בדיחות הומור שחור על כל הנושאים שאסור לצחוק עליהם, כגון בדיחות לא פוליטקלי קורקט, בדיחות שואה, בדיחות על אלוהים, בדיחות על יהודים, בדיחות על המוות, בדיחות על מפגרים.
בדיחות הומור שחור על כל הנושאים שאסור לצחוק עליהם, כגון בדיחות לא פוליטקלי קורקט, בדיחות שואה, בדיחות על אלוהים, בדיחות על יהודים, בדיחות על המוות, בדיחות על מפגרים.
נהג משאית אנגלי משועמם ניסה לחשוב מה הוא יכול לעשות כדי להעסיק את עצמו במהלך העבודה. לפתע, עלה בראשו רעיון מרושע - הוא החליט שבכל פעם שיראה עורך דין הולך בצד הדרך, הוא יתקרב אליו עם המשאית, יפגע בו קלות ויפיל אותו על המדרכה.
לא חלפה חצי שעה, וכבר הבחין הנהג בעורך דין עם חליפה כחולה ותיק הולך בצד הדרך. הוא התקרב אליו לאט לאט, שמע "חבטה" קטנה, ראה אותו נופל אל תוך שלולית בוץ, והתפרץ בצחוק.
שעה מאוחר יותר, הבחין הנהג שוב בעורך דין מתהלך לו בצד הדרך, הוא התקרב אליו עם המשאית, שמע "חבטה" קטנה, ראה אותו מועד ונופל לתוך שיח, ואז התפרץ בצחוק.
לקראת סוף היום, הנהג היה כבר בדרכו הביתה, וראה בצד הדרך כומר זקן, שסוחב שקים כבדים של קניות בידיו.
הוא ירד מהמשאית, ניגש אל הכומר, לקח לו את השקיות והציע לו טרמפ. הכומר הזקן הסכים, עלה על המשאית והתיישב ליד הנהג.
במהלך הנסיעה עם הכומר, הבחין הנהג שוב בעורך דין שמתהלך בצד הדרך. הוא התקרב אליו, ואז נזכר שהכומר יושב ממש לידו, אז הוא הסיט בבהלה את ההגה בחזרה למסלול, אבל הוא בכל זאת שמע "חבטה" קטנה.
לחוץ מאוד עצר הנהג את המשאית, דומם את המנוע והסתכל במראות כדי לבדוק אם הוא פגע בטעות בעורך הדין. לאחר שלא ראה אף אחד, הוא פנה אל הכומר עם עיניים מושפלות ואמר לו: "אני מצטער אדוני, כמעט פגעתי בעורך הדין שעבר פה..."
הכומר הסתכל עליו עם מבט מזוגג בעיניים ואמר: "אל תדאג, הורדתי אותו עם הדלת..."
אישה אחת חזרה הביתה מ"ערב בנות" מהנה עם חברותיה. כשהיא נכנסה בפתח הדלת, היא ראתה שהשעה הייתה מאוד מאוחרת, אז היא פסעה על קצות האצבעות ובזהירות אל תוך חדר השינה החשוך, ולפתע ראתה כי מתחת לשמיכה מבצבצות ארבע כפות רגליים.
"הבוגדני העלוב הזה!" חשבה לעצמה, "אני יוצאת לערב אחד וכבר הוא מביא לפה מישהי?!"
רותחת מעצבים יצאה האישה מהחדר וניגשה אל המחסן, אספה משם את מחבט הטניס של בעלה, נכנסה לחדר והחלה להכות נמרצות את השניים שהיו מתחת לשמיכה, עד שכבר לא הייתה תזוזה.
מסופקת ומחויכת יצאה האישה מהחדר וניגשה למטבח למזוג לעצמה לשתות. כשנכנסה ראתה להפתעתה את בעלה יושב שם, שותה קפה וקורא עיתון.
הבעל הרים את הראש, חייך לאשתו ואמר: "היי אהובתי, את בבית כבר? ההורים שלך קפצו הערב לביקור והם היו עייפים, אז הם נשארו לישון. כבר אמרת שלום?"
לאחר שנים רבות שבהן חי בצניעות וחסך שקל לשקל, עבר נמרוד סוף כל סוף לבית חדש ומרווח בשכונה טובה במרכז העיר.
ביום הראשון בביתו החדש קיבל נמרוד זר פרחים ענק מאפי, חברו הקרוב, ועליו פתק ברכה שבו כתוב: "נוח על משכבך בשלום".
עיניו של נמרוד חשכו. הוא מיד התקשר אל אפי וגער בו: "תגיד לי, מה זה הפתק הזה ששלחת לי?! נפלת על הראש?!"
אפי לא הבין כיצד זה קרה, והחליט להתקשר אל חנות הפרחים שממנה הזמין את הזר וצעק על המוכרת: "זה נראה לך הגיוני מה שכתבתם על הפתק של זר הפרחים ששלחתי?!"
