במשך שנות קיומו הרבות, העולם שלנו השתנה מהקצה את הקצה: יבשה מכסה אזורים שפעם היו אוקיינוסים רחבי ידיים, הרים אדירי ממדים התרוממו אל הרקיע ומכתשי ענק נוצרו כתוצאה מפגיעה של מטאוריטים. היום אנחנו מזמינים אתכם לצאת למסע במקום שעבר שינוי מדהים שכזה, הפארק הלאומי פטריפייד פורסט (Petrified Forest National Park), או בעברית, היער המאובן. לפני כ-225 מיליון שנים היה אזור הפארק של ימינו סמוך לקו המשווה, על הקצה הדרום-מערבי של יבשת-העל פנגיאה והאקלים בו היה סובטרופי לח. צמחו בו מינים רבים של עצים שנכחדו לחלוטין מאז אותן שנים, אך כפי שהשם מרמז יש ברחבי הפארק הזה עדויות רבות לקיומם. שמו של המקום בהחלט מוזר ומסתורי, אך הוא ממש לא עושה צדק לנופים המדהימים שהוא מציע למבקרים בו, ואתם מוזמנים להתרשם מהמראות בכתבה הבאה...
לחצו על התמונות על מנת לצפות בהן בגודל מלא
הפארק הלאומי פטריפייד פורסט משתרע על שטח של 896 קמ"ר במדינת אריזונה שבדרום ארצות הברית. שם הפארק הוענק לו בזכות הריכוז יוצא הדופן של עצים מאובנים שניתן למצוא בשטחו, ש-458 קמ"ר ממנו נחשבים לשטח סגור ומוגן שהכניסה אליו הינה בתשלום. העצים המאובנים, עליהם עוד נרחיב בהמשך, מצויים בין השאר למרגלות תצורות אבן ענקיות, בתרונות והרים שנשחקו על ידי כוחות שונים לאורך השנים ושחשפו בהם שכבות צבעוניות מרהיבות.
בתקופת הטריאס העליון, שהחלה לפני כ-235 מיליון שנים והסתיימה לפני כ-201.3 מיליון שנים, הצטברו גזעי עצים שנפלו בערוצי הנהרות באזור הפארק של ימינו. חלק מהעצים האלו נקברו על יד אפר געשי וחול שנסחף, ובכך הם זכו להגנה מאיתני הטבע והפכו למאובנים. אך בניגוד למאובנים רגילים, מי תהום המסו סיליקה (צורן דו-חמצני) מהאפר ונשאו אותה לתוך הגזעים של העצים, שבהם היא התגבשה מחדש כגבישי קוורץ בצבעים שונים. התהליך המיוחד הזה שימר את המבנה החיצוני של הגזעים שלהם, ומלבד עצים, יש בפארק סוגים רבים אחרים של מאובנים של חיות וצמחים.
המינרלים והחומרים האחרים שבאדמה באזור פטריפייד פורסט הובילו לכך שלמרות היותו פארק מדברי, ניתן לראות בו מגוון של צבעים מפתיעים במיוחד. בתמונות שלפניכם ניתן לראות זאת בהרים ובגבעות של המקום, בחלקו החיצוני של גזעי העצים שפזורים בו, ובגזעים שבורים שחושפים עולם ומלואו של גווני צהוב, כתום, אדום, כחול עמוק ושחור, כפי שתוכלו לראות בתמונה הבאה.
ישנם יותר מ-600 אתרים ארכאולוגיים בתחומי הפארק והעדויות מצביעות על כך שהתושבים הקדומים הגיעו למקום לפני 8,000 שנים לפחות. עדויות רבות נותרו מתקופת היישוב של בני הפואבלו במקום, קהילה מסורתית של אינדיאנים שידועה בשל מבנים מלבני חומר שאנשיה הקימו ורבים משרידיהם עדיין נראים לעין. כמו כן ישנם פטרוגליפים (ציורים חרוטים בסלע) מורכבים ועשירים שניתן להתרשם מהם בנקודות נבחרות בפארק.
סיורים בפארק אפשריים ברגל, באופניים וגם עם רכבים פרטיים, תחת מגבלות מסוימות כמובן. מרבית המסלולים המותרים למעבר כלי רכב הם דרכי אספלט שהוקמו על ידי הנהלת הפארק, אך ישנו מקטע מיוחד שאינו סלול אשר היה בעבר חלק מכביש 66 ההיסטורי. נתיב זה היה אחד מהכבישים המהירים הראשונים בארה"ב, הוא חיבר בין שיקגו ללוס אנג'לס והיה הנתיב העיקרי בו עברה במהלך המאה ה-20 תנועה אל מערב ארה"ב, במיוחד במהלך השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30. בשנת 1985 הכביש נסגר לאחר שהוחלט שהוא כבר אינו יעיל, אך ניתן למצוא עדויות לקיומו בשטחי הפארק, לצד מיצגים כמו שרידי מכוניות ישנות שמנציחים אותו.
באופן טיפוסי לאקלים מדברי, מזג האוויר בפארק היער המאובן חם ביום ומתקרר במהירות בלילה. ביום קיץ ממוצע הטמפרטורה היא 29-32 מעלות, ובלילה היא יורדת בכ-22 מעלות. החודש החם ביותר הוא יולי, שבו הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה ביותר היא 33 והנמוכה ביותר היא 16. החודש הקר ביותר הוא ינואר שבו הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה ביותר היא 9 והנמוכה ביותר היא 6-. עיקר הגשמים מתרחש בין החודשים יולי לספטמבר, לרוב במהלך סופות רעמים עזות וקצרות שמובילות לתצוגות נפלאות של ברקים בשמיים.
בפארק יש כאמור מסלולי הליכה, רכיבה ונסיעה, אשר בין השאר מחברים בין 3 מרכזי מבקרים שכוללים תצוגות מאובנים, סיורים וירטואליים, סרטונים שמראים את העבר העשיר של המקום, שבילים אל ריכוזים של עצים מאובנים ושירותים שונים למבקרים. אין בתחומי הפארק בתי מלון או אתרי מחנאות, והשהות בפארק אחרי שעות הסגירה אסורה, למעט מטיילים רגליים עם ציוד שינה שקיבלו רישיון מיוחד.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: