כמה שווים 50 שקלים? / הרב דוד קליינר

כולם ידעו שהמדריך יוני הוא הדבר הכי מקורי שיש במחנה הקיץ הזה, בכל פעם הוא הפתיע מחדש עם תוכניות מרתקות ורעיונות מוזרים ומשונים שבכל תולדות מחנות הקיץ של שלושת אלפי השנים האחרונות לא חשבו עליהם.
לכן, כאשר שמעו החבר'ה על כך שהערב יוני מארגן פעילות באולם האירועים, לא נשאר אפילו ילד אחד בכל מתחם המחנה, כולם ללא יוצא מן הכלל גדשו את האולם שהיה לראשונה מלא עד אפס מקום.

יוני עלה לבמה לקול צהלת הילדים כשחיוך ערמומי מתחבא לו בזווית פיו, בשונה מן הפעמים הקודמות הוא הגיע ללא ציוד לבמה, ניגש למיקרופון ופתח:
"ערב טוב ילדים, לכולכם יש מצב רוח?"
"כן" ענו כולם במקהלה.
"אז בואו נתחיל".
"אתם יודעים מהי מכירה פומבית?" שאל יוני ומיד ענה "מכירה פומבית היא מכירה שבה מציגים לקהל מוצר נדיר ועתיק, כמו, לדוגמה, ציור של הצייר הנודע 'ואן גוך' או סיגר של ראש ממשלת אנגליה וינסטון צ'רצ'יל וכדומה, המשתתפים מכריזים כמה הם מוכנים לשלם עליו, וכמובן המרבה במחיר הוא הזוכה".
"גם היום אני רוצה לערוך לכם מכירה פומבית, אבל מכיוון שאין לי שום דבר בעל ערך מיוחד אני הולך למכור לכם שטר כסף של חמישים שקל... כן כן, מה אתם צוחקים?" שאל יוני ושלף שטר סגלגל של חמישים שקלים לקול גיחוכם של הצופים.
"נראה לכם שאני צוחק עליכם? אז בואו תשמעו את הכללים של המכירה:

כלל ראשון: כל הצעה שתתנו והיא תהיה הגבוהה ביותר תזכה את המציע ב-50 השקלים, אפילו אם ההצעה תהיה שקל!
כלל שני: מי שיגיע למקום השני, דהיינו שההצעה שלו תהיה מעט נמוכה מההצעה הזוכה, יצטרך לשלם לי את הסכום שהציע. ברור?" סיכם יוני. "למקומות! היכון-הכן-רוץ!"
היה זה אילן שקפץ ראשון וצעק: "שקל אחד", בעודו חושב לעצמו "אני יכול להרוויח 49 שקלים ומקסימום להפסיד שקל אחד, זה בוודאי משתלם".
"שני שקלים!" צעק יובל.
"רגע, רגע, אני לא מתכונן לשלם ככה סתם שקל ליוני", הספיק להרהר אילן לפני שצעק: "שלושה שקלים!"
"ארבעה שקלים... חמישה... עשרה... עשרים וחמישה... ארבעים ושניים..."
"ארבעים ותשעה שקלים" צעק אילן, "חמישים" הכריז יובל. כן, חמישים שקלים עבור שטר של חמישי שקלים!

"אני עומד לשלם עכשיו סתם כך 49 שקל" חשב לעצמו אילן "חמישים ואחד שקלים!", הפתיע אילן את כולם, "כך אשלם רק שקל", הסביר לאיתמר ההמום שניצב לידו.
"חמישים ושניים" צעק יובל... "חמישים ושלושה... מאה שקלים... מאה וחמישים... מאתיים ארבעים ותשעה... מאתיים וחמישים"
"עצור!", הכריז יוני, "אני רואה שהמכירה יצאה מכלל שליטה, הגענו למצב שבו מוכנים לשלם לי מאתיים וחמישים שקלים עבור שטר פשוט של חמישים שקלים! קודם כל אני רוצה להבהיר שהמכירה מובטלת, ידעתי מראש שזה מה שיקרה ובכלל לא התכוונתי למכירה ברצינות".
אילן ויובל נשמו לרווחה, המתח כמעט שהוציא אותם מדעתם.

יוני המשיך: "נראה לכם שהמשתתפים כאן התנהגו ללא הגיון? ובכן, את הניסוי הזה ערכו כבר עשרות פעמים, והוא נערך גם על אנשים פקחים מאוד כמו סטודנטים ואנשי אקדמיה. בכל המקרים הסכום שאותו הציעו לבסוף הקונים היה פי כמה וכמה מן השטר שהוצע למכירה. ואתם יודעים מה הסוד כאן? הסוד הוא לא להכנס בכלל למכירה הזו, כי אחרי שנכנסת את שקוע עמוק בתוכה, ללא יכולת לצאת בלי לספוג נזקים".
יוני הביט בעיני המשתתפים הרבים והמשיך: "הסוג הגדול יותר הוא שאדם לא מוכן להודות בטעות של עצמו גם אם בגלל זה הוא ממשיך להפסיד עוד ועוד. בשלב הראשון הנזק היה רק של שקל אחד אבל אף אחד לא רוצה לזרוק סתם כך שקל בלי לקבל מאומה, ולכן האדם מגדיל את ההשקעה ובכך הוא מגדיל את הסיכון להפסיד יותר".
יוני סקר את עיני הילדים המרותקים וסיכם: "המסר שאותו רציתי להעביר לכם היום הוא כזה: ישנם אנשים שמגלים פתאום בגיל 20 שיש אמת ויש משמעות אמיתית פנימית ורוחנית לחיים, אבל הם חושבים לעצמם "מה? עשרים שנה חיינו בטעות? לא ייתכן! הם מעדיפים לטמון את ראשם בחול ולהמשיך את החיים. גם בגיל שמונים הם יגידו לעצמם "מה? אתה רוצה לומר לי שהחמצתי את העיקר בחיים? לא ולא!" הם קובעים, וממשיכים בדרכם עד הסוף, הכל משום שהם לא היו מוכנים להודות על האמת כבר בתחילת הדרך".
"גם אצלנו זה כך" סיכם יוני את דבריו, "מיד אחרי הימים הנוראים שבהם קיבלנו קבלות טובות, פתאום יש לנו נפילה באחד מן הדברים, ואז אנחנו אומרים לעצמנו: "הכל לא היה שווה כלום, אנחנו בדיוק כמו לפני חודש תשרי", וזו הטעות שלנו! גם אם עשינו טעות אחת אין זה אומר שבגללה עלינו להפסיד את הכל, צריך לדעת לצאת מהמשחק הזה בזמן, לתקן את הטעות ולהתקדם הלאה".

בהצלחה!