בעלת חנות הפרחים השתיקה אותו וענתה בתקיפות: "חביבי, יש לנו צרות גדולות יותר. את הזר שלך שלחנו בטעות ללוויה עם פתק שכתוב עליו 'מזל טוב על הבית החדש'!"
עכבר אחד נמלט ממעבדת המחקר שבה בילה את רוב חייו ויצא החוצה אל העולם.
לא עבר הרבה זמן והוא הצליח להתיידד עם חבורת עכברים אחרים, שגילו לו את חיי המותרות של עכברי העיר. הוא זלל אוכל שאנשים זרקו ברחוב, טייל בתעלות מתחת לבתים ואפילו שתה בירה שמישהו שפך בטעות.
"תשמעו חברה, יש לכם כאן אחלה חיים." אמר העכבר בשביעות רצון לשאר חבריו.
"אז אתה הולך להישאר איתנו?" ענו בהתלהבות.
העכבר השתעל קצת ואמר: "הלוואי! אחרי כל מה שעשינו עכשיו אני חייב לחזור למעבדה. אני מת לסיגריה."
למרות שלא האמינה ברפואה המודרנית, יוספה הלכה לרופא כי לא הרגישה טוב כבר תקופה ארוכה וחיפשה תשובות. "הסתכלתי על בדיקות המעבדה שלך, ויש לי חדשות רעות..." אמר לה הרופא.
יוספה קטעה את הרופא ואמרה: "שים רגע בצד את בדיקות המעבדה האלה, אני לא מאמינה בעניין הזה של הרפואה המודרנית. אני מחפשת פתרון טבעי והומאופתי, משהו שמבוסס על אמונה, אולי ריפוי בארומתרפיה? רייקי, שיאצו או דיקור סיני? כל החיים הרפואה המסורתית לא אכזבה אותי, אז אני מתעקשת שנעשה את זה בדרך שלי. אם זה עומד להיות בעיה אני אפנה למנהל שלך ואתלונן!"
הרופא נאנח ואמר: "בסדר אין בעיה. אנחנו מתעסקים גם ברפואה אלטרנטיבית ונעשה מה שתרצי - לא צריך להתעצבן. אולי ננסה אסטרולוגיה?"
יוספה: "או! עכשיו אתה מדבר לעניין."
רופא: "מצוין, אז מה המזל שלך?"
יוספה: "סרטן."
רופא: "או! יופי של צירוף מקרים יש לנו כאן!"
גופתו של גבר אחד הובאה לבית הקברות לבושה בחליפה שחורה יוקרתית, והאלמנה של הגבר לא הפסיקה לבכות. הקברן ניגש אל האישה כדי לנחם אותה וניסה להסביר לה שצריך לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים. "לא רק שהוא נפטר, הוא גם תמיד אמר לי שהוא לא רוצה להיקבר בחליפה שחורה אלא במשהו קצת יותר שמח כדי שאנשים לא יהיה עצובים מדי בלוויה שלו," הסבירה האישה המתייפחת.
הקברן הבטיח לאישה שהכול יהיה בסדר, ואכן ברגע שהגיע הזמן לטקס של בעלה, האלמנה הטרייה עברה ליד הארון שלו וראתה שהוא לבוש בחליפה כחולה והוא נראה רגוע ומלא שלווה. האישה הנרגשת פנתה אל הקברן ואמרה לו: "אתה לא מבין עד כמה זה חשוב לי מה שעשית, כמה כסף אני חייבת לכם על השירות הזה?"
"זה בחינם," הוא ענה לה, "באמת שזה לא היה הרבה עבודה".
"אל תהיה צנוע," השיבה האישה "אני בטוחה שזה לא היה קל למצוא את החליפה היפה הזאת ושהיא גם עלתה לא מעט".
"אם לומר לך את האמת גברת," ענה הקברן, "לא קניתי את החליפה. זמן קצר לפני שבעלך הגיע לכאן, הגיע גבר אחר עם בערך אותו מבנה גוף שלבש את החליפה הזאת".
האישה הייתה קצת מזועזעת מהגילוי, אך המשיכה להתעקש: "ועדיין, להוריד לבעלי את החליפה, להחליף עם החליפה השנייה בצורה יפה כל כך ושהגוף שלו יישאר כל כך טבעי ושלו. זה בטוח הרבה עבודה ומגיע לך פיצוי".
"זה באמת נשמע כמו הרבה עבודה" אמר הקברן, "אבל כל מה שעשיתי היה להחליף את הראשים..."
מהמר כפייתי מת והגיע לשערי גן עדן. מולו עמד תור של אנשים באורך קילומטרים, והוא ממש לא התכוון לחכות כל כך הרבה. הוא ניצל את יצר ההימורים שלו כדי לנסות לעקוף בתור, תפח בכתפו של האדם הקשיש שעמד לפניו ושאל אותו: "רוצה לעשות התערבות? אם אצליח לנחש מה היו המילים האחרונות שלך תוך שלושה ניסיונות, אני אקח לך את התור".
לקשיש לא היה יותר מדי מה לעשות, אז הוא הסכים. מיד המהמר התחיל לעשות קריאה קרה לפי סימנים שמצא על גופו של הקשיש. הוא הבחין בכך שהחולצה שלו קרועה ושיש על החזה שלו סימנים של דפיברילטור. "אל תדברי שטויות, זה סתם אולקוס", המהמר אמר, ומבטו המופתע של הקשיש חשף כי צדק בניחוש. הקשיש לקח צעד אחורה והמהמר לקח את התור שלו.
המהמר תפח שוב על כתפו של האיש שעמד לפניו, הפעם היה זה פועל פשוט שעל פניו ניכר כי היה שתיין לא קטן. הוא עשה איתו את אותה ההתערבות, בחן אותו ושם לב שיש עליו הרבה מאוד חבלות - כאילו הלך מכות. "תחזיק לי ת'בירה", המהמר אמר, והפועל שמולו מיד התפעל. הוא פינה לו את מקומו והמהמר התקדם צעד אחד קדימה.
המהמר תפח על כתפו של מי שכעת עמד לפניו, והיה זה אדם אפרו-אמריקאי גדול, שרירי ומאיים. המהמר עשה איתו את אותה ההתערבות, ושם לב שבחזה שלו יש המון פצעי ירי. "אתם לא תיקחו אותי בחיים!" המהמר אמר, אך הבחור שמולו רק הניד את ראשו לשלילה. "לכו להזד*** שוטרים מסריחים!" המהמר אמר, אבל גם הפעם הוא לא קלע. המהמר חשב וחשב, אך לא הצליח למצוא עוד משפט שאותו אדם יכול היה להגיד. בלית ברירה ומבלי לנצל את הניסיון השלישי שלו הוא פשוט אמר: "אני נכנע, אין לי כלום..." והבחור שמולו פינה לו את הדרך.
איש אחד הלך לרופא לבדיקה שגרתית וקיבל חדשות רעות. "יש לך מחלה נדירה ונשארו לך רק שישה חודשים לחיות", אמר לו הרופא.
הבחור החליט לחפש חוות דעת שנייה, והוא פנה לעשרות רופאים אחרים, עד שמצא אחד שאמר לו: "לצערי אי אפשר לרפא את המחלה שלך, אבל אוכל לתת לך עצה טובה אם תהיה מעוניין בה."
"בטח!" אמר הבחור, "אעשה הכול, אני נואש!"
"אתה נשוי?" שאל הרופא.
"לצערי לא... לא הספקתי להתחתן וכנראה שגם לא אספיק."
"אז אני מעודד אותך שלא להרים ידיים, ולחפש לך אישה - ואחת פולניה!" אמר הרופא.
"למה דווקא פולניה?" אמר הבחור, "זה איכשהו יעזור לרפא אותי?"
"ממש לא", אמר הרופא, "אבל אם תתחתן כבר עכשיו עם פולניה אלו יהיו ששת החודשים הארוכים ביותר בחייך!"
סבא גרמני אחד אמר לנכד שלו: "הנערים של היום רק יודעים לשחק במחשב! בשנות ה-40, שאני הייתי בגילך, נסעתי עם כל החברים שלי לפריז; הלכנו למולן רוז' ושכבנו עם הרקדניות שהיו על הבמה. אני זוכר שגם לא שילמנו בכלל על המשקאות שלנו באותו הערב, וכשהברמן התלונן עלינו אז פשוט השתנו לו בכל פינה בבר. אלו היו זמנים פרועים!"
הנכד שמע את הזיכרונות של סבו והחליט שהוא רוצה לחוות בדיוק את אותו הדבר. הוא טס לפריז עם החברים, הלך איתם למולן רוז', ולאחר שלושה ימים חזר לסבו עם יד שבורה וחבלות על כל הפנים והגוף.
"מה קרה לך?!" שאל הסבא.
הנכד אמר: "עשיתי את מה שאמרת, הלכתי למולן רוז' עם חברים, ניסיתי לשכב עם אחת הרקדניות שהיו על הבמה, לא שילמתי על כלום והשתנתי בכל פינה בבר, אבל בסוף רק קיבלתי מכות ואפילו גנבו לי את הארנק!"
"זה מוזר מאוד. עם מי הלכת לשם?" שאל הסבא.
"עם החברים שלי מהתיכון - למה עם מי אתה הלכת?" שאל הנכד.
"ובכן..." אמר הסבא, "אני הייתי שם עם החברים שלי מדיוויזיית הפאנצר אס אס השנייה".
בעל שרב עם אשתו בחדר בית המלון התקשר אל הקבלה ואמר לפקיד: "בבקשה תגיע לפה בהקדם, רבתי עם אשתי והיא רוצה לקפוץ עכשיו מהחלון בחדר."
פקיד הקבלה ענה באדיבות: "אני מבין את המצב, אבל אני מתנצל מאוד אדוני - ריב זוגי זו בעיה פרטית של האורחים ואין לי איך לעזור לך להתפייס עם אשתך."
הבעל השיב בכעס: "לא, אידיוט!!! החלון שלכם לא נפתח, תבואו לתקן את זה!"