מגן עדן לגיהנום ובחזרה

ד"ר יששכר רוטרי

הכותב הוא יועץ, סקסולוג, מטפל זוגי ומיני, מגשר ומרצה מוסמך בתחום המיניות, הזוגיות ושיקום האהבה ובעל ניסיון של 30 שנה בתחומו.

ממחקר שנערך בארה"ב באוניברסיטת פרינסטון בשנת 2004 נשאלו 9,017 המשתתפים (נשים וגברים מגיל 30 ועד גיל 60) את השאלה הבאה: דרג בסדר יורד את האירועים שהסבו לך הכי הרבה סבל, עוגמת נפש, ושינו לך את מהלך החיים. אירועים שאינם קשורים במוות, מחלות, נכות וכו'.

התוצאה היתה כדלקמן:
1. היפרדות וגירושים.
2. בגידה.
3. הונאה.
מטבע הדברים היו עוד מספר סעיפים.
אני אתיחס בכתבה זו לסעיף הראשון בלבד, שהוא הדומיננטי ביותר.
 

שאלו פעם ידוען מוכר: "מדוע התגרשת"? והוא ענה: "כי התחתנתי".

אחד המצבים הקשים ביותר לבני זוג, שמקרין אף על משפחותיהם ובעיקר על ילדיהם הוא תהליך הגירושים. איני מדבר רק על התהליכים הטכניים של חלוקת הרכוש, קביעת דמי המזונות, נטל הכספים לעורכי הדין ועוד. איני מזלזל בקשיים הללו, אכן הם קשים. הפעם אני מעוניין להתייחס לדבר מה שונה: לשנאה, להסתה, ולנקמה. לאותן תחושות ופעילויות שמותירות צלקות בבני הזוג לכל ימי חייהם (כמובן גם לילדיהם). החשדנות הפרנואידית שעלולה להיווצר מול המגדר השני (עקב ההכללה), הופכת גברים ליותר שוביניסטים ונשים ליותר פמיניסטיות, תחושות אלו מקשות על היכולת להשתקמות זוגית בעתיד. לא משום שהם כל כך מתגעגעים לבני הזוג לשעבר (אם כי זה קיים לעיתים), אלא בגלל סיבה אחרת.
הסיבה הרווחת היא: ככל שאהבתם הייתה חזקה וטוטאלית בראשית דרכם המשותפת, בדיוק באותה מידה תהיה העוצמה של השנאה והתעוב ההדדי (לפחות אצל הצד שלא השתקם זוגית). מדוע זה קורה?

       אמנה מספר סיבות:
1. האהבה בין בני הזוג לעולם לא תהיה טוטאלית, גם לא יכולה להיות (כמו האהבה בין הורים לילדיהם למשל). אהבה זו היא אהבה "על תנאי". לדוגמה: "בגדת בי - עכשיו אני שונא/ת אותך" . השינוי בהרגשה הוא מיידי. אכן, לחלק מהאוכלוסייה קשה מאוד לסלוח לבני הזוג על מעשה הבוגדנות.
2. הרס האמונה והביטחון בצד השני. בעיקר אצל בני הזוג שהגדירו את עצמם כתמימים בראשית דרכם, בני זוג אלו חווים מהפך רגשי חזק ביותר כלפי הצד שפגע בהם ע"פ הרגשתם, עד לכדי חשדנות פרנואידית בבני אדם בכלל, ובמגדר השני בפרט (כל המצבים הללו קיימים גם אצל בני זוג מאותו המין).
3. כל מיני "נשמות טובות", חברים ובני משפחה, "מעודדים" ומסיתים אותם מול הצד השני (לאו דווקא מתוך שנאה, לעיתים מתוך הגנה, אך התוצאה היא זהה).
צאו וחישבו איזה מהפך רגשי עוברים בני הזוג שהפכו לשונאים. ממצב ראשוני של אהבה, הערכה, ומשיכה מינית, לשנאה ולתעוב. שיא התעוב הוא מול אותן התכונות שבגינן הם התאהבו מלכתחילה בבני הזוג שלהם. לדוגמה: ה"חסכן" הפך ל"קמצן", ה"משוחררת" הפכה ל"זנזונת", וכיוצא בזה.

מה הם מקורות השנאה?
לעולם אין בני הזוג אוהבים באותה מידה, על כן הם אף אינם רוצים בפירוד באותה מידה, תמיד קיים הצד שרוצה יותר, יוזם, וכופה על הצד השני להסכים בדיעבד. הצד המעוניין יותר בפירוד מתכוון לגמור מהר ובשקט את הפירוד והגרושים, ללא ספיחים. הצד הנגרר משתדל לשים כמה שיותר מעצורים ובלמים (התניות).
במקרים רבים, לצד היוזם יש כבר בן/בת זוג שממתינים בהיחבא (לעיתים בגלוי, או אז הצד הנפגע נוקם וסוחט).
אמר לי פעם מטופל את הדברים המזעזעים הבאים: "אתה לא מבין עד כמה אני אהבתי את האישה הזאת, אני הערצתי אותה...ליקקתי את הריצפה שהיא דרכה עליה...הייתי חושב עליה וכבר הייתה לי זקפה....והיום...הלוואי שיאנסו אותה...שינשלו אותה מכל נכסיה....אם היא תיפגע בתאונה...שיהיה."

השאלות המרכזיות הן: האם ניתן לעשות דבר מה על מנת להוריד את רמות השנאה והתעוב? ומדוע זה כל כך חשוב? התשובה לשתי השאלות היא אחת: האדם השונא פוגע קודם כל בנפשו, במערכת החיסון שלו, ומועד יותר למחלות לב , אירועים מוחיים, ומחלת הסרטן. לאחר שהסברתי את החשיבות של הויתור על השנאה, אראה לכם אפשרות של סליחה ומחילה.

עתה אשתף אתכם הקוראים בניסוי מעניין שערכתי אצל בני זוג שהיו אוהבים והפכו לשונאים וגרושים, לאחר שנתיים של היפרדות, ללא זוגיות חדשה, כבני 35 עם שני ילדים בני 8 ו-10 במשמורת של האם, שלא היו מסוגלים להחליט באיזה בית ספר ילמדו ילדיהם.
לאחר מספר ניסיונות סרק לגשר ולפשר ביניהם, העליתי רעיון בלתי נתפס, אולי מתוך רצון להבליט את האבסורד במערכת היחסים שביניהם, הצעתי להם להיפגש בבית מלון ולקיים יחסי מין. במשך מספר דקות הייתה דממה, הם ניסו לעכל את דברי, האם זו בדיחה גרועה? או שמא התגרות? הגבר הגיב הראשון ואמר: "אין סיכוי שהיא תסכים", להפתעתו וגם להפתעתי היא דווקא הסכימה, אך בתנאי שזה יהיה באותו בית מלון שהם חגגו בו את ירח הדבש של נישואיהם. הסוף היה טוב וגם רומנטי. הם חזרו, גרים ביחד, ובקלות רבה הסכימו על בית הספר לילדיהם.

מה היה מיוחד ביחסי המין הללו? בעקרון הם לא העלו על דעתם שאפשרות שכזו עשויה להתגשם, ודווקא משום כך המפגש היה מלווה בתשוקה, בתאווה ואפילו באהבה (כפי שניתן לכבות את האהבה בבת אחת, כנראה שגם ניתן לעורר אותה מחדש - עובדה).

אז אם מי מכם הנמצאים בסיטואציה דומה, עוד בטרם היפרדות (ואף לאחריה) ומעוניינים לנסות להדליק את יחסיהם מחדש. מה יש לכם כבר להפסיד? יש באמתחת היועץ הזוגי פתרונות רבים והמון אפשרויות, לא רק בחידוש יחסי המין, ואולי גם אתם תנדדו מ"גן עדן לגיהינום ובחזרה".