מכיוון שהמוות הוא לא צפוי וכרוך בכל הרבה סימני שאלה, הוא גם נושא להמון בדיחות והומור. כאן תמצאו בדיחות על לוויות, בדיחות על מוות, בדיחות אלמנות, בדיחות על מתים, בדיחות על אבל, בדיחות על אזכרות, בדיחות על פטירה ועוד..
בדיחות על לוויות, בדיחות על מוות, בדיחות אלמנות, בדיחות על מתים, בדיחות על אבל, בדיחות על אזכרות, בדיחות על פטירה.
ג'ו וסאם היו זוג חברים בני 92, שכל חייהם היו החברים הכי טובים. סאם גסס, וג'ו היה בא לבקר אותו כל יום.
"סאם" אמר ג'ו, "אתה יודע כמה אהבנו לשחק כדורגל שהיינו צעירים, ואפילו שיחקנו ביחד בליגה. סאם, אתה חייב לעשות לי טובה אחת. כשתגיע לגן עדן, ואני יודע שאתה תגיע לגן עדן, איכשהו אתה חייב ליידע אותי אם יש כדורגל בגן עדן".
סאם הסתכל על ג'ו ואמר: "ג'ו, היית החבר הכי טוב שלי במשך כל חיי. אם זה יהיה אפשרי, אני אעשה את זה בשבילך". וזמן קצר לאחר מכן עצם את עיניו ומת.
בחצות, מספר לילות לאחר מכן התעורר ג'ו משנתו לשמע קול חלש שקורא לו, "ג'ו... ג'ו..."
"מי זה??" שאל ג'ו תוך כדי שהוא מתיישב על המיטה. "מי אתה??"
"ג'ו, זה אני, סאם"
"נו באמת. אתה לא סאם. סאם מת לפני כמה ימים"
"אני אומר לך", התעקש הקול. "זה אני, סאם!"
"סאם? זה אתה? איפה אתה?"
"אני בגן עדן" אמר סאם, "ואני חייב לספר לך, יש לי הרבה חדשות טובות וקצת חדשות רעות"
"אז תתחיל עם הטובות"
"החדשות הטובות הן," אמר סאם "יש כדורגל בגן עדן. יותר מזה, כל החברים ששיחקו איתנו ונפטרו כבר משחקים שם. ויותר מזה, אנחנו שוב צעירים וחזקים. ועוד יותר טוב מזה, כל הזמן אביב פה ואין גשם או קור. והדבר הכי טוב, אנחנו יכולים לשחק כדורגל כמה שאנחנו רוצים, ואנחנו לא מתעייפים אף פעם!"
"באמת?" התפעל ג'ו, "זה מעולה!! הרבה מעבר לציפיות שלי! אבל מה החדשות הרעות?"
"אתה השוער ביום שלישי!"
רואה חשבון אחד גנב כספים בשווי מיליוני שקלים עד שיום אחד הוא כמעט ונתפס בשל ביקורת שגרתית. בערב של אותו יום, רואה החשבון ישב להתפלל ליד המיטה ואמר: "בבקשה אלוהים, שלא יתפסו אותי... אני יודע שמה שעשיתי היה רע, אבל העבודה שלי היא הדבר היחידי שיש לי בחיים ואני לא יכול ללכת לכלא..."
להפתעתו, הוא לפתע שמע קול צלול ועמוק שהשיב לו: "אסכים לבקשתך ואיש לא יגלה מה עשית, אבל בתנאי אחד! בעוד שנים מהיום, אתה תמות ברעידת אדמה".
רואה החשבון היסס לרגע, אך מיד התעשת ואמר: "בסדר גמור, אני מסכים! רק שאיש לי יגלה מה עשיתי..."
בשנים הבאות רואה החשבון חי חיים רגועים ומאושרים. הוא אפילו התקבל לעבודה חדשה ברשות המיסים, התחתן ושכח לחלוטין מההסכם.
יום אחד, בעודו מבלה בכנס של רשות המיסים בבניין משרדים חדש ויוקרתי, הרגיש רואה החשבון שהאדמה מתחילה לרעוד והבניין החל ליטות הצידה. מיד הוא נזכר בהסכם שאליו הוא התחייב, ירד על ברכיו והחל להתפלל: "אלוהים, אני זוכר את העסקה שלנו ואני מקבל את גורלי, אבל אתה לא הולך להרוג את כל האנשים שבבניין הזה רק בגללי נכון?"
קול צלול, עמוק ומוכר ענה לרואה החשבון: "אתה צוחק עלי? עבדתי שנים כדי שכולכם תהיו באותו בניין באותו הערב!"
ההורים של אודי, ילד ירושלמי בן 11 שובב ומופרע, כמעט התייאשו ממנו; הוא לא הצליח בבית הספר ובאופן כללי היה תלמיד בעייתי מאוד. הם ניסו לדבר עם מומחים, להיעזר במורים פרטיים ובכל שיטת פעולה אפשרית אחרת. כשראו ששום דרך לעזור לו פשוט לא הצליחה, החליטו הוריו של אודי לשלוח את הילד ללמוד במנזר.
הם יצרו קשר עם מנזר השתקנים, שם הנזירים הסכימו לקבל את אודי כתלמידם. לאחר חודש של לימודים במנזר, שבהם לא יצא מכותלי המקום כלל, חזר אודי לחופשה בביתו. הוריו היו מופתעים ברגע שראו אותו נכנס הביתה – ההבעה על פניו הייתה רצינית מאוד, ממוקדת ושקטה. הוא חלף על פניהם בלי לומר מילה, נכנס לחדרו וסגר את הדלת.
לאחר שחלפו שעתיים שבהן אודי לא יצא ולו לרגע מהחדר, פתחו הוריו בשקט את הדלת ונדהמו למראה עיניהם – אודי ישב מול שולחן הכתיבה שלו, ספרי לימוד מתמטיקה פזורים סביבו, והוא שקוע בפתירת תרגילים. הוריו של אודי סגרו את הדלת בשקט, והיו המומים מכדי להגיב. לאחר שעה, אודי יצא בשקט מחדרו, ירד אל המטבח, הכין לעצמו ארוחת צהריים, אכל, שטף את הצלחת וחזר בשקט לחדר.
הוריו של אודי לא הצליחו להבין מה פשר השינוי. הם היו כה מופתעים שהחליטו ליצור קשר עם המנזר כדי לבדוק איך אודי מסתדר שם. "הוא מצטיין כאן בהכל" אמר להם הנזיר שענה להם בקצרה, וסיים את השיחה. ההורים ההמומים, שנדהמו מהשינוי האדיר, רצו יחדיו לחדרו, פתחו את הדלת בסערה והחלו לשטוף אותו בשאלות: "איך זה קרה אודי? איך זה ייתכן? זה היחס של הנזירים אליך? זאת הדממה המוחלטת שם? זאת אווירת הקדושה? תוכנית הלימודים? המשמעת הקפדנית? תגלה לנו, תגיד לנו משהו..."
"ממש לא" ענה להם אודי, "פשוט ביום הראשון ללימודים כשהגעתי למנזר, הרמתי את העיניים למעלה ופתאום ראיתי את הבחור הזה שהם מסמרו לעמוד בצורת פלוס ותלו על הגג. אז הבנתי עם מי יש לי עסק!"
ביום בהיר אחד, בעודה הולכת ברחוב, הרגישה רינה בת השישים כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה. היא הובלה במהירות לבית החולים, שם התגלה שעל הרופאים לערוך ניתוח מידי כדי להציל את חייה.
בעודה שוכבת חסרת הכרה על שולחן הניתוחים, רינה לפתע הרגישה את עצמה עומדת לצד הרופאים. היא ראתה אותם עובדים במרץ כדי להציל את חייה ולפתע היא שמה לב שלצידה עומד לא אחר מאשר מלאך המוות.
"זהו? זה הסוף שלי?" היא שאלה אותו.
"עדיין לא", אמר מלאך המוות, "את תחיי עוד לפחות 20 שנה".
ולאחר דברים אלו הוא נעלם ורינה איבדה את הכרתה...
הדבר הבא שרינה זכרה הוא שהיא שכבה על מיטה בבית החולים כשהרופאים שלה העירו אותה וסיפרו לה שהניתוח עבר בהצלחה. הם סיפרו לה שהיא הייתה קרובה מאוד למוות, אבל במזל גדול מאוד היא זכתה בחייה מחדש. רינה זכרה היטב את מה שהיא חוותה בזמן הניתוח, ולכן היא החליטה לקחת ברצינות את דברי הרופאים ולחיות את 20 השנים שנשארו לה בצורה הטובה ביותר ומבלי לחסוך מעצמה דבר. לאחר שהיא החלימה מהניתוח, היא החליטה להישאר בבית החולים ולבקש מהרופאים הרמת פנים, הסרת משקפיים, זריקות קולגן, ניתוח אף, הסרת שיער, שאיבת שומן והגדלת חזה. היא אפילו ביקשה שספר יגיע במיוחד לבית החולים כדי לצבוע לה את השיער.
וכך, אחרי תקופה ארוכה בבית החולים, רינה יצאה מהדלת הראשית כשהיא נראית צעירה יותר ב-20 שנה; גופה חטוב ומלא בכל המקומות הנכונים, שיערה שופע צבע וחיוך ענק על פניה. 5 דקות לאחר מכן רינה חשה כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה.
פעם נוספת היא פתאום הרגישה שהיא עומדת ליד גופה בעוד צוות בית החולים מיהר להכניס אותה בחזרה פנימה, אך למרבה הצער הם לא היו מהירים מספיק ורינה נפטרה בדרך לחדר הניתוחים. פעם נוספת היא ראתה לצידה את מלאך המוות...
"מה זה אמור להיות?! איך יכול להיות שאני מתה??? בפעם הקודמת אמרת לי שיש לי לפחות עוד 20 שנה!"
מלאך המוות הסתכל עליה לרגע בפליאה ואמר: "רינה?! זאת את?! בכלל לא זיהיתי אותך..."
מסקנה: אין שום דבר רע בטיפוח עצמי והקפדה על מראה, אבל אם אתם רוצים לחיות את החיים שלכם כמו שצריך, תחיו אותם כמו מי שאתם ואל תנסו להיות אף אחד אחר!
עורך דין מפורסם נפטר ומגיע לשערי גן עדן.
כשהוא מגיע למלאך העומד בשער הוא אומר לו: "סליחה, אבל יש לכם טעות. אני ישבתי במשרד, עובד על תיק חשוב מאוד, ופתאום, ללא סיבה, אני מת. איזה מן דבר זה?"
המלאך שואל את עורך הדין לשמו ובודק במחשב שלו. הוא חוזר לעורך הדין ואומר: "אני לא יודע למה אתה מתלונן, כתוב במחשב שנפטרת בשיבה טובה."
"מה?" משתומם עורך הדין "אני בן 34, מה פתאום בשיבה טובה?"
המלאך בודק שוב את המחשב ואומר: "על פי שעות העבודה שחייבת את הלקוחות שלך, אתה בן 97."
עבריין אחד נידון לגזר דין מוות. על פי המסורת, רגע לפני הוצאת גזר הדין לפועל, ניגש אל הנידון הסוהר שאמור היה לבצע את ההוצאה להורג, ושאל אותו בנוגע לארוחתו האחרונה.
״אז מה תרצה לאכול?״ שאל הסוהר.
״במקום מזון, אני יכול לבקש לשיר שיר אחד אחרון?״ תהה הנידון למוות, ״אבל תבטיח לי שתיתן לי לסיים אותו לפני שאתה מוציא אותי להורג״.
מבולבל מהבקשה הבלתי שגרתית, הסכים הסוהר לתת לנידון למוות לשיר שיר אחרון, והבטיח שייתן לו לשיר אותו עד סופו.
הנידון כחכח קצת בגרונו, פתח פיו, ואז התחיל לשיר: ״יש מיליון תפוחים על העץ, מיליון תפוחים על העץ, אחד נפל והתפוצץ, יש 999,999 תפוחים על העץ....״
איש מאושפז כמה ימים בבית חולים. ביום החמישי שואל האיש את הרופא: "נו, יש לך תוצאות של הבדיקות?"
הרופא:"כן"
האיש:"נו, וכמה זמן יש לי לחיות?"
הרופא:"עוד עשר.."
האיש:"מה עשר? עשרה חודשים? עשר שנים? מה עשר?"
הרופא: "תשע..שמונה..שבע.. "
האיש העשיר ביותר בעולם היה על ערש דווי, ועל אף שהשלים עם המוות, בכל זאת הפריע לו דבר קטן – אף אחד בעולם הבא לא ידע שהוא צבר כזה הון אדיר. כאן על כדור הארץ כולם ידעו מי הוא וכמה הון צבר, אולם שם מחכים מלכים, קיסרים ושליטים שאולי היו עשירים אף יותר – איך הוא יוכל להראות לכולם עד כמה מצליח היה בחייו? האיש בכה ומירר כל כך הרבה, עד שמלאך מודאג שראה זאת הלך להתייעץ עם אלוהים בניסיון לעזור לו.
״אבל, אתה יודע...״ אמר אלוהים למלאך, ״לעושר חומרי אין כל מקום כאן.״
״אני יודע אדוני, אבל הוא איש כל כך טוב. אינו אנוכי והוא תרם כל כך הרבה לצדקה. הוא גם ניהל את העסק והעובדים שלו בצורה הומאנית לחלוטין. אין משהו שנוכל לעשות עבורו?״
אחרי שבדקו את ספר החיים וראו שאכן היה אדם הגון, ישר וצדיק, אלוהים החליט שהמלאך יעביר לו מסר: ״מותר לו לקחת מזוודה, אותה יוכל למלא בכל מה שירצה. לאחר נשימתו האחרונה, אתה תדאג דאג לקחת את המזוודה לגן עדן.״
בלילה בחלום, המלאך העביר את המסר לאיש העשיר, וכשהתעורר הוא מיד התחיל לשקול במה ימלא את המזוודה שלו. לכסף הרי לא תהיה משמעות בעולם הבא, את התכשיטים הוא יעדיף להשאיר לאשתו, וכל המניות שצבר הן רק נייר בלי שום ערך למי שחי בעבר הרחוק. לפתע הכה בו רעיון – זהב! אין דבר שמוערך יותר לאורך כל ההיסטוריה מאשר זהב!
ואכן, לקראת מותו הוא דאג שיביאו למיטתו מזוודה מלאה בזהב, וכשנפח את נשמתו, המלאך דאג לשאת את המזוודה לגן עדן. שם בשערי גן עדן, האיש העשיר בעולם עמד בקוצר רוח וציפה להיכנס עם המזוודה והזהב. אלוהים בירך את פניו ואמר: ״בוא נראה מה היה כל כך חשוב שהיית צריך להביא אותו איתך לחיי הנצח.״
האיש הגאה פתח את המזוודה, שהייתה מלאה עד אפס מקום במטילי זהב – שורות על גבי שורות של מטילי זהב מלבניים. כשראה זאת, לאל המבולבל היה רק דבר אחד להגיד: ״לא הבנתי, חסר מדרכות בגן העדן שלי?
פעם אחת היה איש שעבד כל חייו וחסך כל שקל מכספו. הוא היה קמצן אמיתי הוא אהב את הכסף שלו יותר מכל דבר אחר.
ממש לפני שמת הוא אמר לאשתו "עכשיו תקשיב לי טוב, כשאני אמות, אני רוצה שתקברי את כל הכסף שלי יחד איתי, אני רוצה לקחת אותו איתי לעולם הבא".
הוא אילץ את אשתו להבטיח לו מכל הלב כי כאשר ימות, היא תגשים את צוואתו ותקבור איתו את הכסף.
ובכן, יום אחד הוא מת.
בהלוויה שלו, אשתו עמדה סמוך לקבר ומיררה בקול גדול. רגע לפני שהסתיים הטקס, צעקה האשה "חכו רק רגע!"
היא אחזה בידה קופסת נעליים, ניגשה עם הקופסא אל הקבר והניחה אותה לצד הגופה. כאשר חזרה למקומה, שאלה חברתה הטובה "אני מקווה מאוד שלא באמת קברת את כל הכסף...?"
"כן קברתי", ענתה האישה "אני אישה טובה ואני לא יכולה לשקר. הבטחתי לו שאני אקבור את הכסף יחד איתו וכך עשיתי."
"את מתכוונת להגיד לי שכרגע קברת את בעלך יחד עם כל אגורה שהייתה לו?" החברה הופתעה.
"בהחלט" ענתה האישה "הוצאתי את כל הכסף מהחשבון שלו, הפקדתי אותו בשלי ורשמתי לו צ'ק!"
מלאך המוות נשלח לקחת את ישראל ישראלי, העבריין הכי גדול בישראל.
