מיד תועבר לדף המבוקש
|
למעבר לשיעור השביעי בסדרה התשיעית - תוהו ותיקון - לחצו כאן!
ביטחון מתוקן במקום בו אני יודע שמה שיש לי זה מהבורא, אפשר להתמלא בביטחון עצמי מתוקן. לא הרגשת ישות של אני יכול ואני מצליח, אלא ביטחון בערך העצמי שהבורא נתן לי. הרגשה שאני שלם ושווה, בעל מעלות (וחסרונות), יכול לפעול ולהצליח, והכל בזכות הקב"ה. בתודעה של התוהו לעומת זאת, האדם מרגיש ריקנות ולכן צריך להתמלא על ידי עשייה ועל ידי קבלת הערכה מהסביבה. לכן מי שחי בתודעת התוהו, מחפש כל הזמן לפעול על מנת לקבל חיזוקים מהסובבים אותו, ללא החיזוקים הוא נשבר.
כאשר מאבדים אוצר, התגובה לאבידה היא לפי המקום בו האוצר אבד. אם האוצר אבד מחוץ לבית, נכנסים לפניקה ולבהלה כדי למצוא אותו, לעומת זאת אם האוצר אבד בבית, אין מה להיבהל. אני יודע שבסוף אמצא אותו, זה רק עניין של זמן הוא הרי בבית שלי. כאשר יש הרגשה של ריקנות, וצורך לקבל חיזוקים מבחוץ, האדם פועל מתוך פניקה ובהלה. אך כאשר ההערכה העצמית שלי אינה תלויה בסביבה, אין ממה להיבהל, אני יודע שהכל נמצא בתוכי וזה רק עניין של זמן לגלות את זה. הערך העצמי שלי נמצא בי, אני לא מחפש את זה בחוץ, אני לא בספק אם אמצא אותו או לא, ולכן אני נשאר רגוע ופועל מתוך מנוחה.
מתוך ההבנה הזו של ביטחון עצמי מתוקן והערכה עצמית נכונה, נבין כיצד משתמשים בזה לבחור את הבחירות הנכונות בחיים. נחלק את הבחירות לשני סוגים: בחירות בעניינים של חול, ענייני העולם, ובחירות בעניינים של יראת שמיים, ענייני קדושה.
כיצד מחליטים החלטות גורליות בחיים? החלטות בעניינים המשפיעים על כל חיינו – רפואה, פרנסה, מציאת בן זוג וכיו"ב. כפי שהסברנו קודם בנוגע לביטחון בכלל שיש לשלב את תחושת הביטחון יחד עם המעשה, עם עשיית הלכי, כך גם לגבי הבחירה. הכלי בנוגע לבחירה הוא הפעלת שיקול הדעת. כלומר, צריך לבחון את המצב מכל הכיוונים, להתייעץ עם ידידים שמבינים, ולהשתמש בהיגיון ובשכל הישר להגיע להחלטה הנכונה ביותר. שיקול הדעת והפעלת השכל הם הכלי בטבע, והם אלה שפועלים את תיקון הטבע (כפי שהסברנו בפרק ג' לגבי תיקון הטבע על ידי העשייה הטבעית). אך לאחר שכבר קיבלנו את ההחלטה, יש לדעת שזה בהשגחה פרטית, זהו רצון השם, ולפעול מתוך מנוחה ושמחה.
לדוגמא בנוגע לבחירת בן זוג. אין לנו תעודת ביטוח כי הבן זוג שבחרנו יתאים לנו גם בעוד 20 או 30 שנה. אדם שיסתמך רק על שיקול דעתו, לא יצליח כיוון ששיקול הדעת הוא לפי המציאות שיכולה להשתנות. מאידך, רק לבטוח בהשם מבלי לבדוק, לא להתייחס לשיקולים הטבעיים, זה לא פועל את שיתוף הטבע והתיקון שלו. לכן, הבחירה חייבת להיות משולבת, גם הפעלת שיקול הדעת וגם היסמכות על הקב"ה.
בבחירה בעניינים של קדושה גם צריך להפעיל שיקול דעת, אך כאן הבחירה היא לפי התורה. יש לעשות בירור תורני הלכתי של המצב ולפי זה לדעת מהי הבחירה נכונה ביותר. שוב, לאחר הבחירה יש לדעת כי זהו רצון השם ולעשות זאת בשמחה.
לפעמים דווקא בענייני קדושה יש יותר לחץ ובהלה להצליח. לדוגמא, אדם שעוסק בשליחות, כאשר נכשל בשליחות, תחושת הכישלון מלחיצה יותר מכישלון בעניינים העולם. בענייני העולם זה פרטי שלי ,ולכן אני עוד יכול להתגבר על כך, אבל בענייני קדושה, אני מרגיש שנכשלתי במשימה של הקב"ה, פגעתי גם באחרים. זוהי גישה מוטעית. התפקיד שלנו הוא להחליט את ההחלטה הנכונה על פי תורה. לאחר מכן, לרצות, ליזום, לעשות ולהיסמך על הקב"ה. שלב העשייה לאחר ההחלטה חייב להיעשות בצורה רגועה. אומנם בענייני קדושה זה קשה יותר, אך צריך לדעת שאם העשייה היא מתוך חרדה, זה מגיע מיצר הרע, ויש לעבור לעשיה מתוך מנוחה.
ההסתכלות שלנו על עצמנו חייבת להיות מתוך תודעה שהקב"ה נותן לנו את הכל. ההחלטות בענייני העולם נסמכות על הקב"ה. בענייני קדושה, לאחר שקיבלנו החלטה (מתוך בירור הלכתי), יש לפעול מתוך מנוחה ללא לחץ וחרדה. יש החושבים שללא לחץ הם לא יפעלו, בפועל זה להיפך. פעולה מתוך לחץ משמעותה היא שאני הוא זה שעושה (לכן גם אני הוא זה שבלחץ), כיוון שיש לי כוחות מוגבלים אז גם הפעולות הנעשות יהיו מוגבלות. אך כאשר הפעולה היא מתוך מנוחה, זה הקב"ה עושה דרכי, ממילא אפשר לפעול באופן בלתי מוגבל עם הכוחות הבלתי מוגבלים של הקב"ה.
ביטחון אמיתי לכן אדם בעל ביטחון אמיתי ומתוקן, פועל מתוך מנוחה, אין לו חשש להתחבר עם הסביבה, עם אנשים אחרים. הוא לא חש מאוים מאנשים יותר מוצלחים ממנו, ולא מרגיש עליונות על אנשים פחות מוצלחים ממנו. אין לו בעיה לקיים את המצוות "ואהבת לרעך כמוך", הוא יודע שמי שנותן ומי שלוקח זה רק הקב"ה. גם אם מישהו פגע בי , גם אם מישהו הזיק לי, כיוון שאני יודע שהכל בהשגחה פרטית, מה שקרה לי היה צריך לקרות לי. אותו אדם שימש כשליח של הקב"ה לעשות זאת, ולכן אין לי כעס עליו, אני לא סוחב משקעים מכל האנשים שפגעו בי. גם אם יפטרו אותי מהעבודה, אני יודע וזוכר שהעבודה רק הייתה הכלי בטבע דרכו הקב"ה העביר לי פרנסה, הקב"ה ימשיך לדאוג לי גם לאחר מכן, וימצא את הדרך להעביר לי את הפרנסה. תחשוב ויהי טוב.
חשיבה חיובית כזו משחררת אותי מהסביבה. אני לא תוצר של מה יחשבו עלי, או מה אני חושב שחושבים עלי. עיקר המבחן הוא דווקא לא בזמנים קשים, עיקר המבחן הוא בזמן רגיעה, בחיי היום יום. האם אני מרגיש ופועל מתוך שמחה, חופש, רגיעה, לא מתוך תסכול ומתח. בימות המשיח נהיה פנויים לעשות בתורה ובחכמתה. גם היום מי שחי בתודעה של ביטחון, בתודעה של גאולה, פועל מתוך מנוחה ומצליח לפנות את עצמו לעסוק בתורה. זוהי הגאולה הפרטית המביאה לגאולה הכללית.
|
סוכם מתוך השיעורים של הרב יצחק ערד
באדיבות אתר "אסנט צפת" - חווית הקבלה
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: