הומור וסאטירה

3 גברים: אלי, ניר וגבי נהרגו בתאונת דרכים ועלו לשמיים... בשערי גן העדן קיבל אותם מלאך ואמר: "ברוכים הבאים לגן העדן! לצערנו הרב גורלכם על כדור הארץ הוכרע בתאונת דרכים, אך דעו לכם שכל מי שמגיע הנה מקבל כלי רכב פרטי משלו שמשרת אותו כדי להתנייד לכל אורך שהותו כאן, כלומר לנצח נצחים!" "אבל", הוסיף המלאך, "סוג כלי הרכב שמקבלים פה תלוי בפעולות ובאורח החיים שניהל האדם בכדור הארץ. אתם תשפטו על מעשיכם בעבר ועל כמות הפעמים שבגדתם בבנות זוגכם, ובהתאם לכך תקבלו את הרכב החדש שלכם". "נתחיל איתך, אלי", פנה המלאך אל הגבר הראשון: "צר לי, אבל אתה היית אדם רע מאוד – בגדת באשתך לא פחות מ-4 פעמים! לכן אתה תקבל סוסיתא מודל 64' מעתה ועד עולם". המלאך ליווה את אלי לכניסה, העניק לו את המפתחות לסוסיתא המתפרקת ושלח אותו לדרכו. "נעבור אליך ניר", המשיך המלאך, "אתה לא היית כל כך גרוע, אבל עדיין בגדת באשתך פעמיים. על כן, אתה תקבל טויוטה סטיישן שאיתה תתנייד כאן בגן עדן". המלאך ליווה גם את ניר לכניסה, העניק לו את המפתחות לסטיישן המשפחתית והמשיך הלאה. לבסוף הוא פנה אל הגבר האחרון שנותר, גבי, ואמר לו: "יקירי, אתה היית דוגמה ומופת לבן אדם טוב! לא היית עם אף אחת עד לחתונה ומעולם לא בגדת! על כך אתה תתנייד פה בגן עדן, מעתה ועד עולם, במכונית ספורט של פרארי מהדגם המתקדם ביותר". גבי מקבל את המפתחות למכונית היוקרתית, ונוסע משם שמח וטוב לב. זמן קצר לאחר מכן, פוגשים השלושה זה את זה, כשכל אחד נמצא ברכב שהוא קיבל: אלי בסוסיתא המקרטעת שלו, ניר בטויוטה המשפחתית שלו וגבי בפרארי מנקרת העיניים. אך ניר ואלי שמים לב שלמרות זאת, גבי יושב ברכב המפנק שלו כשהוא שעון על גבי ההגה, פניו בידיו, והוא ממרר בבכי קורע לב. "היי גבי, מה קורה, למה אתה בוכה ככה?", הם שואלים אותו, "קיבלת את הפרארי, הסתדרת לנצח, ממה אתה בכלל יכול להיות מדוכדך?" גבי הרים אליהם את עיניו הדומעות, ובקול שבור ומרוסק ענה להם: "ראיתי עכשיו את אשתי רוכבת על חד אופן!"

בעודו מתהלך בגן עדן יום אחד, ישו שם לב לאיש זקן שנראה לו מוכר מאוד… הוא חשד שהאיש הוא אביו המאמץ יוסף, שאותו הוא לא ראה מאז ימיו על האדמה, והחליט לגשת אליו כדי לנסות לברר בזהירות. "סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר מאוד, היה לך במקרה ילד שם למטה?" "כן" אמר האיש הזקן, "אבל הוא לא היה בני הביולוגי. הוא נולד בדרך נס על ידי ישות של קסם". "מעניין מאוד" המשיך ישו, "ותגיד לי משהו, הילד הזה, הוא היה צריך להתמודד עם פיתויים?" "בטח, בטח… הרבה פעמים. בסך הכל הוא עשה עבודה לא רעה עד ליום שבו הוא מת, אבל הוא חזר לחיים זמן קצר לאחר מכן…" ישו לא האמין למה שהוא שמע, האם הוא סופסוף מצא את אביו בגן עדן? "שאלה אחת אחרונה" הוא אמר לאיש הזקן, "האם אתה במקרה היית נגר?" "כן אני הייתי נגר!" "אבא זה אני, הבן שלך!" הזקן הנרגש החל לנגב דמעות מעינו ושאל את ישו, "פינוקיו, זה באמת אתה???"

גבר אחד נכנס לפאב נידח בשעת לילה מאוחרת, ניגש את הברמן ושואל "אפשר בבקשה את הסיסמה של ה-WiFi שלכם?". "צריך להזמין משהו קודם", עונה הברמן. "אז תביא לי מיץ בבקשה", אמר הגבר. "תפוזים או לימונדה?" "לא משנה, רק תן לי את זה בבקשה, אני חייב לעשות משהו דחוף בטלפון ואין לי כאן קליטה רגילה." הברמן מסתובב, מכין לגבר כוס מיץ ומגיש לו אותה. "כמה זה עולה?" "10 שקלים." הגבר לא מרוצה, אבל הוא מוציא את הארנק שלו, משלם לברמן ושואל "בסדר, עכשיו אפשר בבקשה את הסיסמה של הרשת?". "צריך להזמין משהו קודם", עונה הברמן. "בסדר, הבנתי את הקטע שלך, תן לי כוסית של ויסקי", אומר הגבר. "סקוטי או אירי?" "תן לי סקוטי, כמה זה עולה?" "40 שקלים." "טוב יאללה תכין, יש לך מזל שאני ממש לחוץ." אחרי שהברמן מכין את המשקה ומקבל את התשלום, הגבר פונה אליו שוב בעצבים. "עכשיו אתה מוכן סוף-סוף להגיד לי מה הסיסמה של ה-WiFi במקום המעצבן הזה?". "אני לא מבין מה הבעיה שלך", עונה הברמן, "אתה צריך להזמין משהו קודם, באנגלית, בלי רווחים ובלי אותיות גדולות".

גבר אחד חזר הביתה לאשתו אחרי יום עבודה במצב רוח מוזר מאוד. כל הערב האישה רואה שבעלה מאוד מתוסכל, כמעט שלא מדבר ושוקע במחשבות בלי להגיב לשום דבר. "קרה משהו מיוחד בעבודה היום?" היא שאלה, אבל הוא רק הניד בראשו והמשיך לשתוק. כעבור זמן קצר הם התיישבו ליד השולחן לאכול ארוחת ערב, אבל הבעל לא אכל כלום אלא רק הזיז את האוכל שלו מצד לצד על הצלחת. "אני אף פעם לא ראיתי אותך ככה" אמרה האישה, "אתה מוכן לספר לי מה קרה? כי אני יודעת בוודאות שקרה משהו..." "לא קרה כלום" ענה הבעל. "אל תגיד לי דברים כאלה מתוק שלי, אני יודעת שאתה משקר, בבקשה תגיד לי מה קרה בעבודה" היא התעקשה. - "זה כלום, באמת, אני לא רוצה להפיל עלייך את הבעיות שלי, זה לא יהיה הוגן." - "מתוק שלי, כשאנחנו התחתנו אמרנו שכבר אין דבר כזה בעיות שלי או שלך. אנחנו שותפים. אנחנו נתמודד עם הכל ביחד. הבעיה שלך היא הבעיה שלי ואני אעמוד לצידך בזמן שאנחנו נתמודד איתה ביחד." - "טוב אם את אומרת את זה ככה… אז אנחנו הסתבכנו בעבודה היום, כי אנחנו הכנסנו את המזכירה שלנו להריון..."

אילן חזר יום אחד מהאוניברסיטה לביתו בסערת רגשות ומיד פנה אל אימא שלו ושאל: "זה נכון? אני באמת מאומץ?" "מה פתאום!" ענתה האם, "מאיפה נכנס לך כזה רעיון למוח?" אילן הראה לאימו תוצאות של בדיקת DNA שהוא עבר במהלך קורס בלימודים, שלפיהן אין שום קישור בינו לבין אף אחד מהוריו, אבל כן נמצאו קשרים חזקים אל משפחה שגרה בקצה השני של העיר. האימא המזועזעת אמרה לבנה שהיא חייבת לבדוק את הנושא הזה עם אביו, אז היא עברה לחדר אחר והתקשרה אליו... - "יקירי, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אבל אילן עשה בדיקת DNA בלימודים ולפי התוצאות אנחנו לא ההורים הביולוגיים שלו..." - "ואת מופתעת מזה?" - "מה זאת אומרת? למה שאני לא אהיה מופתעת מכאלה חדשות מטורפות???"- - "כי במקור זה היה רעיון שלך! את לא זוכרת? זה היה הלילה הראשון בבית החולים אחרי הלידה, התינוק בכה ובכה ובכה במשך שעות, אז אחרי שהיית איתו כל הלילה, אמרת לי שהגיע הזמן להחליף ונתת לי אותו... אני חושב שעשיתי בחירה מעולה, אילן ילד נהדר!"

יקי ואורנה היו זוג נשוי במשך שנים ארוכות. יום אחד חזרה אורנה הביתה ונראתה קורנת ומאושרת. "תשמע, יקי", היא אמרה לבעלה ממש אחרי שהיא נכנסה בדלת, "זוכר את כאבי הראש שהיו לי כל השנים האלו? הם נעלמו לגמרי!". "באמת?!" אמר יקי, מופתע למשמע הבשורה, "אין יותר כאבי ראש? איך זה קרה?" אורנה החלה להסביר: "אתה זוכר את המהפנט הזה שטלי סיפרה לנו שהיא הולכת אליו? אז היא הכירה לי אותו והלכתי אליו לטיפול. סיפרתי לו על כאבי הראש, והוא אמר לי שכל מה שאני צריכה לעשות זה לעמוד מול המראה ולחזור על המנטרה: 'אין לי כאב ראש', 'אין לי כאב ראש', 'אין לי כאב ראש', וזה יעבור. כבר כמה ימים שאני מנסה את זה כשאני בעבודה – וזה עובד כמו קסם! כל כאבי הראש נעלמו!" "וואו, זה נפלא!" אמר יקי בשמחה גדולה. "תשמע, חשבתי על משהו", אמרה לו פתאום אורנה, וחיוך ממזרי עלה על פניה, "אתה יודע שאני אוהבת אותך, אבל בשנים האחרונות אתה לא ממש 'מככב' במיטה... חשבתי שאולי גם אתה תלך למהפנט הזה ותראה אם הוא יכול לעזור לך איכשהו." יקי לא היה ממש נלהב מדבריה של אורנה, אבל הסכים לתת לזה הזדמנות והבטיח לה שיקבע פגישה עם המטפל בזמן הקרוב. כמה ימים לאחר מכן, חזר יקי הביתה, פתח את הדלת בסערה וכשראה את אורנה במטבח, הכריז: "הייתי אצל המהפנט!", ואז תפס אותה בשתי ידיו, נשא אותה לחדר השינה והניח אותה בעדינות על המיטה. "אל תזוזי לשום מקום, עוד רגע אני חוזר", אמר לה והלך לשירותים. אורנה נשארה שכובה על המיטה, מופתעת עד מאוד מההתנהגות של בעלה, וכשיקי חזר הוא קפץ אל תוך הסדינים והם עשו אהבה כמו שלא עשו אף פעם לפני. "וואו, זה היה מדהים!" פלטה אורנה בהתרגשות כשהם סיימו. יקי נשם רגע ואמר: "רק מדהים? חכי רגע, אל תזוזי, אני תכף חוזר". הוא שוב הלך לשירותים, וכשחזר משם הם נכנסו לעוד סיבוב שהיה אפילו יותר סוער מהראשון. "אלוהים, אני לא מאמינה, זה פשוט אדיר!" אמרה אורנה, נושפת, מתנשפת ומסוחררת. "רק אדיר? חכי רגע, אל תזוזי, אני תכף אחזור", אמר יקי ונכנס עוד פעם לשירותים. הפעם אורנה כבר הייתה ממש סקרנית לדעת מה אמר המטפל בהיפנוזה ליקי לעשות שהחזיר לו ככה את הביטחון במיטה, אז היא עקבה אחריו בשקט לשירותים, הציצה דרך חור המנעול וראתה את יקי עומד מול המראה וחוזר ואומר לעצמו: "היא לא אישתי, היא לא אישתי, היא לא אישתי..."

סבא אחד ביקש עזרה מהנכד שלו, שייקח את רשימת המצרכים שלו ויקפוץ לחנות כדי לעשות קניות בשבילו. הנכד הסכים בשמחה לבקשה, לקח את הרשימה ויצא לדרך. לאחר כשעה הוא חזר לבית סבו עם שקית עמוסה בכל טוב, ועזר לו לסדר את כל האוכל והמצרכים בבית. לפני שהנכד עזב, שאל אותו הסבא, "כמה כסף אני צריך להחזיר לך על הקניות?". "הכל ביחד היה 67 שקלים" ענה הנכד ובתגובה לכך סבו נאנח בקול גדול... "מה קרה סבא?", שאל הנכד. "זה פשוט מדהים אותי כמה שדברים יקרים היום. פעם הייתי יכול להשיג 2 תבניות ביצים, 2 כיכרות לחם, 6 תפוחי אדמה, חלב ושלושה בקבוקים של בירה, ועדיין היה נשאר לי עודף מ-10 שקלים! פעם המצב היה ממש אחרת..." "טוב היום כבר אין דברים כאלה יותר סבא", אמר הנכד. "כן", נאנח הסבא, "היום כבר יש יותר מדי מצלמות אבטחה בכל מקום".

אחרי שנים רבות שבהן הוא עבד במפעל לייצור מלפפונים חמוצים, בני ניגש יום אחד בבושה לאישתו כדי להתוודות בפניה... "רבקה, רציתי לספר לך שמשהו מאוד מוזר עובר עלי בזמן האחרון... בכל פעם שאני מגיע לעבודה אני רוצה לתקוע את המה שמו שלי בחותכת המלפפונים." האישה ההמומה הציעה לבעלה ללכת לייעוץ מיני כי זה דחף מאוד מסוכן, אבל בני לא הסכים ובמקום זאת הבטיח לה שהוא ישלוט בדחפים שלו. לאחר כמו שבועות בני חזר הביתה מהמפעל והוא נראה מצוברח מאוד, לאישתו היה ברור שמשהו לא בסדר. "בני למה אתה ככה? קרה משהו מיוחד בעבודה ביום?" "את זוכרת שלפני כמה זמן אמרתי לך שאני רוצה לעשות משהו מאוד לא ראוי לחותכת המלפפונים?" "אוי בני אל תגידי לי..." "כן, עשיתי את זה." "אתה בסדר?" "כן, האמת שזה היה ממש טוב." "אז למה אתה נראה ככה?" "כי פיטרו אותי כשגילו מה עשיתי." "ומה עשו כשגילו שזה היה עם חותכת המלפפונים?" "אה, גם אותה פיטרו."

לאחר מותן הפתאומי, שתי נזירות חסודות וחשפנית צעירה מצאו את עצמן מול שערי גן עדן ומול המלאך גבריאל, שבוחן את כל הבאים לפניו וקובע האם הם ראוים לחיי נצח של שלווה ותענוגות. הוא מספר להן שכדי להיכנס לגן עדן ולהוכיח את ערכן, כל מה שהן צריכות לעשות זה לענות על שאלה אחת מכריעה, מתחום הדת והאמונה, שהוא ישאל כל אחת מהן. אם הן לא יצליחו להשיב נכונה, מחכה להם נצח של עינויים בגיהנום. תחילה גבריאל פנה אל הנזירה הראשונה ושאל: "מה היה שמה של האישה הראשונה בעולם?" "חוה" ענתה הנזירה בביטחון ובלי שום היסוס - ושערי גן עדן נפתחו עבורה בן רגע. לאחר מכן גבריאל פנה אל הנזירה השנייה ושאל: "מה היה שמו של הגבר הראשון?" "אדם" ענתה הנזירה השנייה בלי לחשוב פעמיים - ושערי גן עדן נפתחו מיד גם עבורה. לבסוף, ניגש גבריאל אל החשפנית הצעירה ושאל: "מה הדבר הראשון שחוה אמרה לאדם?" החשפנית חשבה והרהרה במשך זמן רב, אך לבסוף התייאשה ואמרה למלאך גבריאל: "שמע מותק, זה ממש קשה..." ובאותו רגע שערי גן עדן נפתחו גם עבורה...

לילה אחד, בעודו נוסע בדרכים, נעצר משה על ידי שוטר עצבני במיוחד. השוטר אמר למשה: "אדוני, תביא לי בבקשה מסמכים ורישיונות, עושה רושם שאתה שיכור קצת". ענה משה לשוטר: "אדוני השוטר, אני יכול להישבע לך שלא שתיתי אפילו לא טיפה אחת של אלכוהול". השיב לו השוטר: "או.קיי, אז בוא אני אעשה לך מבחן קטן. דמיין לעצמך שאתה נוסע עכשיו במורד הדרך החשוכה, ופתאום מלפניך מופיעים שני אורות גדולים במרחק. מהם האורות האלו?" עונה לו משה בהיסוס: "מכונית?" "נכון" אומר השוטר, "אבל מאיזה סוג בדיוק – שברולט, מיצובישי, פורד, רנו? איזה דגם זה?" - "מאיפה אני אמור לדעת?" - "בדיוק כמו שחשדתי,אתה שיכור." - "אבל אדוני השוטר, לא שתיתי כלום!" - "אם ככה, אז בוא תגיד לי רגע עוד משהו – תמשיך לדמיין שאתה על אותה דרך ממקודם, ועכשיו פנס אחד מגיח מולך באפילה. מה זה?" - "נו, זה אופנוע..." - "טוב, זה ברור – אבל איזה אופנוע זה? הונדה, הרלי דיווידסון, קוואסקי?" - "מה?!? איך אני יכול לדעת את זה?" - "אה, באמת? אז ברור כשמש שאתה שיכור ואתה עצור." "רגע, רגע, לפני שאתה עוצר אותי, יש לי שאלה אחת בשבילך, אדוני השוטר", אמר משה. "דמיין לעצמך שאתה נוסע על הכביש המהיר והשעה בערך 12 בלילה. אתה רואה בצד הדרך אישה לבושה בחצאית מיני, גרביונים אדוקים, עקבים גבוהים ובמקום חולצה היא לבושה רק בחזייה. מי זאת?" "מה אתה צוחק עליי? ברור שזו פרוצה" השיב השוטר. "אבל איזו פרוצה זאת? אימא שלך, אשתך או אחותך?"

לפני שנים רבות באחת מהממלכות הקטנות של אירופה חי מלך שאהב את אוסף העתיקות שלו יותר מכל דבר אחר בעולם. במשך שנים הוא אסף חפצי אומנות ואוצרות מכל קצוות תבל עד שיום אחד הוא קנה מסוחר סיני זקן אגרטל עוצר נשימה שללא ספק היה "יהלום הכתר" של אוסף העתיקות. המלך אהב את האגרטל הזה כל כך, עד שהוא החליט לצבוע את כל חדרי הארמון שלו בדיוק באותו הגוון כמו פריט האומנות העתיק. הוא פרסם הודעה בכל רחבי הממלכה שהוא ישלם סכום עתק לאדם שיוכל לעשות זאת עבורו, ומהר מאוד הארמון הוצף בציירים, צבעים ואמנים. אף אחד מהם לא הצליח לשחזור במדויק את הגוון העתיק של האגרטל הסיני... אחרי כל ניסיון היה משהו בברק, בעומק, או בעוצמה המדויקת של הצבע על קירות הארמון שפשוט לא תאם את המקור הייחודי. המלך הנואש החליט בסופו של דבר להבטיח לאדם שיצליח להגשים את חלומו לקבל את כס המלכות, ולמחרת נכנס אל הארמון צייר יהודי אשר הצהיר שהוא מסוגל לעשות זאת. התנאי היחיד של הצייר היה שעל כל תושבי הארמון לצאת ממנו למשך חודש שלם בזמן שהוא יעבוד. המלך קצת חשש מפרק הזמן החריג הזה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע. אחרי חודש הוא חזר לארמונו וראה שהצייר היהודי עמד במילה שלו! כל קירות הארמון היו בדיוק באותו הגוון כמו האגרטל העתיק! כעבור זמן קצר הצייר היהודי הומלך לשליט הממלכה והוענקה לו אחוזה רחבת ידיים שתהייה הארמון שלו. אחרי שנים רבות ומוצלחות עבורו ועבור הממלכה, הצייר שהפך למלך החליט שהגיע הזמן להעביר את הכתר לבן שלו. "אבא, אם עכשיו אני עומד להפוך למלך, יש משהו שאני יכול לשאול אותך שתמיד רציתי לדעת?" שאל הבן. "כמובן" ענה אביו. "מה עשית במשך חודש שלם בארמון של המלך הקודם כדי להכין עבורו את הגוון המדויק של האגרטל העתיק שלו?" "האמת היא שבאמת כמעט חודש שלם נסיתי ולא הצלחתי, עד שביום האחרון פתאום ראיתי פחית צבע של הבחור שטיפל בקירות הארמון לפני, אז פשוט החלטתי לצבוע איתה את האגרטל וזהו!"

מטוס נוסעים בואינג 747 שיצא לכיוון ניו יורק שייט לו בשמיים, כשפתאום מטוס מדגם F16 הופיע מולו. הטייס של מטוס הקרב האט את מהירותו והתמקדם לצד מטוס הנוסעים כדי להשוויץ קצת במכונה המדהימה שלו. באמצעות רשת הקשר האווירית, טייס הקרב בירך לשלום את טייס הבואינג ואמר לו: "מה קורה, טייס נוסעים? עוד טיסה משעממת? שים רגע לב, אני אראה לך משהו". טייס הקרב העלה את המהירות של המטוס שלו בחדות, עשה סיבוב של 360 מעלות באוויר, האיץ עוד פעם, חצה את מהירות הקול ואז נסק לגובה רב רק כדי לצלול בין רגע למטה ולטוס ממש במקביל לגובה פני הים. לבסוף חזר מטוס הקרב באיטיות לשייט לצד מטוס הנוסעים, והטייס הקרבי פנה שנית אל הקפטן של ה-747 ואמר לו: "נו, מה אתה אומר? תודה שגם אתה מת לעשות דברים כאלה". "מרשים מאוד", אמר הטייס האזרחי, "אבל תסתכל רגע לכאן, יש לי גם משהו להראות לך". טייס הקרב התבונן בבואינג הגדול ממשיך לעוף במשך רגעים ארוכים, אבל שום דבר לא קרה. מטוס הנוסעים המשיך לשייט קדימה וישר, בדיוק באותה מהירות ובאותו הכיוון כמו קודם. 5 דקות אחר כך עלה הטייס האזרחי שוב לרשת הקשר, ואמר לטייס הקרב: "נו קפטן, מה אתה אומר על זה?". "על מה אתה מדבר? לא ראיתי מכאן שום דבר מרשים". הטייס האזרחי צחק ואמר: "קמתי מהכיסא המרופד שלי, מתחתי את הרגליים, הלכתי לשירותים מאחורה, הכנתי לעצמי כוס קפה עם עוגת קינמון, וארגנתי לי ולדיילים שלי מלון 5 כוכבים בניו יורק על חשבון החברה. במטוס שלך אפשר לעשות את זה?".

ליוני, פקיד קבלה במלון גדול בתל אביב, היה משחק קטן שהוא אהב לשחק כדי לשעשע את עצמו ולהפיג את השעמום; כשזוגות שונים הגיעו למלון לירח דבש שלהם, הוא היה שואל את האישה מה המקצוע שלה במהלך שיחת הצ'ק אין ועל פי תשובתה היה מנחש כמה זמן הזוג שמולו הולך להישאר ביחד בחדר ולעשות אהבה. יום אחד הגיעו אל המלון 3 זוגות שיצאו לירח דבש, בזה אחר זה. כשהזוג הראשון הגיע, יוני שאל את הכלה הטרייה מה המקצוע שלה, והיא ענתה: "אני עובדת כעוזרת בית". יוני חייך וחשב לעצמו: "עוזרות בית הן תמיד נשים שמתות על רומנטיקה – נראה לי שהם הולכים לבלות הרבה בחדר...". כשהגיע הזוג השני, שאל יוני את האישה את אותה השאלה, והיא השיבה: "אני אחות בבית חולים". יוני חשב לעצמו: "וואו, אחיות הן כאלו סקסיות. שני אלו כנראה לא ייצאו מהמיטה לרגע...". כשהזוג השלישי ניגש לקבלה חזרה אותה שאלה קבועה, והפעם האישה ענתה: "אני באה מתחום ההוראה". הפעם יוני שמר על ארשת פנים רצינית וחשב לעצמו: "מורות בדרך כלל קשוחות... הם בטח ילכו למיטה ישר בהתחלה, אבל תוך זמן קצר כבר ייצאו מהחדר". אחרי שעה בערך, יוני ראה את הבעל הראשון, שנשוי לעוזרת הבית, יורד לבדו אל ארוחת הערב. "כבר אתה כאן למטה?" שאל יוני את הבעל בקריצה, "חשבתי שאתה ואישתך הולכים לבלות את כל הלילה ביחד...". "תאמין לי שניסיתי", ענה לו הבעל בעצבנות, "אבל כלום לא קרה, היא רק התעקשה שהיא רוצה לארגן את החדר והתיקים". זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הגבר השני שהתחתן עם אחות. "מה אתה עושה כאן לבד כל כך מוקדם?", שאל אותו יוני. "אין לי למה להישאר בחדר", ענה הבעל מתוסכל, "כל פעם שאני רוצה להיות עם אישתי היא אומרת לי שקודם אני חייב להתקלח כדי לשמור על היגיינה". יוני המתין שגם הזוג השלישי, המורה ובעלה, ירדו לארוחת הערב מוקדם כפי שציפה, אבל זה לא קרה. רק לקראת סוף המשמרת שלו, ממש באמצע הלילה, הבעל ירד ושאל את יוני אם נשאר משהו לאכול. "לפחות ישנת כמו שצריך עד עכשיו?", שאל אותו יוני בחצי קריצה. "איזה ישנתי?" ענה לו הבעל בקול תשוש, "נכנסו למיטה ברגע שנכנסו לחדר, אבל בכל פעם שרציתי להפסיק כדי ללכת לאכול אישתי אמרה לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה שוב ושוב עד שתקלוט איך עושים את זה נכון!'"

גדי, מני ושאול, שלושה פנסיונרים קשישים, נפגשו בבית הקפה השכונתי, דיברו על החיים וכרגיל התלוננו על הקשיים השונים של גיל הזהב. "הגוף כבר קפוט ממזמן" פתח גדי, "אבל מה שממש מציק לי בזמן האחרון זה שאני כבר לא זוכר שום דבר! פעם זה היה רק דברים קטנים, אבל ממש היום בבוקר למשל עמדתי בתוך המעלית בבניין שלי ולא זכרתי אם אני צריך לרדת או לעלות". "זה ממש כלום, יש לך מזל!" השיב מני, "לפני יומיים אני ישבתי על המיטה שלי בפיג'מה ולא זכרתי אם כרגע התעוררתי או שאני צריך ללכת לישון!". שני החברים נאנחו בעייפות ושתו את הקפה שלהם, אבל שאול המשיך לשבת ברוגע ובנחת. "מה אתה כזה רגוע שאול?" שאל גדי, "כאילו שלך אין בעיות זיכרון". "אצלי הכל בסדר גמור כאן למעלה" הגיב שאול בשמחה. "באמת?" אמר מני, "אין לך שום בעיות זיכרון בכלל?" "שום דבר!" אמר שאול, "הזיכרון שלי נשאר בול אותו הדבר, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה", אמר גדי, נקש שלוש פעמים על שולחן הקפה ומיד הסתובב לאחור עם מבט מבולבל ושאל "מי שם???".

3 גופות הגיעו יום אחד לחדר המתים של בית חולים בזו אחר זו, ולמרות שלא היה ביניהן שום קשר, לכל שלושת הגופות היה מכנה משותף מוזר. הן היו של 3 גברים שמתו עם חיוך ענק על הפנים, והחוקרים של בית החולים נדרשו לבדוק מה נסיבות המוות שלהם במהירות האפשרית כדי לדווח למשטרה. אחרי לילה ארוך של עבודה, נפגש החוקר הראשי עם בלש מהמשטרה והרגיע אותו שאין שום קשר בין המקרים. "אז למה כולם מחייכים?", שאל הבלש. "המקרה הראשון הוא של גבר צרפתי בן 70 בשם ז'אק ששכב עם הפילגש בת ה-20 שלו כשהלב שלו פשוט קרס, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת." "המקרה השני הוא של גבר אנגלי בן 30 בשם ג'ו שזכה בלוטו, אז הוא יצא לפאב כדי להשתכר עם כל החברים שלו. בזמן המסיבה ובעודו חוגג, הכבד שלו קרס בגלל האלכוהול, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת." "ומה לגבי המקרה השלישי?", שאל הבלש, "גם הוא שתה בכמויות או בילה עם אישה?". "לא לא, את המקרה שלו היה הרבה יותר קל להבין. זה גבר איראני בן 40 בשם חאסן שנפגע על ידי ברק." "אך למה הוא חייך כשהוא מת?" "הוא חשב שמישהו מצלם אותו."