הקשר בין מצלמת לייקה והצלת יהודים

מצלמת לייקה הייתה הראשונה שחוללה את מהפכת הצילום ב-35 מ”מ. הלייקה היא מוצר מינימליסטי, מדויק ויעיל (או בקיצור מצלמה גרמנית).
מאחורי סיפור הצלחתה של המצלמה עמדה משפחת ליץ. ארנסט ליץ השני, אבי המשפחה ובעל חברת ליץ בע"מ, פעל בזמן מלחמת העולם השניה בצורה נדירה ומעוררת הערצה, וסיפורו מזכיר את זה של תעשיין גרמני אחר – אוסקר שינדלר.

עם עלייתו של היטלר לשלטון בשנת 1933, החל ליץ לקבל קריאות נואשות מצד מכרים יהודים רבים, שביקשו ממנו עזרה בהוצאתם מגרמניה. ליץ, פרוטסטנטי מלידה, לא היה נתון בסכנה כלשהי בעקבות חוקי הגזע שהנאצים חוקקו, ואשר הגבילו את תנועתם ופעילותם המקצועית של היהודים.
על-מנת לעזור לעובדיו היהודים, הקים ליץ בחשאי, את מה שמכונה על-ידי היסטוריונים כ-"רכבת החופש של לייקה".

ליץ העסיק יהודים רבים כסוכני מכירות מטעם חברתו בחו"ל.
עובדי החברה ומשפחותיהם, קמעונאים, שמכרו את המצלמה, וחברים יהודים של אותם אנשים, כולם נשלחו על-ידי ליץ, למשימות 'מכירה' במשרדי החברה בצרפת, בריטניה, הונג-קונג וארה"ב.

פעילותו של ליץ הואצה לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938. עשרות עובדיו היהודים החלו זורמים למשרדי החברה בניו-יורק, שם נמצאה עבורם תעסוקה בתעשיית הצילום. כל אחד מאותם יהודים שהגיעו לארצות היעד שלהם ענד על צווארו את סמל החופש החדש – מצלמת לייקה.

כל אחד מהפליטים קיבל מלגה עד אשר מצא עבודה חדשה. מבין המהגרים יצאו מעצבים, טכנאים, סוכני מכירות וכתבים רבים שהועסקו בעיתונות
ובתעשייה הקשורה בצילום.

פעילותה של "רכבת החופש של לייקה" הגיע לשיאה בשנים 1938-1939, כאשר קבוצות של פליטים-סוכנים עשו דרכם לניו-יורק בכל מספר שבועות. ב-1 בספטמבר 1939, עם פרוץ מלה"ע השניה, סגרה גרמניה את שעריה וזרם הפליטים פסק. עד לתאריך זה כבר הספיקו מאות יהודים להימלט, בעיקר לאמריקה, תודות למאמציו של ליץ.

כיצד הצליחו ליץ וצוות עובדיו להימנע מענישה?

העובדה שהחברה של ליץ כבר הפכה למותג מוכר בתחום, וייצרה מערכות אופטיות עבור הצבא הגרמני הקלה על פעילותה הלא חוקית. גם הצורך הנואש של המשטר הנאצי במטבע זר, בשילוב עסקיה הרבים של החברה בארה"ב סייעו בהעלמת העין מצד המשטר.

אך למרות הכל, מספר חברים ממשפחת ליץ ועובדיה הבכירים נענשו על פועלם. אחד מבכירי החברה, אלפרד טורק נכלא על שעזר ליהודים רבים ושוחרר רק לאחר העברתו של שוחד רב.

בתו של ליץ – אלסי קון-ליץ נכלאה על-ידי הגסטאפו לאחר שנתפסה על גבול שוויץ, בזמן שעזרה לנשים יהודיות לעבור אותו. אלסי שוחררה
לבסוף, אך היא תוחקרה וסבלה קשות. גם במהלך המלחמה נאלצה בתו של ליץ להסביר את עצמה, לאחר שניסתה להיטיב את תנאי מחייתן, של מאות עובדות כפייה אוקראיניות. לאחר המלחמה קיבלה בתו של ליץ מספר אותות כבוד על פעילותה ההומניטרית  (בתמונה למטה).

מדוע פועלו של ליץ לא זכה להכרה וחשיפה עד לשנים האחרונות?

הסופר נורמן ליפטון טוען כי משפחת ליץ ביקשה, שפועלה ההרואי לא יזכה לחשיפה, ורק לאחר מותם של אחרוני בני המשפחה המעורבים בסיפור, נודע סיפור פעילותה של "רכבת החופש של לייקה".

סיפורו המלא על פועלו של ארנסט ליץ השני ומשפחתו, מופיע בספרו של הרב פראנק דאבה סמית' – 'The Greatest Invention of The Leitz Family'