בדיחות בנושא מונפלייה נגד ליון

לפני שנים רבות בעיירה גדולה באיטליה, הכומר שעמד בראש הכנסייה המקומית החליט שיש להמיר את כל יהודי האזור לנצרות, ומי שיסרב יגורש. כמובן שהקהילה היהודית לא הסכימה לקבל את הגזירה הזאת בשתיקה, אז הם הציעו לכומר עסקה: לנהל דיון על הנושא עם הרב הראשי שלה בתקווה שזה יוכל לשנות את דעתו. אם הרב ינצח, היהודים יוכלו להמשיך לחיות את חייהם בשלום, ואם הכומר ינצח הם יעזבו את העיירה. הכומר הסכים להצעה, אבל ביום שבו נקבע הדיון התגלתה בעיה גדולה מאוד - הרב הזקן של הקהילה היהודית לא דיבר איטלקית והכומר לא דיבר עברית... "אני אשמח לתרגם עבורך את הרבי", אמר אחד מהיהודים לכומר, אך הוא סירב. "בדיון שכזה אין מקום למתורגמנים, אנחנו צריכים לדבר על נושאי דת חשובים ועל התנצרותם של כל היהודים באזור, אז רק אני והרב יכולים לתקשר. אם אנחנו לא יכולים לדבר זה עם זה, אז פשוט ננהל את הוויכוח הזה ללא מילים!" וכך יצא שהכומר והרב ישבו זה מול זה לצד שולחן בכנסייה המקומית בזמן שנציגי הקהילות שלהם הביטו בהם וחיכו לראות כיצד הם יפתרו את הסוגיה שעל הפרק. הכומר התחיל בכך שהוא הרים את כף ידו והראה לרב שלוש אצבעות. בתגובה, הרב הרים את כף ידו והראה לכומר אצבע אחת. לאחר מכן הכומר הרים אצבע אחת וסובב אותה סביב ראשו. הרב חשב למשך כמה שניות ואז הצביע עם האצבע שלו לכיוון האדמה. בתגובה, הכומר הניח על השולחן לחם קודש וכוס יין. כשהרב ראה את זה הוא הניח על השולחן תפוח עץ, וברגע שהוא עשה זאת הכומר קם בפתאומיות, הכריז שהרב החכם שכנע אותו וששום דבר רע לא יקרה ליהודים. מאוחר יותר באותו הערב שאלו את הכומר כמה מהתושבים הנוצרים של הכפר מה בדיוק קרה בינו לבין הרב, ולמה הוא שינה את דעתו לגבי המרת היהודים בעיירה. ענה להם הכומר: "בהתחלה הרמתי מול הרב שלוש אצבעות כדי לסמן את השילוש הקדוש של הנצרות שכל היהודים חייבים לקבל, ואז הוא הראה לי אצבע אחת כדי לסמן את האל האחד שעומד בבסיס שתי הדתות. אחר כך סובבתי את האצבע שלי סביבי כדי להראות לו שהאל נמצא בכל מקום בכנסייה, אז הוא הצביע על עצמו כדי להגיד לי שהאל נמצא גם בו ובאנשי הקהילה שלו. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותו אם אני אזכיר לו את הניסים המופלאים שישו עשה בעזרת לחם הקודש והיין, אבל אז הרב שלף תפוח והזכיר לי שהאל האחד הוא שיצר את העולם ואת אדם וחווה, אז לא הייתה לי ברירה אלא לתת ליהודים לחיות באמונתם..." במקביל, אנשי הקהילה היהודית חגגו עם הרב שלהם, אבל גם היו סקרנים מאוד לשמוע איך הוא הצליח לשנות את דעתו של הכומר. "האמת היא שאין לי מושג!" אמר הרבי, "בהתחלה הוא סימן לי עם היד שהוא נותן לנו 3 ימים להתנצר או לעזוב את העיר, אז אמרתי לו שמצדי הוא יכול לדחוף אצבע! אחר כך הוא איים עלי שאנחנו מוקפים בנוצרים, אבל אני אמרתי לו שאנחנו נשארים כאן ואין לנו כוונה לעזוב!" "ומה קרה אחר כך?" שאלו כולם את הרב. "אני לא יודע!" הוא ענה, "פתאום הכומר המטורלל הזה שם את ארוחת הצהריים שלו על השולחן אז גם אני הוצאתי את שלי..."

אדם עם עווית בעין שגורמת לו לקרוץ כל הזמן, נכנס לראיון עבודה לתפקיד של נציג מכירות בחברה גדולה. המראיין בוחן את קורות החיים ואומר: "זה מדהים. סיימת בהצטיינות את האוניברסיטה הטובה ביותר, ההמלצות משבחות אותך ואין בכלל מה לדבר על הניסיון שלך. במצב רגיל, היינו חוטפים אותך בלי לחשוב פעמיים, אבל כנציג מכירות, תידרש להיות ייצוגי מבחינה ויזואלית ואנו חוששים שבעיית הקריצה שלך תבריח לקוחות. אנו נורא מצטערים, אבל לא נוכל להעסיק אותך". "רגע אחד", עונה האיש, "אם אני לוקח כדור נגד כאבי ראש, המצמוץ מפסיק תוך דקה או שתיים!" "באמת? אוקיי, אתה יכול להראות לי בבקשה?" אמר המראיין. האיש מפשפש בתיקו ומתחיל לשלוף ממנו קונדומים לרוב; קונדומים אדומים וכחולים, בטעמים ומחוספסים, במידות קטנות וגדולות ואפילו בצורות של חיות. לבסוף הוא מגשש בתחתית התיק ומוצא שם חפיסת כדורים נגד כאבי ראש. הוא לוקח אחד והמצמוץ מפסיק. המראיין ההמום שהיה עד להתרחשות, התעשת ואמר "ובכן אדוני, הכל טוב ויפה, אבל זוהי חברה מכובדת ורצינית ולא נקבל עובד שמתעסק עם נשים כל היום!" "מתעסק עם נשים?! מה פתאום? אני נשוי באושר!" התגונן האיש. "אז איך אתה מסביר את כל הקונדומים?" התפלא המראיין. נאנח האיש וענה "ביקשת פעם מרוקח כדור נגד כאב ראש בזמן שאתה קורץ כל הזמן?"

זוג זקנים יושבים על כיסא הנדנדה במרפסת ונהנים מאחר צהריים נעים. לפתע קם הגבר ולבש סוודר. אשתו שאלה אותו: "חיימ'קה, לאן אתה הולך?" "לרופא" ענה "למה? מה קרה לך?" שאלה אשתו "שום דבר לא קרה, אני רוצה לקבל מרשם לויאגרה" האישה קמה ולבשה גם היא סוודר. "לאן את הולכת?" שאל הבעל "גם אני הולכת לרופא" ענתה "ומה קרה לך?" הקשה הבעל ענתה לו אשתו: "שום דבר, אבל אם אתה הולך להשתמש בדבר החלוד הזה, אני הולכת לקבל זריקה נגד טטנוס!"

יש דברים שיכולים לקרות רק בישראל וכולנו יודעים בדיוק מה הם. אפשר לנסות להסביר אותם למישהו מבחוץ, אך נסו לעשות זאת בלי להרחיב במשך שעה, ספק אם תצליחו... אלו הם 20 הדברים הכי ישראליים שיש! 1. להיות ישראלי זה להכניס 4 שקלים בשביל פחית קולה שעולה 4 שקלים, ואחרי שהיא יצאה לבדוק אם יש עודף. 2. להיות ישראלי זה להיכנס לחנות עם שלט ענק "הכול בשקל!" ואז לשאול את המוכר: "כמה זה עולה?" 3. להיות ישראלי זה להרוג ג'וק ולומר "תמות יא כלב!" 4. להיות ישראלי זה להתקשר לחבר הביתה ולשאול אותו "איפה אתה אחי?" 5. להיות ישראלי זה לספור את הפרסומות אחרי שאומרים "5 פרסומות וחזרנו". 6. להיות ישראלי זה לטעום את כל החמוצים והזיתים בסופר ובסוף לא לקנות כלום. 7. להיות ישראלי זה לשמוע כל חצי שעה חדשות אפילו שאין שום דבר חדש. 8. להיות ישראלי זה להגיד שזה בזכותנו כשאנחנו מנצחים בחו"ל ולקרוא לשופטים אנטישמים כשאנחנו מפסידים. 9. להיות ישראלי זה לסגור את המקפיא במהירות כשקופסה נופלת ממנו, ושתיפול על הקורבן הבא. 10. להיות ישראלי זה לטוס לחופשה באילת ולחשוב שטסת לחו"ל. 11. להיות ישראלי זה למכור גם את סבתא שלך כדי לקבל הנחה. 12. להיות ישראלי זה להתחיל לצפצף כשהרמזור מתחלף לצהוב. 13. להיות ישראלי זה לשלם על חולצה 300 שקל, על ג'ינס 600 שקל, אבל אם ייתקע שקל במכונה של המסטיקים - כל הקניון על הרגליים!" 14. להיות ישראלי זה לסמן לנהג תודה כשהוא נותן לך לעבור את הכביש ולא מנסה לדרוס אותך. 15. להיות ישראלי זה לפתוח את הפריזר, להוציא קופסת גלידה, לשים איזה סרט טוב... ואז לגלות שיש שם קציצות דגים מלפני חודש! 16. להיות ישראלי זה להגיד לילדים שלך ש-"זה לא רקוב, זה דבש", ש-"השרוף זה הכי טעים", ש-"בלמטה יש את כל הוויטמינים" ושאם הם לא יאכלו יבוא שוטר... 17. להיות ישראלי זה לא להצביע בעד המועמד שלנו, אלא נגד כל השאר. 18. להיות ישראלי זה למחוא כפיים כשאתה חוזר ארצה, וישר להתחיל לחלום על הרגע שבו תעוף מכאן שוב. 19. להיות ישראלי זה להגיד בחורף "יומיים גשם והמדינה משותקת" ובקיץ "בשנה שעברה לא היה כל כך חם!" 20. להיות ישראלי זה לקרוא את כל הרשימה הזו ולחשוב "איזה מזל שאני לא כזה!"

בעל ואישה ניצבים בפני יום הנישואים ה-40 שלהם ולגבר אין כוח לשחק משחקי ניחושים, אז הוא פשוט פונה אל אשתו ושואל בצורה ישירה: "את תרצי מעיל פרווה חדש?" "אתה יודע שאני נגד פרווה" עונה לו האישה. - "ומה לגבי צמיד חדש?" - "אני שונאת ללכת עם צמידים" - "אולי ערב רומנטי על יאכטה?" - "תגיד אתה בכלל מכיר אותי? כבר שנים שאני מקבלת מחלת ים נוראית בכל פעם שאני אפילו ליד המים..." בסופו של דבר לגבר נמאס להציע הצעות, אז הוא שאל: "אולי פשוט תגידי לי את מה לתת לך ליום הנישואים שלנו?" "אני רוצה גירושים" אמרה האישה המתוסכלת. הבעל חושב לרגע ולבסוף עונה, "מצטער מותק, אני לא מוכן להוציא כל כך הרבה כסף על מתנה..."

לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון: לקוחה נכבדה, אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית. סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו: ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך. ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה. ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים. ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים. ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה. ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו. ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון. ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!" ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם? אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.

לפני זמן רב, כשאוניות מפרש שלטו בים, קפטן אחד והצוות שלו היו בסכנה מפני שודדי ים שרצו לעלות על ספינתם במטרה להשתלט עליה. כשהצוות נכנס לפאניקה והתחיל להשתולל, הקפטן שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!". החובל הראשי הביא לקפטן במהירות את חולצתו האדומה' וכשהקפטן לבש אותה הוא הוביל את הצוות שלו לקרב נגד שודדי הים שעלו על הספינה. למרות שאחדים מאנשי הצוות נפגעו, שודדי הים נהדפו. מאוחר יותר באותו היום, עומדי המשמר זעקו שבאופק נראים עוד שני כלי שיט של שודדי ים. גם הם ניסו לעלות על הספינה במטרה להשתלט עליה. הצוות התמלא בפחד, אבל הקפטן, רגוע כמו תמיד, שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!" ועוד הפעם הוביל הקפטן את צוותו לקרב, למרות שהפעם הם התמודדו נגד שתי ספינות שודדי ים שניסו להשתלט על ספינתם. ושוב, שודדי הים נהדפו, אף על פי שהיו יותר נפגעים בקרב אנשי הצוות מאשר בפעם הקודמת. באותו הלילה, עייפים מהקרבות, ישבו הגברים במעגל על הסיפון והתחילו לספר על המאורעות של אותו היום. אחד מהם פנה לקפטן ושאל אותו, "למה לבשת את חולצתך האדומה לפני כל קרב?". הקפטן, בעודו מסתכל עליו במבט שרק קפטן יכול לתת, הטיף, "אם אני נפצע בקרב, החולצה האדומה לא מראה זאת, ולכן אתם, הצוות, ממשיכים להילחם ללא חת." האנשים ישבו בשקט והתפלאו מהאומץ שיש לאיש הזה. עם שחר, זעקו עומדי המשמר שיש באופק ספינות שודדי ים, הפעם עשרה כלי שייט וכולם עם שודדים שמוכנים ומזומנים לפלוש לכל ספינה שתקרה בדרכם. האנשים השתתקו והסתכלו על הקפטן, המנהיג שלהם, וחיכו לפקודה הרגילה. הקפטן, רגוע כתמיד, שאג, "הביאו לי את המכנס החום שלי..."

אישה אחת יצאה לגמלאות אחרי שנות עבודה ארוכות ופנתה לבעלה מזה 40 שנה בבקשה שיעשו משהו מעניין יחד: "תמיד רצינו לצאת לשייט, אולי נעשה טיול של שבוע ונחזור להיות כמו שני צעירים משוחררים ונשכב כמו שלא שכבנו שנים." הבעל המופתע חשב על ההצעה המפתה של אשתו והסכים. למחרת היום הבעל החליט להיערך לקראת החופשה הקרבה, ויצא אל בית המרקחת הקרוב לביתו כדי לקנות קופסה של כדורים נגד בחילה וקופסה של כדורי ויאגרה. כשחזר הביתה, אשתו פנתה אליו ואמרה: "חשבתי על זה קצת, אם אנחנו באמת רוצים ליהנות ולחזור להיות שובבים, למה שנסתפק רק בשבוע?! בוא נצא לשייט של חודש שלם." הבעל שהתלהב מההצעה של אשתו והחל לדמיין כבר את החופשה האינטימית שלהם יחד, יצא למחרת לבית המרקחת פעם נוספת, והפעם קנה 4 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-4 קופסאות של כדורי ויאגרה. כעבור יום, האישה שוב פנתה אל בעלה וביקשה ממנו לשקול לשנות עוד פעם את התכניות: "למה אנחנו עוצרים את עצמנו?! הילדים כבר עזבו את הבית, אין לנו עבודה ללכת אליה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. למה שלא נצא לשייט מסביב לעולם ונבלה כמו אדם וחווה על חופי נודיסטים?" הבעל הנרגש החליט לאמץ את הגישה המשוחררת של אשתו ויצא שוב לבית המרקחת, הפעם כדי לקנות 15 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-15 קופסאות של כדורי ויאגרה. הרוקח שראה אותו יום אחרי יום, לא יכול היה להתאפק יותר עוד ושאל את הגבר: "אני לא מצליח להבין! אם זה גורם לך לבחילה, למה אתה ממשיך לעשות את זה???"

לאחר שנה שלמה של שלג וקור, יוהאן היה להוט מאוד לבלות את חופשת הקיץ שלו בישראל. בכל יום הוא טייל בעיר אחרת, ביקר באטרקציה חדשה או חקר שמורת טבע צבעונית. יום אחד הוא הרגיש שמגיע לו לנוח קצת, אז הוא החליט להתפנק ביום של שקט על חוף הים בתל אביב. עם בירה צוננת בתיק, כובע לראשו וספר בידו, יוהאן הגיע לחוף, מצא לעצמו מקום פנוי ונשכב על מגבת החוף שלו כדי לקרוא בהנאה בעודו מציץ מדי פעם כדי לראות את יופיין של הבחורות הישראליות. בלי לשים לב, הוא נרדם תחת השמש הישראלית הקופחת ושכב על החוף במשך שעות ארוכות עד שהרגיש שמישהו ניער את כתפו ואמר "אחי, תתעורר, כולך שרוף!" מבוהל ומבולבל, יוהאן לא הבין מה רוצים ממנו ומה הוא עשה רע, אבל כשהוא קם ללכת הוא ראה מה קרה... כל הרגליים שלו היו אדומות לגמרי, ועוד לפני שהוא הספיק לצרוח מכאבים, הבחור שהעיר אותו הזמין אמבולנס. יוהאן הובהל לבית החולים עם כוויות מדרגה שנייה ואושפז מיד כדי לטפל בהן. הרופא שקיבל את יוהאן קבע שהוא צריך טיפול של משככי כאבים, עירוי נוזלים, קרמים רפואיים לטיפול בכוויות וגם ויאגרה בכל ארבע שעות. האחות שהייתה אמורה לטפל ביוהאן הייתה מאוד מבולבלת מההוראות האלו, אז היא ניגשה לרופא ושאלה: "אני מבינה שהוא צריך תרופות חזקות נגד הכאבים, עירוי כדי לפצות על ההתייבשות וקרמים כדי לעזור לשקם את העור, אבל מה הקשר בין ויאגרה לכוויות?" "אין קשר" ענה הרופא, "אבל אחרי שהיא תתחיל להשפיע לפחות החלוק והשמיכה לא יגעו לו ברגליים."

שאלה: אני בת 17 וחצי יש לי חבר צדיק בן 16 וחצי ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד. אגב, הם גרושים, מה עושים? תשובה: שואלים שוב בעוד שנתיים. שאלה: פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נוכרים? תשובה: תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא... שאלה: מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה? תשובה: היועץ הכלכלי של מאפיית אנג'ל. שאלה: האם מותר לאכול נקניקיית פרווה עם חלב סויה או שזה משום "מראית עין"? תשובה: זה סתם טעם רע. שאלה: לפני חצי שנה ביטלתי מנוי שלי על עיתון ימני בגלל כתבה נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים? תשובה: מפסיקים להציץ בעיתון של השכן. שאלה: לאחרונה נודע לי שהרצל ובן גוריון לא היו דתיים. האם צריך לומר הלל ביום העצמאות? תשובה: גם מוטה גור לא אוכל "גלאט" ובכל זאת אנו אומרים הלל ביום ירושלים (ועושים על האש...) שאלה: כיצד מבטלים מנוי על עיתון המופץ בחינם? תשובה: בלי ברכה. שאלה: אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו-האם ראוי לצעוק "נאצים" או מתאים יותר "יודנראט"? תשובה: לא יודע, תברר ב"יד ושם". שאלה: מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד "הגומל" כל שני וחמישי או לרכז את כל ה"גומלים" בשבת? תשובה: לא משנה - העיקר שתלמד את ילדיך להגיד קדיש יתום.

שעת לילה מאוחרת והטלפון מצלצל בלשכתו של נשיא איראן. "מי זה?!" עונה הנשיא בעצבים. "זה יעקב צפלר מישראל" אומר הבחור מהצד השני של הקו. "התקשרתי להודיע לך באופן רשמי שאנחנו מכריזים עליך מלחמה!" "מה אתה אומר?" מלגלג הנשיא. "מה הגודל של הצבא שלך?" "רגע, תן לי לספור..." עונה יעקב "יש אותי, את מנדל, מוישה בן דוד שלי, אבי גולדברג מקס, ארי ואיציק!" "טוב מאוד" עונה הנשיא "לי יש צבא של מיליון לוחמים!" "אוקיי" יעקב מהרהר "תן לי לחזור אלייך", ומנתק. למחרת, שוב מצלצל הטלפון בלשכה. "המלחמה עדיין בתוקף!" מכריז יעקב. "עכשיו יש לנו גם דחפור וגם את הטרקטור של שמחה ליבוביץ השכן שלי!" "טוב מאוד" עונה הנשיא. "לי יש צבא של 16,000 טנקים וליתר ביטחון גם הכפלתי את כמות החיילים וכעת אנחנו צבא של 2 מליון לוחמים" "אוי גוועלאד..." אומר יעקב "תן לי לחזור אליך", ומנתק. אחרי יומיים, שוב מצלצל הטלפון בלשכה "הלו? זה שוב יעקב, שומע?" "נו, מה עכשיו?" שואל הנשיא. "אנחנו מבטלים את המלחמה!" "למה?!" מתפלא הנשיא. "תראה, דיברנו ביננו והבנו שאין שום דרך שבה נצליח להאכיל 2 מיליון שבויים..."

איש אחד נכנס לבית המרקחת ושאל את הרוקח אם יש תרופה מסוימת שעוזרת נגד שיהוקים. למרבה הפתעתו הרוקח סתר לו בחוזקה. "למה עשית את זה?!" שאל האיש. "ובכן", אמר הרוקח, "אתה כבר לא משהק נכון?" האיש אמר: "לא, אבל אשתי באותו עדיין משהקת!"

ד"ר לוי יצא לגמלאות בשעה טובה, וכל המטופלים שלו עברו להשגחתו של ד"ר אבנרי הצעיר. אחת מהמטופלים האלו הייתה ברכה פרלשטיין בת ה-85, והיא זומנה לפגישת היכרות עם הרופא החדש שלה כדי לעבור על ההיסטוריה הרפואית שלה ולבדוק את התרופות שהיא נוטלת. בזמן שד"ר אבנרי בדק את כל התרופות שגברת פרלשטיין קונה באופן קבוע, עיניו נפקחו בתדהמה כשהוא ראה שהאישה המבוגרת שיושבת מולו קונה גלולות נגד היריון מדי חודש כבר במשך יותר משנה. "גברת פרלשטיין", שאל הרופא המופתע, "את יודעת שהכדורים האלה שאת קונה כל הזמן הם אמצעי מניעה נגד היריון?" "כן דוקטור", היא השיבה עם חיוך גדול על פניה, "בזכותם אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!" - "אני לא יודע מה הרופא שטיפל בך לפני סיפר לך, אבל לכדורים האלו אין שום קשר לאיכות השינה שלך." - "בחור יקר, תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת. בזכות הכדורים האלו אני הולכת לישון רגועה מתמיד." - "אני עדיין מבולבל גברת, גם אם את פעילה מינית, קשה לי מאוד להאמין שיש לך צורך בגלולות שכאלו...". - "ברור שאין לי צורך בהן! אבל הנכדה בת ה-17 שלי אוכלת אצלנו ארוחת ערב בכל יום, אז אני מכניסה את הגלולות האלו לעוגה שאני תמיד נותנת לה ואז אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!"

איציק תמיד החשיב את עצמו לגבר שבגברים, אדם שלא מפחד מאתגר, ממאמץ ובטח שלא מכאב. לכן לא הייתה לו שום בעיה להיכנס בביטחון אל המרפאה של רופא השיניים שלו לצורך טיפול עקירה... לאחר שאיציק נכנס והתיישב בכיסא הטיפולים, הרופא החל להכין את המזרק עם חומר ההרדמה שאותו תכנן לתת לאיציק לפני הטיפול. "ד"ר עזוב את המזרק הזה... אני לא סובל מחטים וגם ככה הכאב לא מפחיד אותי", אמר איציק. למשמע ההערה הזאת הרופא הניח את המזרק בצד, והרים מסיכת נשימה שהייתה מחוברת לבלון של גז צחוק. "ד"ר עזוב את השטויות האלה... גז צחוק זה בדיחה יותר גדולה מהעקירה הזאת". "אוקי אז אתה לא מוכן לקבל זריקה וגם לא גז צחוק" אמר רופא השיניים, "אתה תסכים לקחת כדור?" "ד"ר על מה אתה מדבר? איזה כדור נגד כאבים אני אקח עכשיו שישפיע לפני שנסיים כבר עם הטיפול הזה?" "ויאגרה." "מה?!" אמר איציק ההמום, "ממתי ויאגרה זה כדור נגד כאבים?" "זה לא כדור נגד כאבים" השיב הרופא, "אבל אם תיקח כדור אחד לפחות יהיה לך במה להחזיק בזמן שאני עוקר לך את השן".

אחרי תקופה ארוכה מאוד ללא חופשה, דודו ואשתו מירי טסו לקלאב מפנק לנופש מלא בחוויות. ביום הראשון הם בילו במגרש הגולף ומירי חבטה בעוצמה ובדיוק מושלם שהשאירו את דודו בהלם. "וואו, תגידי, תמיד היית כזאת שחקנית גולף טובה ולא ידעתי?", הוא אמר. "לא, אבל בזמן האחרון לקחתי כמה שיעורים", ענתה מירי. ביום השני דודו ומירי בילו במגרש הטניס ושיחקו נגד זוג אחר. דודו כמעט ולא הורגש במשחק, כי מירי רצה לכל פינה ותקפה בלי הפסקה את הזוג השני. "וואו, תגידי, תמיד היית כזאת שחקנית טניס טובה ולא ידעתי?", שאל דודו בסוף המשחק. "לא, אבל בזמן האחרון לקחתי כמה שיעורים", ענתה מירי. באותו הערב לדודו כבר התחיל לכאוב הגוף והוא ביקש ממירי לעסות לו את הגב. למרבה הפתעתו כבר אחרי מספר רגעים הוא הרגיש הקלה עצומה, פנה אל אישתו ואמר: "את לא מאמינה מה עשית לי עכשיו, אני מרגיש כמו גבר בן 20, איך עשית את זה?". "לקחתי שיעורים" ענתה מירי. כדי להודות לה על העיסוי החליט דודו לקחת את מירי לארוחת ערב רומנטית במסעדה מפוארת. כשהם חזרו לחדרם דבר הוביל לדבר, הם הורידו את הבגדים ונכנסו למיטה… אחרי 30 דקות דודו הסתובב לצד שלו במיטה ואמר: "וואו, זה היה טוב… אני לא מאמין שתמיד היית כזאת טובה ולא ידעתי! אני רוצה להתגרש".