הוא דופק על דלת הבית ומחכה בסבלנות. הדלת נפתחת וישראל עומד בפתח.
"מה זה? מי אתה? מה אתה רוצה?"
"ישראל... הגיע הזמן.... בוא איתי..."
ישראל מבין בדיוק מה קורה. הוא לא מעפעף ואומר באדישות: "אתה בטוח? אני חושב שדווקא נשארו לי עוד כמה שנים."
"לא ישראל... הגיע הזמן... בוא איתי..."
"אני מבין אותך, אפשר רק לקבל 5 דקות לומר שלום למשפחה?"
"בסדר... חמש דקות..." עונה לו מלאך המוות.
ישראל חוזר אחרי חמש דקות עם חבורה של בריונים עצומים, הם קופצים על מלאך המוות, מכים אותו, שוברים את עצמותיו ורומסים אותו.
מלאך המוות חוזר חבול ופצוע לגן עדן, צולע דרך השער.
אלוהים מחכה לו בצד השני. "מה קרה לך?" הוא שואל אותו. "אתה נראה נורא!"
"אל תשאל, הייתי עכשיו אצל ישראל ישראלי."
אלוהים נחרד. "אוי ואבוי! אני מקווה שלא אמרת לו מי שלח אותך!!"
איש אחד היה טוב-לב, אבל חסר מזל. שום דבר לא הצליח לו. ואם לא די בזה, הוא גם היה ממש מכוער.
הוא היה די מבואס מהעניין, בעיקר בגלל שהוא באמת היה טוב-לב. אם נגיד, הוא היה בן אדם רע, אז לפחות היה לו צ'אנס לדפוק את העולם על זה שהוא מכוער וחסר-מזל, אבל מה לעשות, הוא פשוט היה טוב-לב.
יום אחד, ברגע קשה של משבר, האיש כרע ברך ליד דוכן של מפעל הפיס והרים ידיו בזעקה אל השמיים: "אלוהים היקר, בבקשה תהיה הוגן אליי פעם אחת בחיים ותפרגן לי. אני בסך הכול בן אדם נחמד וטוב, בבקשה אל חנון ורחום - עזור לי!"
במקרה, ממש באותו הרגע אלוהים היה פנוי להקשיב לתפילותיו והמילים של האיש המכוער נגעו ללבו, אז הוא החליט להיענות לתפילה הכנה שלו. "אם תמלא לוטו" לחש אליו "תזכה!" האיש המכוער עשה כמצוותו ואכן זכה.
עם המיליונים ששלשל לכיסו, הוא החליט לפנות למנתח הפלסטי הטוב ביותר בעולם, כדי שיהנדס לו פנים יפות. אחרי סידרה של ניתוחים מסובכים, האיש המכוער הפך ליפה תואר!
כשסיים את תקופת ההחלמה, החליט האיש לצאת אל העולם ולהשוויץ בפניו המושלמות. שמח, יפה וטוב-לב, יצא האיש לרחוב, חצה את הכביש ונדרס למוות על ידי משאית.
"אלוהים!" זעק האיש בשערי שמיים "למה עשית לי את זה? עד שהתחיל להצליח לי בחיים, ככה לא שמרת עליי? עזבת אותי למות?!"
"וואלה?" הסתכל עליו אלוהים "לא זיהיתי אותך..."
מוסר השכל: מזל זה הכול בחיים!
שלושה חיילים איראניים נעצרו על ידי המשטרה הצבאית בארצם בעוון ריגול לטובת ישראל, ונידונו לעונש מוות בהוצאה להורג על ידי כיתת יורים.
בערב שלפני יום ביצוע גזר הדין, ישבו יחדיו בתאם שלושת החיילים המודאגים שנידונו למוות וניסו לחשוב על תכנית שתעזור להם להימלט מהעונש הצפוי. לאחר שעות רבות של התלבטויות, הציע אחד החיילים שכל אחד מהם, קצת לפני ההוצאה להורג, יתריע בקול רם על התרחשות מצב חירום, וכך יצליח להסיח את דעת החיילים ולהימלט.
בבוקר ההוצאה להורג הגיעו שלושת החיילים המפוחדים לחצר בה ניצבה כיתת היורים. החייל הראשון הובא בצעדים מהוססים לכיוון הקיר וצווה להרים את ידיו באוויר. כששמע את מפקד הכיתה סופר לאחור: "3... 2... 1...", צעק לפתע בקול "טורנדו!!!", כיתת היורים המבוהלת רצה כדי לתפוס מכסה, והחייל ניצל את ההזדמנות כדי לרוץ ולברוח מהחצר.
לאחר מכן, כשכיתת היורים שבה למקומה, הובא החייל השני לכיוון הקיר והרים את ידיו בפקודה. כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..." צעק מיד "רעידת אדמה!!!", כיתת היורים שוב התפזרה במהירות, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להימלט גם כן.
שוב חזרה כיתת היורים למקומה, ואחרון הובא אל הקיר החייל השלישי, כשכולו רועד ומפוחד. הוא הרים את ידיו, וניסה לחשוב מה כדאי לו לצעוק כדי לגרום לחיילים שמולו לברוח בפעם השלישית.
כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..."
היסס לרגע..
ואז צעק: "אש!!!"
אשתו של פרסי אחד נפטרה, והוא התקשר לעיתון המקומי כדי לפרסם בו מודעת אבל. שאלה אותו המוקדנית: "מה תרצה לרשום במודעה?"
ענה לה הפרסי: "שרה מתה".
השיבה המוקדנית: "אדוני, אתה יודע שאתה לא משלם לנו על פי מילה? זה תעריף אחיד, אתה יכול לפרסם אצלנו משפט שלם אם אתה רוצה".
ענה לה הפרסי: "אוקיי, אז תרשמי: שרה מתה אתמול".
המוקדנית אמרה: "תראה אדוני, אתה יכול להוסיף עוד שש מילים שלמות ואני אחייב אותך על משפט אחד בלבד".
אמר לה הפרסי: "אוקיי, אז תכתבי 'למכירה מאזדה 2016, קילומטרז' נמוך'".
תימני ומרוקאי נפטרים יחד ועולים השמימה. השניים מגיעים לשער הראשי בשמים ושם מקבל אותם מלאך.
המלאך פותח את גיליון החיים של המרוקאי, מביט בו בעיון וסוגר אותו. הוא אומר למרוקאי: "אתה היית אדם רשע כל החיים שלך. צעקת, רבת וקיללת ואתה הולך מכאן ישר לגיהנום".
לאחר מכן המלאך פותח את הגיליון של התימני ומביט בו. הוא מסתכל עליו במבט מתרשם ואומר לו: "אני רואה שכל החיים שלך היית צדיק, שקט ועניו. מקומך בגן עדן".
המלאך בכניסה חותם על הניירת וקורא לשומרים. הם לוקחים את המרוקאי ומכניסים אותו לחדר בגודל מטר על מטר, בלי חלונות, בלי ריהוט ועם מלא קוצים על הקירות. הם משליכים אותו פנימה ונועלים את הדלת.
כל הלילה המרוקאי מנסה למצוא תנוחה להירדם בלי להידקר ולא מצליח.
בבוקר המרוקאי מרוט מעייפות, פתאום רואה את הדלת של החדר נפתחת ולהפתעתו התימני נכנס ומבקש שיעשה לו מקום.
המרוקאי נדהם ושואל את התימני: "מה קרה, גם אותך זרקו לגיהנום?"
התימני עונה לו: "מה פתאום! נתנו לי אחוזה ענקית בגן עדן עם 3 מפלסים, 2 בריכות, סאונה, חדר כושר וטבח פרטי".
"אז מה לעזאזל אתה עושה פה?" שואל המרוקאי.
עונה לו התימני, "מה אני צריך את כל זה, השכרתי אותה..."
פרסי אחד שכב במיטתו על ערש דווי, והוא היה ממש דקות ספורות לפני נפיחת נשמתו האחרונה. לאורך כל חייו הוא בזבז כמה שפחות כסף, ומעולם לא חשף בפני משפחתו כמה הון צבר. כעת אשתו, ילדיו ואחיו היו סביבו וציפו לשמוע ממנו כמה כסף יש לו להוריש.
הפרסי שאל: "אשתי היקרה, את פה לידי?"
"כמו תמיד," אמרה אשתו.
"וילדיי החמודים, אתם פה לידי?" שאל הפרסי.
"כמובן אבא, אנחנו פה," אמרו ילדיו.
"והאחים שלי, שליוו אותי כל חיי, אתם פה?"
כולם כבר התחילו לאבד סבלנות, עד שאשתו של הפרסי אמרה: "כולם פה יקירי!"
"אז למה האור במטבח דולק?!"
מצבו הרפואי של משה החמיר מאוד בחודשים האחרונים, לכן הוא החליט לגשת לרופא ולבצע מספר בדיקות כדי לראות מה ניתן לעשות בנידון.
אל הבדיקה הוא הגיע עם אשתו, נעמה, ואחרי שביצע אותה הרופא אמר לו לחכות כמה רגעים בחוץ והזמין את אשתו אליו למשרד.
"לצערי מצבו של בעלך אינו מזהיר", אמר הרופא לנעמה. "הוא סובל מלחץ כבד מאוד שמשפיע על בריאותו בצורה חמורה. אני אתן לך כמה עצות שיעזרו לך להקל עליו, ומומלץ מאוד שתעקבי אחריהן, ולא, הוא ימות תוך פחות משנה".
"בכל יום עלייך להכין לו ארוחות בוקר, צהריים וערב מזינות", המשיך הרופא, "היי נחמדה ואדיבה בכל רגע נתון, אל תטילי עליו שום מטלות בבית, אל תטרידי את ראשו בבעיות שלך, אל תנדנדי לו והכי חשוב, עשי איתו אהבה לפחות 3 פעמים בשבוע. אם תעשי את כל אלה במשך כשנה, בעלך יחזור למצב בריאותי תקין".
הרופא שלח את הזוג בחזרה לביתם מבלי להחליף מילה אחת עם משה, שבדרך הביתה שאל את אשתו, "נו, מה אמר הרופא?"
"אתה תמות תוך שנה", היא ענתה...
השטן ישב בשערי הגיהינום כשרפי בן ה-80 פתאום הופיע לפניו מבולבל ואבוד. "הייתי איש טוב כל חיי!", הוא אמר בטון מיואש והשטן כמובן לא הופתע מדבריו, הוא הרי רגיל לשמוע את המשפט הזה מכל אדם שהוא פוגש, לכן הוא ביקש מרפי להסביר איך הוא מת, ואולי הם יגלו את התשובה יחדיו.
"ובכן, מאז שהראייה שלי החלה להידרדר אני נפגש פחות עם הנכד הבכור שלי, לכן החלטתי לעשות עימו יום כיף, הלכנו ביחד לפארק ואז פתאום ראיתי משהו זז ישר לעברו והבנתי שזה עכבר ענקי! עכשיו, כאילו שזה לא מספיק מפחיד ומבהיל, אין לדעת איפה הוא היה קודם ואילו מחלות הוא מעביר. לא רציתי שהוא ינשוך את הנכד שלי, בטח לא כשאני שומר עליו!".
"אז מה עשית?", שאל השטן בעודו מוציא משום מקום קופסת פופקורן ומתחיל לאכול כאילו שהוא צופה בסרט מתח. רפי ענה: "אתה לא מבין כמה ענק היה העכבר הזה! אז התחלתי להלום חזק בראשו בעזרת מקל ההליכה שלי. נכון שאני כבר לא ממש רואה טוב, אבל אני ממש כיסחתי לו את הצורה! הנכד שלי וכל הילדים שהיו בסביבה התחילו לצרוח ולבכות בטירוף – אתה הרי יודע איך הם כשהורגים לידם בעל חיים, אבל הייתי חייב להמשיך כדי לוודא שהעכבר לא יחזור עם החברים שלו!".
"אז הרגת אותו?", שאל השטן המסוקרן. "ודאי!", השיב רפי והמשיך, "וכעבור רגע הלב שלי הפסיק לפעום, כנראה שחטפתי התקף לב והנה אני כאן". השטן גירד בראשו ואמר שמשהו לא מסתדר לו בסיפור כי נראה שהסב נהג בתום לב ומכוונה טובה, לכן הוא התקשר למלאך האחראי בגן עדן כדי לברר מה עושים. שניהם ניסו להבין מה קרה ואיך נוצר הבלבול, ואז השטן כיסה לפתע את פומית הטלפון ופנה לרפי, "אני חושב שהבנתי מה קרה, תגיד רגע, איפה כל הסיפור הזה קרה?".
רפי גירד לרגע את הראש וענה: "אה, זה קרה בדיסנילנד".
קצין רוסי נכנס לספרייה הרוסה באוקראינה וראה שם יהודי קשיש אחד קורא ספר ליד אחד המדפים שנשארו עומדים.
"מה אתה קורא שם?" שאל הקצין.
"אני לומד עברית. מעולם לא הספקתי ללמוד ואני חושב שעכשיו זה הזמן", ענה היהודי הזקן.
הקצין הרוסי שאל: "בשביל מה אתה לומד עברית? עד שתגיע לישראל כבר תמות".
"אני לומד עברית כדי שכשאגיע לגן עדן אוכל לשוחח עם משה ואברהם", הגיב הזקן.
"איך אתה יודע בוודאות שתגיע לגן עדן? ומה אם תגיע לגיהינום?" שאל הקצין הרוסי.
"אני כבר דובר רוסית", אמר הזקן.
תימני עשיר וקמצן מאוד הרגיש שימיו קרובים לסופם והחליט להוכיח לעולם שאין אמת בטענה שאי אפשר לקחת את הכסף לקבר. הוא חשב וחשב מה לעשות עד שהחליט על תוכנית וביקש מאשתו לעשות עבורו 2 דברים: למשוך את כל הכסף שלו מהבנק ולהביא אותו אליו יחד עם 2 שקים ענקיים מאריג זהב, שבורכו במים קדושים במיוחד עבורו. האיש מילא את השקים בשטרות עד שהם כבר כמעט ולא נסגרו, והניח אותם בעליית הגג - ממש מעל חדר השינה שלו ומיטתו.
"כל מה שאני צריך לעשות עכשיו", הוא חשב לעצמו, "זה לתפוס את השקים הקדושים האלה ברגע שנשמתי תעזוב את גופי ותעלה לגן עדן".
זמן קצר לאחר מכן האיש נפטר בשנתו וכעבור מספר שבועות החליטה אלמנתו לעלות לעליית הגג לבדוק האם תוכניתו של בעלה הקמצן עבדה. היא ראתה ששקי הזהב נותרו בדיוק במקום בו הם היו ומיד נאנחה בקול: "אתה עם הרעיונות המטומטמים שלך… אמרתי לך שהיית צריך לשים את הכסף במרתף!"
סוזי קיבלה חדשות רעות – סבא שלה נפטר ועל אף שזה לא היה מפתיע בשל גילו המופלג, היא קיבלה את הידיעה בלב כבד. עם זאת, מי שהכי סבלה מהמקרה הייתה סבתה בת ה-95, והיא מיד מיהרה לביתה על מנת לנחם אותה. כשהיא שאלה כיצד נפטר סבא, סבתה אמרה: "היה לו התקף לב בזמן שעשינו אהבה ביום ראשון בבוקר".
סוזי הופתעה מאוד מכך שסבא וסבתא שלה עדיין מקיימים יחסי מין בגילם המופלג, ואמרה לסבתה: "את יודעת, זה מאוד מסוכן בגילכם! כמובן שסבא יסבול מהתקף לב במוקדם או במאוחר אם יאמץ ככה את הלב שלו".
"הו לא..." אמרה סבתא. "תאמיני לי שאנחנו מאוד אחראיים. כבר לפני שנים רבות הבנו שלא כדאי לנו לאמץ יותר מדי את הגוף והלב, ולכן החלטנו שהזמן הטוב ביותר לעשות אהבה זה ביום ראשון בבוקר, לצלילי פעמוני הכנסייה".
סוזי הופתעה שוב ושאלה, "מה הקשר בין פעמוני הכנסייה ליחסי המין שלכם? זה סימן לכך שהאל שומר עליכם?"
"הו לא..." אמרה סבתא. "הפעמונים של הכנסייה מצלצלים בדיוק בקצב הנכון, איטי ורגוע, וכך סבא מוודא שלא לאמץ את עצמו יותר מדי – הוא פשוט זז לפי צלילי הפעמון".
"זה דווקא רעיון לא רע בכלל", אמרה סוזי, "אבל איך קרה שהוא בכל זאת סבל מהתקף לב?"
סבתא מחתה דמעה מעינה ואמרה, "סבא עוד היה איתנו אילולא עברה פה מכונית הגלידה הארורה הזו..."