בדיחות בנושא נצרות

כוחה של מילה
כוחה של מילה
מקור תמונה: AVRAMGR
איש אחד ביקש להתקבל למנזר השתקנים. "אחי היקר", אמר לו ראש המנזר, "מדובר במנזר הדממה, אתה מוזמן להצטרף אלינו בתנאי שלא תדבר עד שתקבל רשות לכך". חמש שנים חולפות בדממה מוחלטת עד שראש המנזר סוף סוף פונה אליו ואומר לו: "אחי היקר, אחרי חמש שנים אתה רשאי לומר שתי מילים". אמר האיש: "המיטה קשה". "צר לי לשמוע," אומר ראש המנזר, "נדאג לך למיטה נוחה יותר." חלפו עוד חמש שנים והאיש נקרא שוב למשרדו של ראש המנזר שהרשה לו להגות עוד שתי מילים. "האוכל קר", אמר ומיד קיבל הבטחה שהמצב ישתפר. עברו להן עוד חמש שנים והאיש מוזמן שוב לומר שתי מילים. "אני עוזב" אומר האיש. אמר לו ראש המנזר: "עדיף ככה, מאז שהגעת אתה רק מקטר!"
מדוע הילדים שנשלחו לישראל בחרו להתנצר?
מדוע הילדים שנשלחו לישראל בחרו להתנצר?
יעקב, יהודי אמריקאי עם שורשים חזקים בקהילה, החליט לשלוח את בנו לישראל כדי שיספוג קצת מהקדושה של מדינת אבותיו. לאחר מספר שבועות בישראל, בנו של יעקב חזר ולהפתעתו של אביו – הוא התנצר. יעקב לא ידע מה לעשות, והוא פנה לחבר בקהילה שלו - אשר, כדי שיעזור לו. לאחר ששמע את דבריו של יעקב, אשר אמר: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לישראל לפני כמה זמן, וגם הוא התנצר שם!" שני האבות אובדי העצות החליטו לפנות לרב של הקהילה שיעזור להם עם הבעיה. לאחר ששמע את הסיפור של שניהם, הרבי השיב: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לישראל, והוא התנצר שם." לאחר שהבינו את הדפוס המשונה, שלושת הגברים החליטו לטוס יחדיו לישראל כדי לרדת לפשר העניין. הם נסעו לכותל המערבי והתפללו לבורא עולם במשך שעות ארוכות כדי שיתן להם תשובה. בתום התפילה שלושת האבות המיוסרים הרימו את ראשם לשמיים ושאלו את אלוהים: "שלחנו את הבנים שלנו לכאן ובמקום להתחזק, הם התנצרו! מה עלינו לעשות???" לאחר כמה רגעים מתוך השמיים בקע קול שאמר: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לארץ הקודש לפני כמה זמן..."
היהודייה שרצתה למצוא חדר פנוי במלון
היהודייה שרצתה למצוא חדר פנוי במלון
מקור תמונה: Joseph Mischyshyn
בלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה. "אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה. "אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה. "זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו". "אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?" "אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?". "תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים". "מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה. "קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?" - "ישו" - "איך קראו לאימא שלו?" - "מרים" - "איפה הוא נולד?" - "בבית לחם" - "איפה בדיוק?" - "בתוך מערה" - "למה?" - "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"
יוסי החקלאי באמריקה
יוסי החקלאי באמריקה
ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר. כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד. זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!". יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו. אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב. "מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!" "זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."
סיבות לדלקת פרקים
סיבות לדלקת פרקים
שיכור שהדיף ריח נורא של אלכוהול זול, עלה לאוטובוס והתיישב עם תרמילו המלוכלך ליד כומר בעל מראה מכובד. מן התרמיל הוא שלף פיסת עיתון ישנה ובקבוק קטן של ג'ין ולגם ממנו בשלוק את כל מה שנשאר בו. הכומר התעלם מהשיכור והכריח את עצמו להסיט מבט ולהתרכז בנוף. כעבור מספר דקות פנה השיכור אל הכומר ושאל: "סלח לי אדוני, אולי אתה מכיר את הסיבות לדלקת פרקים?" הכומר, באי נוחות מתגברת, ענה לו בטון מתנשא וציני: "בוודאי שאני מכיר. חיים לא מסודרים, חברתם של נשים לא מוסריות, שימוש מוגזם בטבק ובאלכוהול, הוללות בבתי זונות ועוד הרבה גועל נפש מסוג זה!" "וואו!!" ענה השיכור וחזר לקרוא את העיתון. הכומר הטוב חשב שנית על תשובתו והרגיש צורך להתנצל בפני השיכור "סליחה", אמר לו בטון מפייס "לא רציתי להעליב אותך. כמה זמן אתה כבר סובל מדלקת פרקים?" "אני?" הופתע השיכור "אף פעם לא סבלתי מזה, אבי. רק קראתי בעיתון הזה כי האפיפיור סובל מדלקת פרקים כבר שנים!"
קתולים בבית קפה
קתולים בבית קפה
ארבעה גברים קתולים ואשה קתולית אחת יושבים בבית קפה. הגבר הקתולי הראשון אומר לכל האנשים בשולחן: "הבן שלי הוא כומר, כשהוא נכנס לחדר כולם קוראים לו 'אבי'." הגבר הקתולי השני אומר: "הבן שלי הוא בישופ, כשהוא נכנס לחדר כולם קוראים לו 'הוד מעלתו'." הבר הקתולי השלישי אומר: "הבן שלי הוא קרדינל, כשהוא נכנס לחדר כולם אומרים 'הוד רוממותו'." הגבר הקתולי הרביעי אומר: "הבן שלי אפיפיור, כשהוא נכנס לחדר כולם קוראים לו 'הוד קדושתו'." מכיוון שהאישה הקתולית לגמה בשקט את הקפה שלה, כולם הישירו מבטם אליה ואמרו לה, נו.... היא ענתה להם בגאווה, "לי יש בת, היא רזה וגבוהה, המידות שלה הן: 90, 60, 90, כשהיא נכנסת לחדר כולם אומרים - הו אלוהים!!!״
ישו אולי הלך על המים, אבל צ'אק נוריס שחה חזה ביבשה.
עצה מהרב
עצה מהרב
מספרים על יהודי שבא לרב ואמר לו שהחליט להתאבד. שאל אותו הרב: "מה קרה? למה? והרי אתה יודע שהתאבדות היא חטא חמור" ענה היהודי: "בני יחידי התנצר, אין טעם לחיי!" אמר לו הרב: "זה נורא, אבל זה לא סוף העולם" "לך קל לדבר" אמר היהודי "אתה טועה" ענה הרב "גם לי יש בן שהתנצר" "באמת?" תמה היהודי "ומה עשית?" "התפללתי והתחננתי אל האלוקים" הסביר הרב. "ומה ענה לך האלוקים?" שאל היהודי "הוא אמר שאין מה לעשות" ענה הרב "גם לו יש בן שהתנצר"
תרומה מראש ממשלת לבנון
תרומה מראש ממשלת לבנון
מקור תמונה: Ranan Lurie
ללבנוני נוצרי, שביתו נהרס עקב הפצצה ישראלית, לא נותר דבר מתכולת ביתו למעט תמונה של ישו הנוצרי על הצלב. הוא פנה לראש ממשלת לבנון, הציג את התמונה ואמר: "כל שנשאר מביתי זו תמונת אדוננו!". נתן לו ראש הממשלה אלף דולר ואמר לו: "לך תבנה את ביתך". שמע שכנו השיעי על המעשה וגם הוא הלך לראש ממשלת לבנון, כשהוא מציג את תמונתו של חסן נסראללה ואומר: "ביתי נהרס בהפצצה ורק תמונה זו של אדוננו נשארה". הוציא ראש הממשלה אלף דולר ונתן לו. שאל השיעי בתמיהה: "אבל למה לשכני נתת מאה אלף דולר ולי רק אלף?". ענה לו ראש הממשלה: "נכון, שכנך הביא את תמונת אדונו כשהוא צלוב. אם אתה תביא את תמונת אדונך כשהוא צלוב, תקבל ממני מיליון דולר!"
מותו של האפיפיור
מותו של האפיפיור
האפיפיור מת והגיע לגן עדן. כשמלאך קיבל את פניו בשער, הוא שאל אותו לשמו. האפיפיור: "מה זאת אומרת מה שמי? אני האפיפיור." המלאך: "מי? אין לי שם כזה במחברת." האפיפיור: "לא ייתכן, אני הנציג של אלוהים על פני האדמה!" המלאך: "לאלוהים יש נציג? הוא לא סיפר לי... חכה רגע, אני אבדוק..." המלאך עבר דרך השערים ונכנס למשרד של אלוהים. המלאך: "בוס, יש פה בחור שטוען שהוא הנציג שלך על פני אדמה." אלוהים: "אין לי שום נציג על האדמה, לא שאני יודע לפחות... חכה רגע אשאל את ישו. ישו!" ישו נכנס למשרד ואמר: "כן אבא?" אלוהים והמלאך הסבירו לישו את המצב. ישו: "בסדר, חכו רגע אני אצא לדבר איתו." 10 דקות לאחר מכן ישו נכנס בחזרה למשרד מתגלגל מצחוק. המלאך ואלוהים שואלים אותו מה הצחיק אותו כל כך. ישו: "זוכרים את מועדון הדיג שהקמתי לפני איזה 2,000 שנה? הוא עדיין קיים!"
החייזרים שפגשו את ישו
החייזרים שפגשו את ישו
בשנת 2025 הגיעו חייזרים לכדור הארץ, ולמרבה ההפתעה של כל המין האנושי, החייזרים היו ידידותיים במיוחד. הם הוזמנו לבניין האו"ם כדי לפגוש את מנהיגי העולם והדתות השונות, שם כל מנהיג מדיני ורוחני זכה לשאול את החייזרים שאלות ולהכיר אותם ואת מניעיהם טוב יותר. כשהגיע תורו של האפיפיור לשאול שאלה, הוא אמר: "אני יודע שהשאלה שלי עשויה להישמע לכם מעט מוזרה ידידיי החייזרים, אך תהיתי האם אתם אי פעם זכיתם לשמוע על ישו הקדוש?" "אתה מתכוון לישוע בן יוסף?" שאלו החייזרים? "איך אפשר שלא לשמוע עליו?! הוא מבקר בכוכב שלנו בכל שנתיים – הוא בחור ממש נפלא, אנחנו אוהבים אותו מאוד!" מיד התחילו דיונים בנושא בכל רשתות השידור ובבניין האו"ם בפרט – המידע החדש הזה שינה את כל מה שידע וחשב המין האנושי על הדת הנוצרית ועל ישו. עם זאת ולמרבה ההפתעה, האפיפיור עצמו לא היה מרוצה כל כך מהתשובה. הוא שאל בפליאה: "ישו מבקר בכוכב שלכם כל שנתיים?! אנחנו מחכים לביאתו השנייה כבר יותר מ-2000 שנה!" החייזרים מיד ניסו להרגיע את האפיפיור ואמרו לו: "ובכן, יכול להיות שהוא לא אוהב את השוקולד שלכם?" כשהאפיפיור שמע את זה לקח לו כמה שניות לנסות להירגע ולהבין במה בדיוק מדובר – מה הקשר בין ישו לבין שוקולד? ברוגע הוא אמר: "תסלחו לי ידידיי החייזרים, אבל אני לא מבין מה הקשר בין ישו לשוקולד?" החייזרים ענו: "ובכן, מאז הפעם הראשונה שישו הגיע אלינו פיתחנו מנהג שעל פיו אנחנו מביאים לו בכל ביקור קופסה גדולה עם השוקולדים הטובים, הטעימים והמתוקים ביותר שיש לנו." האפיפיור היה בהלם, ומאחר שלא קיבלו ממנו תשובה, המשיכו החייזרים ושאלו: "למה, מה אתם עשיתם כשהוא הגיע לכוכב שלכם בפעם הראשונה?"
ישו התיישב בפאב ושאל את הברמן: "מה יש לשתות?"
הברמן: "יש ויסקי, וודקה, רום, טקילה ומים"
ישו: "אני אלך על המים"
לבד בבית
לבד בבית
כומר אחד התיישב בתא הווידוי, ומיד נכנס לשם בחור צעיר שנראה טרוד וביקש להתוודות. "כמובן, בני", אמר הכומר, "ספר לי, במה חטאת?" "ובכן, אבי", אמר הבחור, "ביום שני הייתי בבית של החברה שלי, ו... היינו שנינו לבד בבית, הבית היה ריק, ו... חטאתי, אבי". "אל דאגה, בני", אמר הכומר, "זה נורמלי לחלוטין שיהיו לך כאלה דחפים ושתרצה לחלוק את תשוקותיך עם בת הזוג שלך. זה בסדר גמור. תאמר שתי תפילות והנפש שלך תהיה נקייה מחטא". אבל, אבי..." המשיך הבחור, "זה לא מסתיים כאן. ביום שלישי הייתי שוב בבית של החברה שלי, אבל היא הלכה לעשות קצת סידורים ונשארתי שם לבד עם אחותה. הבית היה ריק... היינו רק שנינו, ו... חטאתי שוב, אבי". "הו, בני", אמר הכומר, "אתה צריך להיות חזק ולעמוד בפני דחפים שכאלה. שמונה תפילות ינקו את הנפש שלך מחטא". "רגע, אבי..." המשיך הבחור, "זה עדיין לא נגמר. ביום רביעי הלכתי שוב לבית של החברה שלי שוב, אבל כשהגעתי לשם היא עדיין לא הייתה בבית, אז חיכיתי לה. אימא שלה הכניסה אותי לבית ו... היינו שם לבד ורק שנינו ו... חטאתי שוב, אבי!" "אוי, בני", אמר הכומר, "עליך לחשוב טוב טוב על החטאים שלך. חמש עשרה תפילות ינקו את ה..." "ואז..." קטע אותו הבחור, "ביום חמישי הלכתי שוב לבית של החברה שלי, אבל כל המשפחה שלה נסעה לקניות ונשארתי שם לבד עם הדודה שלה. הבית היה ריק לגמרי, היינו שם רק שנינו ו... חטאתי שוב אבי!" "אלוהים אדירים", אמר הכומר, ולא הוסיף עוד מילה. "ויום למחרת, ביום שישי", אמר הבחור, "הלכתי שוב לבית של החברה שלי, אבל כל המשפחה שלה כולל היא נסעה לנופש בסופ"ש והייתה שם רק סבתא שלה. היא הכניסה אותי לבית לשתות קצת מים ו... היינו שם רק שנינו לבד ו..." הכומר לא ענה. "וביום שבת", המשיך הבחור, "הלכתי שוב לבית של החברה שלי ולא היה שם אף אחד חוץ מאבא שלה שחזר מוקדם מהנופש כדי לעבוד. היינו לבד רק שנינו ו..." הבחור בכה ובכה למשך דקה ארוכה, ומאחר שלא שמע שום תגובה מהכומר הוא פשוט יצא בבכי מתא הווידוי. כשהרים לרגע את ראשו הוא ראה את הכומר מטפס על אחד העמודים של הכנסייה. "אבי!" קרא הבחור, "מה אתה עושה שם? אתה לא הקשבת בכלל לחטאים שלי?" "תתרחק ממני! אני לא יורד!" צעק הכומר. "שנינו לבד בכנסייה ריקה לגמרי, אני לא רוצה שתעשה עוד חטאים!"
כומר ליום אחד
כומר ליום אחד
מקור תמונה: N i c o l a, Metropolia.milan
הכומר והרבי של עיר קטנה היו חברים טובים מאוד, ולמרות ההבדלים ביניהם, שניהם תמיד עשו כל שביכולתם כדי לעזור זה לזה. באחר צהריים אחד של יום ראשון קיבל הרבי שיחת טלפון מחברו שביקש ממנו לבוא במהירות לכנסייה ולעזור לו בנושא דחוף: הכומר היה צריך ללכת לביתו כדי לטפל בבעיה אישית והוא לא רצה להשאיר את הכנסייה ריקה למקרה שיגיעו אנשים שיבקשו את שירותיו. "אבל מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל הרבי, "אין לי מושג איך לעשות את עבודתך!". "רוב האנשים באים להתפלל לבד או פשוט לדבר ולבקש עצה, הדבר היחיד שאולי יהיה מוזר לך הוא תא הוידוי. אין לך מה לדאוג, תישאר פה כמה דקות ותראה מה אני עושה, אחר כך אתה כבר תדע בדיוק מה לעשות". ואכן, לאחר מספר רגעים נכנס לתא הוידוי גבר מבוגר, הכומר נכנס גם הוא לתא וסימן לרבי שיעמוד מהצד ויקשיב. "סלח לי אבי כי חטאתי" אמר הגבר לכומר בצדו השני של התא, "בגדתי באשתי...". "כמה פעמים בגדת?" שאל הכומר. "שלוש" ענה הגבר. "אם כך התפלל למריה הקדושה, תרום לצדקה 5 מטבעות כסף וחטאיך יסלחו". כמה דקות לאחר מכן נכנסה לכנסייה ולתא הוידוי אישה נאה, ושוב הרבי האזין מהצד לנאמר בפנים. "סלח לי אבי כי חטאתי" אמרה האישה, "בגדתי בבעלי...". "כמה פעמים בגדת?" שאל הכומר. "פעם אחת" ענתה האישה. "אם כך עלייך להתפלל למריה הקדושה, לתרום לצדקה 5 מטבעות כסף ויסלח לך". לאחר הווידוי יצא הכומר מהתא והרבי הסכים שאכן מדובר במלאכה קלה למדי, שחרר אותו לביתו והתיישב בתא בציפייה למבקר הבא. לא עברו יותר מ-10 דקות ולכנסייה נכנס נער צעיר שהתיישב בצד השני של תא הוידוי והחל לדבר... "סלח לי אבי... אני התחתנתי רק לפני חודש וכבר חטאתי ובגדתי באשתי" הוא אמר. "כמה פעמים בגדת?" שאל הרבי. "פעם אחת" ענה הנער. הרבי חשב לרגע על המצב ולבסוף ענה: "אם אתה רוצה אתה יכול ללכת ולבגוד בה עוד פעמיים, יש לנו מבצע מיוחד היום של 3 בגידות ב-5 מטבעות כסף!".
איך מחזירים דוב בתשובה?
איך מחזירים דוב בתשובה?
מקור תמונה: 15wing.af.mil
רבי יהודי, כומר נוצרי, אימאם מוסלמי ונזיר בודהיסטי נפגשים בכנס בין דתי. הם מתחילים להתדיין ביניהם כדי לנסות ולקבוע למי יש דת יותר חזקה ומושכת. לאחר שעות ארוכות של דיון ללא התקדמות הם מחליטים לקיים תחרות: הם יצאו לטיול אל היער הסמוך שם כל אחד מהם יימצא דוב וינסה לגרום לו לאמץ את הדת שהוא מייצג - זה שיצליח במשימה, אמונתו תוכתר למנצחת. הם ניגשים אל היער, קובעים נקודת מפגש בקצהו ונכנסים לתוכו האחד אחרי השני. ראשון יוצא מן היער הכומר, ואחריו האימאם. אומר הכומר: "אתה לא תאמין, זה פשוט מדהים! אמנם הדוב שפגשתי שאג ואיים עליי בתחילה, אבל כל מה שהייתי צריך כדי להרגיעו זה לקרוא לו כמה פסוקים מן הברית החדשה ולהתיז עליו מעט מים קדושים. ביום ראשון הקרוב נביא אותו לכנסייה הקרובה ביותר ואז נטביל אותו לנצרות". אומר לו האימאם: "רק ביום ראשון? הדוב שאני פגשתי כבר עכשיו מוסלמי. מהרגע הראשון שהתקרבתי אליו ידעתי שאין לי מה לחשוש כי אללה לצדי, אז פרסתי שטיחון על האדמה, ירדתי על ברכיי והתחלתי להתפלל. הדוב קרב אליי עם הבעה שלווה על פניו, הבטתי בעיניו והורתי לו להגיד את העדות – 'אין אללה מלבד אללה'- וכעת הוא כבר מוסלמי טוב שמתכוון לעלות למכה בקרוב מאוד". עוד השניים משוחחים, והנזיר הבודהיסטי מגיח מן היער. פונים אליו הכומר והאימאם ואומרים לו: "לקח לך זמן רב, נראה שלא עמדת במשימתך...". אומר להם הנזיר: "אדרבא ואדרבא, לקח לי זמן רב כי אני והדוב שפגשתי עשינו יחד ויפאסנה והתפללנו ארוכות אל האלים הטובים. בו ברגע שהוא ראה אותי יושב על הקרקע בתנוחת הלוטוס, ידי פרוסות לצדדים ועייני עצומות, הוא הצטרף אליי ואני הרגשתי את רוחו של בודהה בתוכו". "יפה מאוד" אומר הכומר "נראה שכולנו עמדנו במשימה ולא ניתן להכריע... אבל רגע, איפה הרבי? הוא עוד לא יצא מהיער?" באותו רגע מגיח הרבי בבהלה מבין העצים, בגדיו קרועים, גופו ופניו מלאים חבורות ושריטות. "מה קרה לך?" שואלים פה אחד בתדהמה הכומר, האימאם והנזיר. עונה להם הרבי המותש והחבול: "כנראה שלא הייתי צריך להתחיל עם עניין ברית המילה..."
העם היהודי לא פראייר
העם היהודי לא פראייר
לפני שנים רבות, רצה האפיפיור לגרש את כל היהודים מאיטליה. היהודים התקוממו, ובעקבות זאת החליט האפיפיור לערוך עימות בינו לבין נציג מטעם היהודים. במידה ונציג היהודים ינצח בעימות, יוכלו היהודים להישאר באיטליה. הקהילה היהודית בחרה ברב חזקיהו הזקן לייצג אותה בעימות, אך הרב חזקיהו לא ידע לטינית, והאפיפיור לא ידע יידיש. על כן הוחלט לקיים עימות שקט ללא מילים. ביום העימות ישבו האפיפיור והרב חזקיהו אחד מול השני, ולאחר דקה הרים האפיפיור את ידו והראה שלוש אצבעות. הרב חזקיהו הרים בתגובה יד והראה אצבע אחת. לאחר מכן האפיפיור סובב את ידו באוויר מעל ראשו, והרב חזקיהו הצביע לכיוון הרצפה. אז הביא האפיפיור לחם קודש וגביע יין. הרבי חזקיהו הוציא מכיסו תפוח. בשלב זה קם האפיפיור על רגליו ואמר באיטלקית "הרבי ניצח, היהודים יכולים להישאר!" הקהל היה המום ולא הבין מה קרה. האיטלקים ניגשו כולם לאפיפיור ושאלו אותו מה קרה בעימות. "בהתחלה הראיתי שלוש אצבעות על מנת להזכיר את השילוש הקדוש. הרב הגיב בהרמת אצבע אחת על מנת להזכיר שיש אלוהים אחד לכולנו. אחר כך הנפתי את ידי מעל לראשי כדי לסמל שאלוהים נמצא סביבנו. הרב הצביע לרצפה כדי לסמל שאלוהים נמצא ממש פה איתנו. לבסוף הבאתי את הלחם הקדוש והיין כדי להגיד לו שאלוהים סולח לנו על חטאינו. הוא מצדו הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הראשון של האדם. הייתה לו תשובה לכל דבר, מה יכולתי לעשות?" גם הקהילה היהודית הייתה המומה ודרשה הסבר מהרב חזקיהו. "בהתחלה הוא אמר לי שיש לנו שלושה ימים לעוף מפה, אז אמרתי לו "ת'קע אצבע". אחר כך הוא אמר שכל איטליה צריכה להתרוקן מיהודים, אמרתי לו שאנחנו נשארים ולא הולכים לשום מקום!" "נו ומה קרה אז?" שאל מישהו "מאיפה לי לדעת..." אמר הרב חזקיהו. "יצאנו להפסקת צהריים"
היהודי שבא עם בקשה לאפיפיור
היהודי שבא עם בקשה לאפיפיור
יהודי אחד הגיע לשערי הוותיקן ודרש לשוחח עם האפיפיור. הקרדינלים והשומרים זיהו את היהודי כאדם שבא ממשפחה מכובדת וותיקה מאוד בירושלים, אך ביקשו ממנו להתרחק מהמקום. האפיפיור בדיוק עבר באזור וביקש לבדוק על מה כל המהומה. אחד מהקרדינלים אמר לו שיש כאן יהודי ממשפחה ותיקה מאוד בירושלים שדורש להיפגש עם עוד רממותו בכבודו ובעצמו. אז האפיפיור אמר: ״אני מוכן לראות את האיש הזה, תכניסו אותו ללשכה שלי״. אז הקרדינלים הביאו את האיש ללשכת האפיפיור והשניים התיישבו לשיחה. האפיפיור שאל את היהודי: ״מה אני יכול לעשות בשבילך?״ והיהודי בתגובה שואל אותו: ״כבודו מכיר את הסעודה האחרונה?״ ״כן, בוודאי״, אומר האפיפיור, ״זה הרי אחד מהאירועים הכי מקודשים בהיסטוריה שלנו״. ״אז שתדע לך שהמשפחה שלי היא בעלת המסעדה שאירחה את הסעודה הזו״, אמר לו האיש בכעס והניח לפתע על השולחן קבלה מצהיבה, ״והנה החשבון שעד היום לא שולם!״
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.