בדיחות על נושאים שקשורים לחברות, משרד ועסקים. בין היתר תמצאו כאן בדיחות על עסקים, בדיחות על חברות, בדיחות משרד, בדיחות מזכירה, בדיחות עובדים, בדיחות מנהלים, בדיחות מנכ"ל, בדיחות על עבודה, בדיחות על תחומי עיסוק, בדיחות הייטק.
בדיחות על נושאים שקשורים לחברות, משרד ועסקים. בין היתר תמצאו כאן בדיחות על עסקים, בדיחות על חברות, בדיחות משרד, בדיחות מזכירה, בדיחות עובדים, בדיחות מנהלים, בדיחות מנכ"ל, בדיחות על עבודה, בדיחות על תחומי עיסוק, בדיחות הייטק.
שני מיליארדרים שלא התראו הרבה זמן נפגשים בבית מלון יוקרתי ומתחילים לדבר. האחד שואל: "מה נשמע בבית?"
"מעולה!" עונה השני. "קניתי פיל!"
- "פיל? השתגעת?"
- "אתה לא מבין, זו הקנייה הכי טובה שעשיתי בחיי! הוא מטפח את הדשא, הילדים משחקים איתו במקום לשבת מול המסכים, הוא אפילו עוזר לאשתי להזיז רהיטים כשאני לא בבית! חיית מחמד מושלמת!"
- "נשמע מדהים. כמה עלה לך?"
- "מיליון דולר. מציאה מטורפת במחיר הזה!"
- "תמכור לי אותו בשניים?"
- "לא, הוא כמו משפחה!"
- "שלושה מיליון?"
- "אי אפשר לתמחר חברות כזאת..."
- "חמישה מיליון!"
- "טוב, בסדר. רק כי אנחנו חברים."
כעבור שבועיים, המיליארדר שקנה את הפיל מתקשר למיליארדר שמכר אותו ומתחיל לבכות: "אני בבעיה ענקית! הפיל הזה הורס את הגינה, מלכלך בכל מקום, הילדים מפחדים ממנו והוא לא מפסיק לתקוע בחדק כל הלילה! אשתי רוצה להתגרש! זו הקנייה הכי גרועה שעשיתי בחיי!"
אז המוכר מצקצק בלשונו ואומר: "ברור שאתה בבעיה ענקית, עם גישה כזאת אף פעם לא תצליח למכור את הפיל הזה!"
זוג נשוי קם בבוקר יום אחד, ובזמן שהם עדיין שוכבים במיטה האישה פונה אל הבעל ואומרת: "אולי לא תלך לעבודה היום?"
"מה זאת אומרת? מה פתאום לא ללכת לעבודה?" ענה הבעל המבולבל.
"אני חושבת שאתה עובד קשה מדי, אז אולי במקום ללכת למשרד תיקח כמה ימים חופש, תארוז מזוודה ותיסע לבקר חבר שלא ראית הרבה זמן."
הבעל חשב לרגע והחליט לקפוץ על ההצעה לפני שהיא תיעלם. תוך כמה רגעים הוא כבר קם, התלבש והתחיל להכניס בגדים לתיק.
"סתם מתוך סקרנות", שאל הבעל תוך כדי התארגנות, "איך בכלל הגעת למסקנה שאני עובד קשה כל כך ושאני צריך חופש?"
"כל הלילה חלמת על העבודה שלך..." ענתה האישה.
"באמת? איך את יודעת שהיו לי חלומות על העבודה?"
"כי כל 2 דקות צעקת את השם של המזכירה שלך!"
המדפסת במשרד התקלקלה ואחד העובדים התקשר למעבדת תיקון כדי לבדוק מה אפשר לעשות. ענה לו מוכר צעיר וידידותי שאמר לו: "תראה, אתה יכול להביא את המדפסת לכאן, אנחנו מציעים שירותי בדיקה לכל תקלה וניקוי כללי, אבל זה עולה 200 שקל. אז אולי יהיה לכם יותר כדאי לקרוא את החלק של 'תיקון תקלות נפוצות' במדריך ולתקן את המדפסת בעצמכם".
העובד היה מופתע לטובה מהמוכר בצד השני של הטלפון ואמר לו: "תשמע זאת עצה טובה, לא ידעתי שיש בכלל הוראות תיקון למדפסת. הבוס שלך יודע שאתה עוזר ככה לאנשים בלי לקבל על זה כסף?"
"למען האמת זה רעיון של הבוס שלי להגיד את זה," השיב המוכר. "הוא אומר שאם ניתן לאנשים לנסות לתקן דברים בעצמם קודם אז בסוף נעשה הרבה יותר כסף!"
בלונדינית אחת יצאה למסע קניות, שבמהלכו מצאה את עצמה נכנסת אל חנות כלי בית. בעודה מסתובבת בין הסטים המבריקים של הסכו"ם והצלחות, נתקלה בעמדה גדולה שבה היו מוצבים בקבוקים וכוסות מיוחדים. אחד העובדים של המקום, שהבחין בבלונדינית בוהה במדפים, ניגש אליה ושאל: "שלום גברתי, איך אוכל לעזור לך?"
"רציתי לדעת מה מיוחד בבקבוקים והכוסות האלה?" שאלה.
"אלו תרמוסים, גברתי." ענה העובד.
"מה זה תרמוסים?" שאלה הבלונדינית בסקרנות.
"תרמוס זה מכל מיוחד שאת יכולה להכניס אליו דברים חמים או קרים, והוא שומר על הטמפרטורה שלהם."
"וואו!" אמרה הבלונדינית, "איזו המצאה נהדרת, אני רוצה אחד בבקשה!"
"בשמחה" ענה העובד,והבלונדינית עזבה את החנות אחרי הקנייה.
למחרת, כשהגיעה הבלונדינית אל העבודה, היא ניגשה אל חברותיה והציגה להן את הרכש החדש: "תראו, זה התרמוס החדש שלי!"
"מה זה תרמוס?" שאלו החברות בפליאה.
"זה מכל מיוחד כזה שאפשר להכניס אליו דברים קרים וחמים, והוא שומר על הטמפרטורה שלהם."
"וואו! זו המצאה גאונית" השיבו החברות, "ומה שמת בתוכו?"
הבלונדינית חייכה ואמרה: "2 כוסות קפה, גלידה להפסקה שלנו וקצת יין לסוף היום".
איש עסקים מצליח ועשיר נפגש לראשונה עם חתנו הטרי. ״אני מברך אותך על הצטרפותך למשפחה שלנו״ הוא אומר לו, ״וכדי להראות לך עד כמה אני מעריך אותך ודואג לך, אני רוצה להפוך אותך לשותף 50-50 בעסקים שלי. כל מה שאני צריך שתעשה בתמורה זה שתלך למפעל שלי מדי יום ותלמד איך-״
״תסלח לי, אדוני״, מפריע החתן באמצע דבריו של איש העסקים, ״אבל אני שונא מפעלים. אני לא יכול לסבול את הרעש״.
״אני מבין...״ אומר לו איש העסקים, ״אם ככה אז תעבוד במשרד ותהיה אחרי על הניהול של הכספים״.
״אני שונא עבודה משרדית״ אומר החתן, ״אני לא יכול לסבול את התחושה של להיות תקוע מאחורי שולחן עבודה״.
״טוב, תראה״ אומר איש העסקים בחוסר סבלנות, ״הרגע עשיתי אותך לבעלים של חצי מהעסק שלי, אבל אתה לא אוהב מפעלים ולא יכול לעבוד במשרד. אז מה אני יכול לעשות איתך?״
״זה פשוט״ אומר החתן, ״תקנה ממני בחזרה את החלק שלי!״
בנקאי צעיר מחליט שהגיע הזמן שיקנה לעצמו בפעם הראשונה חליפה מחויטת בהתאמה אישית, אז הוא הולך לאחד החייטים בעיר ומבקש ממנו להכין לו חליפה. החייט מודד אותו מכל הכיוונים, שואל אותו לגבי צרכיו והעדפותיו ומורה לו לחזור עוד שבוע.
כעבור שבוע חוזר הבנקאי לחייט, שמגיש לו את החליפה שתפר לו. הבנקאי שם על עצמו את החליפה המחוייטת, מסתכל במראה ומתרשם עמוקות. החליפה נראית עליו נהדר והוא מרגיש שהוא כבר יכול להתחיל לעשות עסקים. הוא ממשיך להסתובב בהנאה מול הראי, שולח ידיים אל עבר המכנסיים – ופתאום שם לב שאין שם כיסים.
״תשמע״, הוא אומר מופתע לחייט, ״לא תפרת לי פה כיסים במכנסיים״.
״לא אמרת לי שאתה בנקאי?״ שואל אותו החייט.
״איך זה קשור?״ עונה הבחור.
״נו״ משתומם החייט על השאלה, ״מי אי פעם שמע על בנקאי שלא מכניס את הידיים שלו לכיסים של אחרים?״
אחד הקבלנים שאיתם עבדה הממשלה הציע לפקיד שמולו הוא עובד מכונית ספורט יוקרתית כהוקרה ל"שירותו האדיב" ול"ביסוס מערכת עבודה חלקה ונעימה לכל הצדדים". הפקיד הממשלתי סירב ואמר: "אדוני, הצעתך מאוד נדיבה, אבל מבחינה אתית אני לא יכול לקבל מתנות."
הקבלן הנהן בהבנה ואמר לו: "כל הכבוד על הערכים שלך, ומה אם אני אציע למכור לך את המכונית ב-50% הנחה?"
הפקיד חשב במשך כמה רגעים ואמר: "תעשה לי עוד 50% הנחה לעבודה עם חוזה ממשלתי, תוציא חשבונית שאוכל לקבל פטור ממס ואני אקח אחת בלבן ואחת באדום".
אמריקאי, אנגלי וישראלי שעובד בחברת החשמל נפגשים ומדברים על נשותיהם.
אומר האמריקאי: "כשהיא רוכבת על סוס הרגליים שלה נוגעות ברצפה, וזה לא שהסוס נמוך, כמו שרגליה ארוכות".
הבריטי אומר: "כשאני מחבק אותה אני מצליח להקיף את כולה ביד אחת, וזה לא שהיד שלי ארוכה כמו שהמותניים שלה צרות".
הישראלי אומר: "כשאני יוצא בבוקר לעבודה אני נותן לאשתי צביטה בתחת וכשאני חוזר מהעבודה התחת שלה עדיין רוטט! וזה לא שיש לה תחת גדול כמו שיום העבודה שלי קצר".
שני עובדי היי-טק ישבו במשרד משועממים, וחשבו איך לצאת לחופש סוף סוף.
פתאום אחד מהם הרים את הראש מהמחשב ואמר: "יש לי רעיון איך אפשר לארגן קצת חופש מהעבודה".
"איך?" שאל אותו העובד השני. במקום לענות לו, העובד הראשון הסתכל סביב, בדק שהשטח פנוי, קפץ על השולחן שלו, בעט באחד מהריבועים בתקרה ונתלה הפוך עם הראש למטה.
תוך שניות הגיע מנהל מישיבה סמוכה לחדרם של שני העובדים. הוא ראה את העובד תלוי מהתקרה, ושאל אותו: "מה נראה לך שאתה עושה?" "אני מנורה" ענה העובד.
"נראה לי שאתה צריך קצת חופש" נבח המנהל. "לך הביתה עכשיו, ואני לא רוצה לראות אותך כאן במשרד לפחות ביומיים הקרובים, הבנת?!"
"כן, אדוני", ענה העובד, קפץ למטה, כיבה את המחשב ויצא. העובד השני מיד קם אחריו והתחיל לארוז. "ולאן נראה לך שאתה הולך?" שאל אותו המנהל.
"הביתה" ענה העובד, "אני לא יכול לעבוד בחושך!"
קניבלים מאפריקה מגיעים לארצות הברית, מתקבלים לחברת היי-טק ונדרשים ללמוד את כל תחומי האינטרנט. האחראי מלמד אותם את תחומי ההתמחות שיתאימו לעבודתם החדשה, ואפילו מצליח לסגל אותם לתרבות. רק תנאי אחד עמד בדרכם... לא לאכול אנשים!
אחרי זמן רב של הסתגלות ולאחר שלמדו את כל תחומי האינטרנט, האחראי משבח אותם על עבודתם. כעבור מספר ימים הוא פונה אליהם ואומר: "לא שאני רומז משהו, אבל אולי אתם יודעים לאן נעלמה המנקה?"
"לא", עונים כולם. האחראי מתנצל על שחשד בהם והולך.
כאשר הוא יוצא מהחדר, שואג מנהיג הקניבלים: "אוקי... מי אכל את המנקה?" ואחד הקניבלים מודה באשמה. "אידיוט!" נוזף בו המנהיג, "אנחנו חיים כאן חודשים כמו מלכים! אכלנו סמנכ"לים, מנהלי שיווק ויועצים ואף אחד לא שם לב! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
אם היה לי דואר אלקטרוני
איש אחד איבד את עבודתו. לאחר שחיפש עבודה חדשה במשך מספר חודשים, הוא ראה מודעת דרושים של חברת סלולר המחפשת עובדי ניקיון. האיש הגיע לראיון ומנהל כוח האדם שאל על פרטיו האישיים, ערך לו מבחן בלטאטא חדרים ובירך אותו על תוצאות הבחינה.
מנהל כוח האדם אמר לו: "הג'וב שלך. תן לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך ואעביר לך את המקום והשעה שבהם עליך להתחיל לעבוד." האיש המיואש השיב שאין לו דואר אלקטרוני. מנהל כוח האדם השיב שהוא מצטער מאוד, אבל אם אין לו דואר אלקטרוני הוא אינו קיים באופן וירטואלי, ומכיוון שאינו קיים, הוא אינו יכול לתת לו את הג'וב.
האיש יצא מיואש ולא ידע מה לעשות, יש לו רק 20 ₪ בכיס. לאחר מחשבה ארוכה, החליט האיש ללכת לשוק הסיטונאי של פירות וירקות וקנה קופסא של עגבניות במשקל 10 ק"ג. הוא הלך מבית לבית ומכר כל ק"ג ב-4 ₪. תוך פחות משעתיים הכפיל את כספו. כך חזר על התהליך עוד מספר פעמים, ולאחר שאכל בעבור 50 ₪, חזר לביתו עם 270 ₪.
בצורה זו הוא הצליח להתקיים, וכך השכים קום וחזר מאוחר לביתו, כאשר הוא מצליח להכפיל ולשלש את כספו מדי יום. עם הרבה מזל לצדו, הצליח לרכוש טנדר שתוך שנה הוחלף במשאית, וכעבור שלוש שנים היה לו צי רכבים. כעבור חמש שנים האיש הפך לבעל אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה.
יום אחד קיבל לשיחה סוכן ביטוח חיים שהציע לו פוליסת ביטוח ושאל אותו בתום הפגישה מה כתובת הדואר האלקטרוני שלו, על מנת שיוכל לשלוח לו את הפוליסה. כאשר השיב שאין לו דואר אלקטרוני, ענה לו סוכן הביטוח: "אם אין לך דואר אלקטרוני והקמת כזו אימפריה, איני רוצה לדמיין מה היה קורה לו היה לך דואר אלקטרוני".
השיב לו האיש: "לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי עובד ניקיון בחברת סלולר"...
איש אחד זומן לבדיקת חשבונותיו במס הכנסה. הוא שאל את רואה החשבון שלו איך כדאי לו להתלבש. "תלבש את הבגדים הכי גרועים שלך ונעליים קרועות, שיחשבו שאתה עני מרוד".
הוא שאל את עורך הדין שלו את אותה שאלה, אבל קיבל תשובה הפוכה. עורך הדין אמר לו: "אל תיתן להם להפחיד אותך. תלבש חליפה מפוארת ועניבה".
די מבולבל פנה האיש לרבי, שיתף אותו בקונפליקט וביקש את עצתו. "אני אספר לך סיפור ", אמר לו הרבי. "בחורה שעמדה להינשא שאלה את אימה בליל החתונה מה ללבוש. 'לבשי כותונת מבד עבה, ארוכה, שתגיע לך עד הצוואר מצד אחד אחד ועד גרבי הצמר מהצד השני', ענתה לה האם. אך כשהבחורה שאלה את חברתה הטובה מה ללבוש, ענתה החברה: 'לבשי את הכותונת הכי סקסית והכי חושפנית שיש לך'".
האיש לא הבין: "אבל רבי, מה הקשר בין זה לבין הבעיה שלי עם מס הכנסה?".
"זה בכלל לא משנה מה תלבש", ענה לו הרבי. "הולכים לז*** אותך בכל מקרה".
3 אנשי מכירות התווכחו מי ביניהם המוכר הכי טוב.
הראשון אמר - "אני מכרתי רדיו לאדם חירש"
השני אמר - "שטויות. אני מכרתי טלוויזיה לאדם עיוור!"
השלישי אמר באדישות - "אני מכרתי שעון קוקייה לבלונדינית".
"מה כל כך מרשים בזה?" תהו השניים בבוז.
"מכרתי לה עם השעון גם כלוב, 7 קילו מזון לציפורים ומנוי שנתי לוטרינר..."
אחרי כשבוע של עבודה ניגש הבוס לפקידה החדשה ומביע את שביעות רצונו מעבודתה ואז הוא שואל: "אם אני אתן לך חפיסת שוקולד, זו הטרדה מינית?"
הפקידה שתמהה על השאלה עונה: "אני חושבת שלא", ולוקחת את השוקולד.
חודש לאחר מכן, הוא ניגש להביע שוב את שביעות רצונו.... ושוב הוא ושואל: "אם אתן לך בונבוניירה, זו הטרדה מינית?"
הפקידה עונה: "לא נראה לי שזו הטרדה מינית", ומקבלת את הבונבוניירה.
עובר חודש נוסף והבוס מגיע עם סלסילה גדולה של שוקולדים פרלינים וממתקים. "אם אני אתן לך את הסלסילה זו הטרדה מינית?"
הפקידה: "אני ממש לא חושבת שמדובר פה בהטרדה מינית" ולוקחת את הסלסילה.
אחרי מספר ימים פוגשת הפקידה את חברתה הטובה, ששואלת אותה: "נו, איך במשרד החדש?"
"מה אני אגיד לך - ממש נחמד לי", עונה המזכירה.
שואלת החברה: "ואיך הבוס החדש?"
"נו, אל תשאלי!!!״ משיבה המזכירה, ״עד שהוא ישכיב אותי, אני אקבל סוכרת..."
משפחת שמוקלר ייצרו מסמרים במהלך הרבה מאוד שנים. סבא רבה היה מייצר מסמרים, סבא היה מייצר מסמרים, לאחר מכן האבא... לאחר שהם קנו את המפעל בהפרטה, האבא אמר לבנו: "חיים, אני מייצר מסמרים כבר 30 שנה ומעולם לא הייתי בחופשה... אני רוצה שאתה תישאר בתור מנהל ואני אסע לפחות לחודש עם אמא לחופשה..."
"אבא, אני הרי לא מומחה במסמרים, אני איש שיווק, איש פרסום."
ענה האבא: "בני, יש לנו מחסנים מלאים במסמרים, אני אחזור בעוד חודש והכל יהיה בסדר!"
הבן הסכים ונשאר, האבא נסע. לאחר שבועיים אבא מקבל מברק: "אבא תחזור בדחיפות, המסמרים נגמרו."
אבא חוזר: "מה זאת אומרת נגמרו!?
חיים: "אבא, נתתי פרסום..."
אבא: "בוא תראה לי!"
הבן מראה את הפרסומת; על הלוח הגדול נראה דמותו של ישו ממוסמר לצלב ויש כיתוב: "מסמרים של שמוקלר - מחזיקים כבר 2000 שנה".
אבא אומר לבנו: "חיים! אתה כמובן איש שיווק מצוין, אבל אתה אידיוט! איך אפשר היה להציג את דמותו של ישו על פרסומת? מה לא מספיק החטיפו לנו היהודים מכות, עשו פוגרומים? תוריד את הפרסומת הזו מיד!!!"
אבא נתן הוראה, להגביר את ייצור המסמרים, חיים הוריד את הפרסומת, אבא נסע להמשיך את החופשה. לאחר שבועיים האבא מקבל מברק בהול: "אבא, תחזור דחוף, גם המסמרים האלו נגמרו."
אבא מגיע: "מה, עוד פעם הפרסומת?" חיים: "כן, רק תרגע, הפעם אין שום ישו, הכל כפי שאתה בקשת."
אבא מסתכל על לוח הפרסום, שם מופיע צלב ריק, ללא ישו וכיתוב: "אם היה לכם את המסמרים של שמוקלר..."
לקוחה: "היי, הבן שלי אומר שיש לי לוחמים מספרטה על המחשב, ממש ספרטנים אמיתיים, וכדאי שתבדקו את זה".
מוכר: "גבירתי..? את בטוחה? ספרטנים?"
לקוחה: ״כן כן, התקשרתי לבן שלי בזמן הלימודים שלו, אמרתי לו שקופצים לי כל מיני דברים על המסך והוא אמר שיש לי ספרטנים".
מוכר: "אה! טרויאנים! סוסים טרויאנים, כן, זה הגיוני. אבצע סריקה במחשב ונוכל לגלות במהירות מה קורה שם".
לקוחה: "בחור צעיר, הבן שלי לומד בקולג' והוא אומר שהם ספרטנים. אתה עומד כאן בתלבושת של רשת קטנה, מרוויח שכר מינימום וחושב שאתה מבין טוב יותר מהבן שלי".
מוכר: "את צודקת גבירתי, קיוויתי שנוכל לבצע אבחון קצר ולבדוק אם אכן לא מדובר בספרטנים, אבל רק ממבט על המסך אני יכול לומר שמדובר ככל הנראה בכ-300 לוחמים שנאבקים כרגע במחשב שלך".
לקוחה: "אלוהים אדירים! 300?! זה נורא!"
מוכר: "נורא ואיום. הם צועדים צעד אחר צעד, עם החניתות שלהם, ורומסים כל מה שאפשר על לוח האם והדיסק הקשיח. בקרוב מספר הקורבנות על המחשב שלך ייצור קיר שיחסום סופית את התנועה בו, ואת בטח יודעת מה זה אומר..."
לקוחה: "כ..כן... בטח, אוי זו קטסטרופה, אאלץ לקנות ממך מחשב חדש!"
מוכר: "אין ספק, גבירתי. אין ספק".
בוקר אחד, עובדי חברת היי-טק יצרו רעש והמולה, הזיזו במרץ שולחנות, כיסאות ומחשבים ושינו מיקום של תמונות ועציצים. במרכז כל הבלגן עומדת המנקה הזקנה ושואלת: "חמודים שלי, מה הולך פה?! למה אתם מזיזים את הכל?"
מישהו ענה לה: "סבתא אל תדאגי, פשוט המכירות שלנו ירדו, לכן אנחנו משנים את הכול על פי תורת ה"פאנג-שוואי"... אחר כך המכירות ירקיעו שחקים!"
ענתה המנקה: "חמודים שלי, אתם יודעים - בבניין הזה, עוד לפני קום מהמדינה, היה בית בושת. וכאשר ה"מכירות" שלהם ירדו, לא הזיזו את המיטות, פשוט החליפו את הזונות".
שבט קניבלים מגיע לניו יורק במסגרת פרויקט של האו"ם, שמסדר להם עבודה בחברת היי-טק.
מנכ"ל החברה אומר להם: "תקבלו כסף טוב, משרד יפה, יש אוכל מעולה במזנון, אבל בשום אופן אל תחשבו אפילו לאכול פה מישהו מהעובדים!"
עובר חודש, חולפים חודשיים, והבוס מכנס את העובדים החדשים לשיחה, ומשבח אותם על השתלבותם בחברה. בסיום השיחה שואל הבוס בעדינות: "לא שאני רומז משהו, אבל מישהו מכם יודע לאן נעלמה גברת ווילסון?..."
כל הקניבלים מכחישים כל קשר להיעלמותה, והבוס מודה להם ויוצא מהחדר.
"או.קיי!", אומר מנהיג השבט, "מי מכם אכל את גברת ווילסון?"
אחד הקניבלים משפיל מבטו ומודה באשמה.
"אידיוט!", נוזף בו המנהיג, "בחודשיים שאנו כאן הספקנו לאכול סמנכ"לים, מנהלי שיווק, יועץ מס ואפילו חשבת, ואף אחד לא הרגיש! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
אסף, ברוך הבא לאתר הבנק, אנא בחר סיסמה:
כרוב
סיסמתך לא התקבלה. הסיסמה חייבת להכיל 8 תווים לפחות.
כרוב כבוש
סיסמתך לא התקבלה. הסיסמה חייבת להכיל מספר.
כרוב כבוש 1
סיסמתך לא התקבלה. אין להשתמש ברווחים.
כרוב_כבוש1_קיבינימט
סיסמתך לא התקבלה. הסיסמה חייבת להכיל סימן קריאה.
נמאס_מהכרוב_הכבוש_הזה_קיבינימט!!!1
סיסמתך לא התקבלה. הסיסמה לא יכולה להכיל שני סימני קריאה ברצף.
יא_אללה_שלכם_קחו_את_הכרוב_הכבוש1_שלכם_ותדחפו_אותו.קיבינימט!
סיסמתך לא התקבלה. אין להשתמש בפסיקים או נקודות.
עכשיו_עצבנתם_אותי_באמת_נמאס_לי_מהכרוב_הכבוש1_הזה_תנו_לי_כבר_להיכנס_לאתר_לפני_שאני_שורף לכם_את_הבנק_קיבינימט!
סיסמה זו כבר נמצאת בשימוש, אנא בחר סיסמה חדשה.
את הבדיחה הבאה מספרים מרצים למדעי המחשב באוניברסיטאות ברחבי העולם, כשהם רוצים להסביר את המונח "לולאה אינסופית". בהחלט מונח מבלבל, אבל אנחנו בטוחים שאחרי שתקראו אותה, תבינו הכל!
מנהל חברה אומר למזכירתו: "בשבוע הבא אני טס לוועידה בחו"ל, ואני מבקש ממך להצטרף. עשי את כל ההכנות הנחוצות לנסיעה."
המזכירה מתקשרת לבעלה: "אני טסה עם הבוס לוועידה בחו"ל לשבוע. בבקשה, יקירי, שמור על עצמך בזמן הזה."
הבעל מתקשר למאהבת: "אשתי נוסעת לחו"ל לשבוע. בואי נבלה את השבוע הבא יחד."
המאהבת, שהיא מורה בבית ספר פרטי, מודיעה מיד לתלמידים: "בגלל בעיה משפחתית שעלי לפתור בשבוע הבא, אהיה מחוץ לבית הספר. אז בשבוע הבא יש לכם חופש מבית הספר."
אחד התלמידים מתקשר מיד לסבא שלו ואומר: "סבא, בשבוע הבא אני לא צריך ללכת לבית הספר. הבטחת לי שאם יש לנו זמן ניסע לטיול מחנאות בהרים יחד."
הסבא (שהוא לגמרי במקרה מנהל החברה) מאוד אוהב את הנכד. הוא מתקשר למזכירה ואומר לה: "הנכד שלי ביקש ממני להיות בשבוע הבא איתו, אז אנחנו לא טסים לוועידה בחו"ל. אנא בצעי הסידורים כדי לבטל את הנסיעה."
המזכירה מתקשרת לבעלה: "המנהל ביטל את הנסיעה, כך שאנחנו נשארים יחד, יקירי."
הבעל מתקשר למאהבת: "אנחנו לא יכולים לבלות יחד כי בשבוע הבא אשתי כבר לא נוסעת."
המאהבת מודיעה לילדים מבית הספר: "הבעיה המשפחתית נפתרה ובשבוע הבא כולם מגיעים לבית הספר!"
הילד מתקשר אל הסבא ואומר: "סבא, בשבוע הבא עליי ללכת לבית הספר ואני כל כך מצטער, אבל לא נוכל לצאת אל הטיול יחד."
הסבא המנהל פונה שוב אל המזכירה ומכריז: "הנכד שלי הודיע לי שהוא לא יוכל לבלות את שבוע הבא איתי. המשיכי בהכנות ליציאה לוועידה…"
ועדה ממשלתית מיוחדת החליטה לפתוח מרכז מחזור חדש בנגב, ואלפי טונות של ברזל, בקבוקי זכוכית ופלסטיק נאספו ורוכזו סמוך למקום הקמת המפעל העתידי. חברי הוועדה פחדו שמישהו יגנוב את כל החומרים האלו, ולכן החליטו להעסיק שומר שידאג לכך שאיש לא יתקרב למקום.
אך אז שאלו את עצמם חברי הוועדה: "איך השומר ידע לעשות את עבודתו בלי מישהו שינחה אותו?" ולכן הם הקימו מחלקה לתכנון והדרכה, ושכרו שני אנשים נוספים; אחד שיקבע את ההנחיות לשומר ואחד שיבדוק את יעילותן.
"רגע רגע..." חשבו חברי הוועדה, "אבל איך נדע שהשומר באמת מבצע את ההנחיות שמחלקת ההדרכה תעביר לו?" כדי להבטיח שהדבר אכן יתקיים, הורו חברי הוועדה להקים מחלקה לבקרת איכות, ושכרו שני אנשים נוספים; אחד שיעקוב אחר עבודתו של השומר ואחד שיכין דוחות מפורטים על התנהלותו בהתאם לתצפיות.
"איך אנחנו נשלם לכל האנשים האלה לפני שיש לנו בכלל מפעל?" שאלו את עצמם חברי הוועדה, ומיד הורו על הקמת מחלקת משאבי אנוש והעסקת 3 אנשים נוספים; מנהל משאבי אנוש, עוזר מנהל ורואה חשבון.
לפתע חברי הוועדה הבינו, "כבר יש לנו 8 עובדים ואפילו אין לנו מפעל! מי יהיה אחראי עליהם?" כדי לפתור את הבעיה הזו, הם הורו על הקמת חטיבת ניהול שתכלול 3 עובדים נוספים: מנכ"ל, משנה למנכ"ל ואיש תמיכה טכני.
לאחר כמה חודשים גילו חברי הוועדה שהם חורגים מהתקציב שנקבע להם והבינו שהם חייבים לבצע קיצוצים.
אז הם החליטו לפטר את השומר...
ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר.
כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד.
זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!".
יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו.
אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב.
"מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!"
"זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."
מקור תמונה: Bobbi Bowers, Ryan Hydeאריק השרירן היה ברמן בפאב שכונתי, שהיה משוכנע שהוא האדם החזק ביותר בעיר. למעשה, הוא היה כל כך בטוח בעצמו, עד שהוא היה מציע באופן קבוע לכל מי שחלק עליו להשתתף בתערבות על סך 1,000 שקלים...
אריק המגודל היה לוקח לימון מהבר וסוחט ממנו את כל המיץ רק באמצעות הידיים שלו. לאחר מכן הוא היה נותן את הלימון לאדם שאותו אתגר, כדי לראות האם הוא יצליח לסחוט 5 טיפות נוספת של מיץ לימון. אריק הבטיח שוב ושב שהאדם הראשון שיעשה זאת יקבל ממנו את הכסף, אך במשך תקופה ארוכה אף אחד לא הצליח לנצח בהתערבות הזו.
מרימי משקולות, ספורטאים מקצועיים, מאמני כושר וברמנים אחרים, אף אחד לא הצליח לסחוט אפילו 2 טיפות של מיץ מהלימון אחרי שאריק סיים איתו. יום אחד נכנס לפאב איש צעיר וכחוש שהרכיב משקפיים עבות ולבש חולצה פשוטה ודהויה. "שמעתי על ההתערבות שאתה מציע", הוא אמר לאריק בקול צייצני, "ואני הייתי רוצה לנסות לנצח אותך".
אחרי שכל האנשים שישבו במקום הפסיקו לצחוק, אריק הסכים שהאיש הקטן ינסה את מזלו. הוא לקח לימון מהבר וסחט את כל כולו אל תוך כוס זכוכית ריקה עד שכל מה שנשאר ממנו היה קליפה יבשה ומקופלת, אותה הוא זרק על האיש הקטן והממושקף.
כל שאר הלקוחות של הפאב פרצו שוב בצחוק אדיר, אך האיש הקטן פשוט הרים את קליפת הלימון המעוכה, אחז בה ביד אחת וסחט 10 טיפות מיץ נוספות לתוך הכוס. אריק היה בהלם, אבל הוא כיבד את התנאים של ההתערבות והוציא מכיסו ארנק כדי לשלם לאיש שהוכיח את כוחו האדיר.
"תגיד לי" הוא שאל בעודו סופר את השטרות, "היו פה אלופי הורדת ידיים, מטפסי הרים ואנשים שבאופן כללי היו אוכלים אותך לארוחת בוקר. איך אתה הצלחת לסחוט עוד כל כך הרבה מיץ מהלימון הזה בזמן שהם לא הצליחו?"
"זה מאוד פשוט" ענה האיש הקטן, "זו העבודה שלי".
"מה זאת אומרת? אתה סוחט לימונים מקצועי או משהו שכזה?"
"לא, אני עובד במס הכנסה."
מקור תמונה: reynermediaלאחר שנים רבות בהן ניסה למצוא עבודה, החליט אורן לגשת לריאיון למשרה במשרד ממשלתי. במהלך הראיון, היה עליו לענות על מספר שאלות לא קטן, אך לכל אורכו הוא חש ביטחון עצמי וכי תשובותיו מספקות את המראיין.
לקראת סוף הריאיון, לאחר שהוא כבר שאל אינספור שאלות בנוגע לעברו המקצועי של אורן, נזכר המראיין בשתי שאלות אחרונות ששכח לשאול: "האם יש לך אלרגיות מסוימות?". "כן, אני אלרגי לקפאין, לכן לא שתיתי קפה מעולם בחיי", ענה אורן.
"זו הפעם הראשונה שאני שומע על אלרגיה שכזו", אמר המראיין, "אבל כבר יצא לי לשמוע על מצבים מוזרים יותר". אורן חש הקלה למשמע דברי המראיין וכבר ציפה לשאלה האחרונה.
"ועד משהו שלא דיברנו עליו, מה היה התפקיד שלך בצבא?" המשיך המראיין. "שירתי בתפקיד קרבי בחיל ההנדסה", ענה אורן.
"יפה מאוד, שירות משמעותי נותן לך יתרון בסיכויים לקבל את המשרה. קרה לך משהו מיוחד במהלך השירות?" שאל המראיין.
"ובכן...", אמר אורן, "קצת לא נעים לי לדבר על זה, אבל במהלך אחת מהפעילויות שלנו נפצעתי ואיבדתי את האשכים שלי".
המראיין היה בהלם לרגע אך הוא התאושש במהרה ולאחר שכתב מספר דברים במחשב שלו הוא אמר, "אוקי, נראה שאתה מתאים לעבודה - התקבלת! שעות העבודה שלנו הן מ-8:00 בבוקר עד 16:00 אחרי הצהריים, אז אתה תוכל להתחיל כבר בראשון הבא בשעה 10:00".
"רגע..." אמר אורן, "אם העבודה מתחילה ב-8:00 בבוקר, למה שאגיע רק ב-10:00?"
"תראה, זו עבודה ממשלתית..." אמר המראיין, "בשעתיים הראשונות של הבוקר אנחנו רק שותים קפה ומגרדים בביצים, אז אין באמת סיבה שתגיע לפני..."
סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך...
הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?"
המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה.
סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו".
המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה".
הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו".
לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד.
בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו".
בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי".
"סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?"
"מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".
יוסף היה הבעלים הגאה של חנות בגדים בניו יורק במשך הרבה מאוד שנים ותודה לאל, העסק הצליח. שמה של החנות היה "רחל", על שם אשתו האהובה של יוסף, ושלט שנושא את שמה קישט את דלת הכניסה מיום הקמת החנות. היות ולא היו הרבה חנויות בגדים בסביבה, כל תושבי האזור היו מגיעים באופן קבוע לחנות של יוסף ולאורך השנים הוא זכה להצלחה רבה מאוד, כשכמעט ולא היה סוף שבוע שבו החנות לא הייתה מלאה באנשים.
למרבה הצער המידע הזה לא נעלם מעיניהם של המתחרים, ויום בהיר אחד נפתח בבניין הצמוד לחנותו של יוסף מתחם בגדים שהתהדר בשלט ענק עם הכיתוב "בגדים במחירים הטובים ביותר!".
יוסף ורחל היו מאוד מאוד מודאגים, אבל הם האמינו שהם יצליחו להתמודד עם התחרות הקשה. לאחר כשבוע נחתה עליהם מכה נוספת, כאשר בצד השני של חנותם נפתחה חנות מיוחדת של בגדים מאיטליה שעל חזיתה נתלה שלט ענק עם הכיתוב: "הבגדים היפים והאיכותיים ביותר!".
"מה אתה מתכנן לעשות?" שאלה רחל את יוסף, "אף אחד לא ייכנס לחנות הקטנה שלנו, נתחיל לאבד כסף, נפשוט את הרגל ובסוף נגלה שאנחנו גרים ברחוב."
"אל תדאגי", ענה יוסף, "אני בטוח שאנחנו נמצא דרך להסתדר."
לאחר כשבוע התברר שהאופטימיות של יוסף הייתה שגוייה לחלוטין, כמעט ואף אחד לא נכנס לחנות שלו ושל אשתו, שניצלה את השקט כדי להציק לו ללא הרף כדי שימצא פתרון לבעיה. למעשה, היא הציקה לו כל כך הרבה עד שהוא החל לחשוב על להעיף אותה מהחנות, ואז הוא חשב על רעיון גאוני...
ביום שלמחרת החנות של השניים הייתה מלאה עד אפס מקום בלקוחות, ורחל לא הצליחה להבין מה הסיבה לשינוי הפתאומי הזה.
"צאי החוצה ותסתכלי על החזית של החנות" אמר יוסף לאשתו, וכשהיא יצאה היא החלה לצחוק בקול גדול וחזרה פנימה כדי לתת לבעלה חיבוק ענק.
היא ראתה שיוסף הוריד את השלט שעליו היה כתוב "רחל" ועתה, בין שלטי הענק של המחירים הטובים ביותר והבגדים היפים ביותר, התנוסס שלט חדש מעל דלת החנות של הזוג ועליו הכיתוב "כניסה ראשית".
בעל חנות מכולת בעיר קטנה תלה בוקר אחד שלט מעל מדף מוצרי הדגנים שעליו כתב בפשטות:
1 חבילת שיבולת שועל: 5 ₪
3 חבילות שיבולת שועל: 20 ₪
הקונים שנכנסו לחנות לא הבינו מה גרם לו לעשות מבצע מוזר שכזה ושאלו אותו במשך כל היום על החישוב הלקוי שלו. כל אחד ואחד מהם אמר: "המחיר אמור להיות 15 ₪ ל-3 חבילות של שיבולת שועל או פחות, בטח שלא 20!!! אני פשוט אקנה אותן בנפרד!"
וכך היה במשך כל היום בו בעל המכולת תלה את השלט... אנשים נכנסו, העירו לו על המבצע הנוראי שלו ולבסוף קנו בנפרד 3 חבילות של שיבולת שועל כדי לא להרגיש מרומים.
כל אדם חדש שנכנס לחנות וקנה שיבולת שועל העיף מבט כעוס בבעל המכולת - שנשאר רגוע באופן מפתיע - בגלל המבצע הלקוי שהוא עשה, במחשבה שהוא מנסה לרמות אנשים לקנות 3 חבילות שיבולת שועל במחיר מופקע.
אחד העובדים שם לב לתהלוכת הקונים המשונה שקנו שוב ושוב חבילות של שיבולת שועל במשך היום ורצה שהשלט יתוקן... לבסוף הוא נשבר ואמר לבעל החנות: "אולי תתקן כבר את הטעות בשלט??? אנשים חושבים שאתה מנסה לעבוד עליהם!!!"
בעל החנות חייך ברכות והשיב: "אין פה שום טעות, לפני ששמתי את השלט אף אחד לא קנה שיבולת שועל ועכשיו זה המוצר הכי נמכר שלנו!"
פקיד של מס הכנסה הגיע לחווה נידחת בערבה כדי לעשות ביקורת פתע וניגש אל אפרים, הבעלים של המקום.
"שלום אדוני, לפי המסמכים שלנו משהו מאוד מוזר במשכורות שאתה משלם, אתה לא עונה למכתבים ששלחנו ואני פה כדי להודיע לך שאם לא תחשוף בפני את כל הפרטים הפיננסיים שלך אתה צפוי לקבל קנס גבוה מאוד!".
אפרים ההמום החל להסביר לפקיד שהוא נותן לכל הצוות שלו שכר הוגן אך הפקיד לא הסכים להירגע והמשיך לאיים בקנסות ובעונשים אם הוא לא יזכה בשיתוף פעולה מיידי. לאחר כמה רגעים של ויכוח אפרים נכנע והחל לענות על כל שאלותיו של הפקיד.
"אני צריך רשימה של כל העובדים שלך ומידע מלא על המשכורת שאתה משלם להם".
"יש לי בחור צעיר שעובד פה כבר 5 שנים, הוא עוזר לי בהכל ובתמורה אני נותן לו מגורים, מזון ו-30% מהרווחים שלנו" אמר אפרים.
"אוקיי זה נראה תקין", אמר הפקיד, "מי עוד עובד כאן?".
"לפני חצי שנה בערך התחיל לעבוד פה מכונאי שדואג לכל התיקונים ומטפל בחלפים אם צריך. אני משלם לו 20% מהרווחים שלנו וגם נסיעות והוצאות על ציוד".
"זה הכל?" לחץ הפקיד, "מי פה בעצם עושה את כל העבודה?".
"בכל פעם שיש תקופה של קטיף, זריעה או עבודות גדולות אני מביא כמה פועלים ומחלק בין כולם שווה בשווה 40% מהרווחים שלנו" ענה אפרים.
"ומה אתה עושה עם ה-10% הנותרים?" שאל הפקיד בחשדנות.
"זה הולך לאידיוט" ענה אפרים.
"לאידיוט?" שאל הפקיד בבלבול.
"כן" אמר אפרים, "לאידיוט. יש לי פה מישהו שעובד 18 שעות ביום, עושה 90% מהעבודה והוא עסוק בעבודה גם בחגים וגם כשהוא חולה. לפעמים אפילו אין לו הפסקות והוא כל הזמן צריך לטפל בדברים מעצבנים שקופצים פתאום."
"ידעתי שמשהו פה לא בסדר! אני דורש לדבר עם ה'אידיוט' הזה תיכף ומיד כדי להגיד לו באילו תנאים נוראיים הוא מועסק!" צעק הפקיד.
"אתה לא צריך להתעצבן" ענה אפרים, "אתה מדבר איתו עכשיו".
מקור תמונה: hackNY.orgלאבא אחד נמאס מזה שבנו חי חיי רווקת על חשבון הוריו בגיל מאוחר, והוא החליט שהגיע הזמן למצוא לו שידוך. יום אחד הוא נכנס לחדר של בנו והודיע לו: "אתה כבר לא ילד קטן ואתה כבר צריך למצוא לך אישה ולהקים משפחה. בשבוע הבא אתה תכיר את הבחורה שאני בחרתי לך והיא תהייה אשתך". הבן כמובן החל להתנגד ולצעוק על אביו שאין לו שום זכות להחליט עבורו על נושאים שכאלה, אבל האבא פשוט אמר "היא הבת של ביל גייטס", והבן ההמום מיד הסכים לבחירה של אביו. "אבל תגיד לי רק דבר אחד", שאל הבן, "למה שהבת של ביל גייטס תרצה להתחתן איתי?"
"תסמוך עלי, יש לי תוכנית..." אמר האבא. למחרת האבא שלח מייל לביל גייטס בו הוא מבקש את רשותו לחתן בין הילדים שלהם. בשל העובדה שמדובר בהצעה חריגה מאוד האבא קיבל תשובה ישירה ממר גייטס בכבוד ובעצמו, ששאל מדוע עליו להסכים לבקשה ההזויה הזאת. האבא ענה מייל תגובה קצר וענייני "כי הבן שלי הוא הסמנכ"ל של פייסבוק". למרבה ההפתעה ביל גייטס השיב שאם כך בהחלט יש אפשרות לשקול את הזיווג בחיוב...
למחרת האבא שלח הודעה למארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, בו הוא מציע לו למנות את בנו לסמנכ"ל של החברה. גם הפעם האבא זכה לתגובה סקפטית ואפילו מזלזלת: "למה שאני ארצה למנות את הבן שלך לסגן שלי?!" שאל צוקרברג המבולבל. האבא פשוט ענה "כי הבן שלי הוא החתן של ביל גייטס".
החתונה התקיימה שבוע לאחר מכן, וככה עושים עסקים!
ראש המוסד לביטוח לאומי יצא לגמלאות וכעת שר העבודה והרווחה נאלץ למצוא לו מחליף. הוא הצליח לצמצם את האפשרויות שלו ל-3 פקידים שקיבלו המלצות חמות מאוד, אך רק אחד מהם יכול לקבל את הקידום ולכן השר החליט לערוך ראיונות אישיים עם כל אחד מהם כדי למצוא את האדם המתאים לתפקיד.
השר קרא לפקיד הראשון אל משרדו כדי לערוך ראיון קצר והתחיל להסביר לו את מהלך השיחה: "כפי שאתה יודע, אנחנו מחפשים מחליף לתפקיד ראש המוסד לביטוח לאומי וכדי לראות אם אתה מתאים אני רוצה לשאול אותך שאלה מקצועית חשובה - מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%."
הפקיד חשב לרגע ואז אמר, "דבר ראשון, כדי לאזן את הקופות שלנו אני אתחיל בקיצוץ הוצאות הארגון ואצמצם את כל השירותים הלא חיוניים שלנו..."
"טוב די זה מספיק", אמר השר, "אני מצטער אבל אתה לא מתאים לתפקיד. צא החוצה וקרא בבקשה למועמד השני."
כשהפקיד השני נכנס למשרד, השר שאל אותו את אותה השאלה. "קודם כל צריך לעשות רפורמה מקיפה בארגון ולשנות את כל שיטת העבודה המיושנת שלנו..." החל הפקיד השני לענות, אבל גם הפעם השר קטע אותו באמצע דבריו, הודיע לו שהוא לא מתאים לעבודה וביקש ממנו לצאת מהמשרד ולהכניס את המועמד השלישי.
לאחר שהפקיד השלישי נכנס השר הפנה אליו את אותה השאלה: "מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%?"
"זה קל מאוד, קודם כל אני אעלה את דמי הביטוח ב-30% ואחרי שנה-שנתיים אפשר יהיה להוריד אותם ב-20% בלי בעיה", השיב הפקיד השלישי, וכבר קיבל את תג העבודה החדש שלו...
עבור לבא-במייל
