי הוראות הרופאים הם נסעו להתרפא בחמי טבריה, לאחר שגופם הצטמק בתקופה שהסתתרו במערה. מי המעיינות אכן ריפאו את גופם, וכאות תודה הם תרמו לעיר תרומה חשובה: עד אותם הימים העיר הייתה נחשבת 'בחזקת טומאה' כי נבנתה על בית קברות. אולם רבי שמעון ובנו ביררו וקבעו איזה חלק טמא, ושאר חלקי העיר הפכו טהורים והותרו לכניסה לכוהנים.
מרד פרץ בבבל נגד השלטון הרומאי. המרד נמשך ארבע שנים ורבים מהיהודים בארץ ישראל הצטרפו למרד. כשרומאים דיכאו את המרד בסופו של דבר, הם הגבירו את רדיפותיהם נגד היהודים.
רבי שמעון בן יוחאי נבחר לעמוד בראש משלחת שנשלחה אל הקיסר כדי לבקש ממנו להקל את הגזירות. באורח פלא, המשלחת הצליחה בתפקידה באופן יוצא מן הכלל.
 
פתגמים
הנה כמה אמרות ופתגמים של רשב"י:
"שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים" כלומר, כאילו אכלו מן הקורבנות שעובדי האלילים היו מקריבים לאלילים המתים (אבות פרק ג).
"גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו" (תלמוד ירושלמי, קידושין א, ז).
"מתחילה אמרתי שאילו הייתי בעת מתן תורה הייתי מבקש מבורא העולם שיברא שני פיות לאדם: בפה אחד ילמד, ובפה השני יעסוק בצרכיו החומריים. כעת אני חוזר בי שכן אנשים מנצלים את הפה האחד שנתן להם בורא העולם לאמירת לשון הרע, ועל אחת כמה וכמה בשני פיות!" (על פי תלמוד ירושלמי, שבת א, ב).
"חמורה אונאת דברים מאונאת ממון" – פגיעה באדם אחר באמצעות דיבור חמורה אף יותר מפגיעה בממונו (בבא מציעא).
"גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מט, ב).
כשיצא מהמערה פגשו רבי שמעון ובנו בזקן שרץ בערב שבת ובידיו שני הדסים. שאל אותו רבי שמעון: הדסים אלו למה? השיב להם האיש – לכבוד שבת. שאל רבי שמעון: ומדוע לא תסתפק באחד? השיב לו הזקן: אחד כנגד הדיבור האלוקי "זכור את יום השבת לקדשו" ואחד כנגד "שמור את יום השבת". אמר רבי שמעון לבנו: "ראה כמה חביבין מצוות על ישראל!"
 
על רבי שמעון נאמר:
"כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן" – הקשת היא סימן לחטאיהם של ישראל, וצדקותו של רבי שמעון הגינה על הדור כולו (תלמוד ירושלמי ברכות ט, ב).
"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" (ברכות ט, א).
 
ספר הזוהר
במשך שהותו במערה הגה רבי שמעון יחד עם בנו בחוכמה הנסתר האלוקית – הקבלה – ועל בסיס לימוד זה חובר ספר הזוהר הקדוש שנכתב בארמית.
במשך מאות שנים עבר ספר הזוהר הקדוש מדור לדור, עד אשר חכם בשם רבי משה ברבי שם טוב די ליאון, שחי לפני כ- 700 מאות שנה, פרסם כתב יד עתיק של הזוהר הקדוש שחיבר רשב"י.
במשך שנים הלימוד בספר הזוהר היה שמור לחכמים ומקובלים גדולים בלבד, עד שבא האר"י הקדוש, שחי לפני למעלה מארבע-מאות שנה, ואמר "מצווה לגלות זאת החכמה."
מאז נפוץ ספר "הזוהר" בין כל ישראל ומוחזק כספר קדוש. חכמים רבים החלו ללמוד בספר "הזוהר" ומצאו בו מעין של קדושה וטהרה לרומם את הנשמה ולהגיע על ידו למדרגות עילאיות בעבודת את הבורא יתברך.
רשב"י עצמו התבטא ואמר: "בחיבורי זה (כלומר בזכות ספר "הזוהר") יצאו ישראל מן הגלות".
 
פטירתו
רבי שמעון נפטר במירון בל"ג בעומר ושם נקבר. ביום פטירתו הוא גילה לתלמידיו סודות תורה עמוקים שלא גילה קודם לכן, ואת דבריו סיים בפסוק "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם" ויצאה נשמתו במילה 'חיים'.
רבי שמעון ביקש מתלמידיו שלא להצטער ביום פטירתו אלא לשמוח בו. מדי שנה מאות אלפים נוהרים למירון ביום שמחתו של רשב"י כדי להשתתף ביום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי; ברחבי הארץ ובעולם מציינים את היום כיום שמח, מדליקים מדורות ומשחקים בחץ וקשת.
 
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: