בדיחות על לוויות, בדיחות על מוות, בדיחות אלמנות, בדיחות על מתים, בדיחות על אבל, בדיחות על אזכרות, בדיחות על פטירה.
מכיוון שהמוות הוא לא צפוי וכרוך בכל הרבה סימני שאלה, הוא גם נושא להמון בדיחות והומור. כאן תמצאו בדיחות על לוויות, בדיחות על מוות, בדיחות אלמנות, בדיחות על מתים, בדיחות על אבל, בדיחות על אזכרות, בדיחות על פטירה ועוד..
אדוארד, גבר קתולי נחמד שהיה נשוי במשך 50 שנה, הלך לעולמו והותיר את אשתו מריה שבורת לב ועמוסת געגועים.
כמה חודשים מאוחר יותר, מריה גם היא הלכה לעולמה והגיעה אל שערי גן העדן.
בצעדיה הראשונים, החליטה מריה שהיא לא רוצה לבזבז את הזמן, והחלה בחיפוש אחר בעלה האהוב.
לאחר כחצי שעה של חיפושים, היא ראתה מרחוק גבר בגובה ממוצע בעל שיער לבן וכובע קסקט לראשו אוחז בידה של אישה אחרת. היא התקרבה אליו בצעדים איטיים ושאלה: "אדוארד? זה אתה?!"
אדוארד הסתובב אליה, ומריה מיד קפצה עליו, חיבקה אותו חזק ונישקה אותו על לחיו: "אדוארד, אהובי!!! חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן, סוף סוף נוכל להיות ביחד!"
אדוארד לקח צעד לאחור ואמר: "תקשיבי לי טוב אישה, העסקה בינינו הייתה ברורה, ואני את ההתחייבות שלי קיימתי..."
מריה הפגועה שאלה אותו: "איזו עסקה? על מה אתה מדבר?! ומי זאת האישה הזאת לידך?!"
הוא השיב לה: "'עד שהמוות יפריד בינינו', זוכרת? אז סוף סוף הוא הפריד..."
איש אחד הלך לרופא לבדיקה שגרתית וקיבל חדשות רעות. "יש לך מחלה נדירה ונשארו לך רק שישה חודשים לחיות", אמר לו הרופא.
הבחור החליט לחפש חוות דעת שנייה, והוא פנה לעשרות רופאים אחרים, עד שמצא אחד שאמר לו: "לצערי אי אפשר לרפא את המחלה שלך, אבל אוכל לתת לך עצה טובה אם תהיה מעוניין בה."
"בטח!" אמר הבחור, "אעשה הכול, אני נואש!"
"אתה נשוי?" שאל הרופא.
"לצערי לא... לא הספקתי להתחתן וכנראה שגם לא אספיק."
"אז אני מעודד אותך שלא להרים ידיים, ולחפש לך אישה - ואחת פולניה!" אמר הרופא.
"למה דווקא פולניה?" אמר הבחור, "זה איכשהו יעזור לרפא אותי?"
"ממש לא", אמר הרופא, "אבל אם תתחתן כבר עכשיו עם פולניה אלו יהיו ששת החודשים הארוכים ביותר בחייך!"
לאבא גרוזיני אחד היו שני בנים - האחד חכם ועם ראש לעסקים והשני טיפש ולא יוצלח. כשהוא מת, הבן החכם התקשר לטיפש ואמר לו: "שמע, יש לי פגישת עסקים חשובה ולא אוכל להגיע ללוויה. אני רוצה שאבא ילך בצורה מכובדת אז אל תחסוך בהוצאות - הנה פרטי כרטיס האשראי שלי, תחייב הכל עלי".
האח הטיפש טיפל בכל סידורי הלוויה והמחיר לא יצא גבוה מדי, אז האח החכם היה בטוח שהכל תם ונשלם. פתאום אחרי כמה חודשים הוא שם לב למשהו מוזר והתקשר לאחיו הלא יוצלח: "תגיד, איך זה יכול להיות שהכרטיס שלי מחויב כל חודש על 300 שקלים בעסקה שלא אני עשיתי - אתה משתמש בכרטיס שלי?"
האח הטיפש אמר: "מה פתאום!"
"אז איך אתה מסביר את זה?" שאל האח החכם.
"אהה", אמר האח הטיפש, "רצית שלא נחסוך בהוצאות על אבא ולא היה לו שום דבר טוב בארון, אז במקום להוציא עכשיו מלא כסף על בגדים חדשים פשוט לקחתי לו חליפה שכורה!"
איש זקן אחד שהיה על ערש דווי החליט לבקש מאשתו את הבקשה האחרונה שלו לפני המוות: "תקשיבי, אני יודע שלא נשאר לי הרבה זמן, והייתי רוצה שתעשי משהו בשבילי אחרי שאמות".
האישה הבטיחה: "זאת הבקשה האחרונה שלך, אז אעשה כל מה שתבקש".
"אני רוצה שתתחתני עם חבר שלי יעקב" אמר.
האישה המופתעת שאלה: "עם יעקב? חשבתי שאתה ממש שונא אותו!"
הוא הסתכל עליה וענה: "נכון, בדיוק בגלל זה..."
פרסי אחד שכב במיטתו על ערש דווי, והוא היה ממש דקות ספורות לפני נפיחת נשמתו האחרונה. לאורך כל חייו הוא בזבז כמה שפחות כסף, ומעולם לא חשף בפני משפחתו כמה הון צבר. כעת אשתו, ילדיו ואחיו היו סביבו וציפו לשמוע ממנו כמה כסף יש לו להוריש.
הפרסי שאל: "אשתי היקרה, את פה לידי?"
"כמו תמיד," אמרה אשתו.
"וילדיי החמודים, אתם פה לידי?" שאל הפרסי.
"כמובן אבא, אנחנו פה," אמרו ילדיו.
"והאחים שלי, שליוו אותי כל חיי, אתם פה?"
כולם כבר התחילו לאבד סבלנות, עד שאשתו של הפרסי אמרה: "כולם פה יקירי!"
"אז למה האור במטבח דולק?!"
אישה אחת שכבה על ערש דווי והרגישה כי רגעיה ספורים, קראה לבעלה ואמרה לו שיש לה בקשה אחרונה לפני המוות.
"אחרי שנים רבות כל כך אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, בהלוויה שלי תלך יד ביד עם אימי. למרות שלא הסתדרתם אף פעם, אני מאד רוצה שכולם יחשבו שהכול בסדר... אתה תעשה זאת עבורי?" היא שאלה.
ענה לה הבעל: "זו בקשה אחרונה לפני המוות, אז אני מבטיח לך שאקיים אותה - אבל שיהיה לך ברור, אני מההלוויה הזו כבר לא אהנה!"
הקברן עבד עד מאוחר בלילה אחד. הוא בדק את גופתו של מר שוורץ, שאותה עמדו לשרוף, וגילה משהו מדהים. לשוורץ היה את האיבר הגדול ביותר שהוא ראה.
"אני מצטער, מר שוורץ", העיר הקברן, "אני לא יכול לאפשר שישרפו כזה איבר מרשים". הוא לקח סכין, חתך את האיבר, תחב אותו לתיקו ולקח אותו איתו הביתה.
"יש לי משהו להראות לך, את פשוט לא תאמיני", הוא אמר לאשתו תוך שהוא פותח את תיקו.
"אלוהים אדירים!", קראה אשתו, "שוורץ מת!!!".
איש מאושפז כמה ימים בבית חולים. ביום החמישי שואל האיש את הרופא: "נו, יש לך תוצאות של הבדיקות?"
הרופא:"כן"
האיש:"נו, וכמה זמן יש לי לחיות?"
הרופא:"עוד עשר.."
האיש:"מה עשר? עשרה חודשים? עשר שנים? מה עשר?"
הרופא: "תשע..שמונה..שבע.. "
"גברת, אני מוכרח לראות את הדוקטור. שתיתי רעל מסוכן".
"מצטערת", משכה המזכירה בכתפיה, "אני יכולה לקבוע לך תור רק לעוד שישה שבועות".
"לעוד שישה שבועות? אני עלול למות עד אז!"
"אין דבר. אפשר יהיה תמיד לבטל את התור".
איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כדי להנות מחופשה בפלורידה שטופת השמש. אשתו, שהייתה בנסיעת עסקים, תכננה להצטרף אליו ולפגוש אותו במיאמי ביום למחרת. האיש הגיע למלון לאחר שבילה כל היום בחוף, ישב תחת עצי קוקוס ושתה קוקטילים טרופיים.
הוא החליט לשלוח אימייל לאשתו כדי להקדים ולספר לה את נפלאות המקום. הוא לא מצא את כתובת המייל שרשם בפתק, לכן סמך על זכרונו ושלח לכתובת agoren@freenetland.net בתקווה שזו הכתובת הנכונה. מקסימום, אמר לעצמו, זה ממילא לא כל כך חשוב. אבל רצה הגורל והכתובת לא הייתה נכונה. הוא טעה באות אחת וההודעה הגיעה לתיבת המייל של אשת כומר פרוטסטנטי שנפטר יום קודם לכן.
בלילה, אשתו של הכומר פתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה. כאשר ראתה את ההודעה נתנה צעקה, ניסתה לקום, אבל התמוטטה ומתה מהתקף לב. קרובי משפחה ששמעו את הצעקה רצו לחדר, ולאחר שראו את האישה המתה קראו את ההודעה:
"אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה הייתה ארוכה, אבל היה שווה. הכול מאד יפה! ממש גן עדן! העצים, הגנים, המסיבות. למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני כבר מרגיש כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת. רק רציתי להגיד לך שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח שהמקום ימצא חן בעיניך.
בעלך האוהב אותך לנצח.
נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהינום!"
עבור לבא-במייל
