דרושים: שגריריםיוסי גולדמן

עלינו להשלים עם העובדה: התנהגות יחיד מלמדת על הכלל.

היו זמנים בהם נהגו באופן קבוע לאתגר את אמונתו של העם היהודי בא-ל אחד. בתקופת הצלבנים, למשל, אלפי יהודים אולצו לבחור בין הצלב והחרב: להתכחש ליהדותם ולאמץ את הדת השלטת, או למות. אינספור יהודים הקריבו את חייהם על קידוש השם. הם מתו מות קדושים על אמונתם והיו לגיבורי נצח.

ברוך השם, כיום כמעט ולא קורה שעלינו לעשות בחירה כזו. דניאל פרל, ה' יקום דמו, היה יוצא מן הכלל. לדאבוננו, עדיין ישנם הרבה המוצאים להורג על רקע דתי; יהודים שנרצחים על ידי מחבלים מתאבדים רק בגלל היותם יהודים. אלה אפילו לא התבקשו לבחור. הם לא בחרו במוות על קידוש השם. המוות נכפה עליהם.

מצוות קידוש השם ואי-חילולו נמצאות בפרשת השבוע (ויקרא כ"ב, ל"ב). באופן כללי, כיום, מצוות קידוש השם אינה דורשת מאיתנו למות כיהודים אלא לחיות כיהודים. כיצד יהודי יכול לעשות שם טוב לאלוקים? כאשר הוא או היא מתנהגים כמיטב ההתנהגות הראויה ליהודי. אם אנשים אחרים רואים יהודי המתנהג בהגינות ובזקיפות קומה, הדבר יעשה שם טוב ליהודים וליהדות. ובסופו של דבר, ה' עצמו יזכה לאמון בזכות התנהגות אצילית של בני עמו.

הנה מספר תסריטים קלסיים של קידוש השם: אם קיבלת יותר מדי עודף, החזר את הכסף. לחילופין, הסב את תשומת לבו של הלקוח ששילם לך יותר מדי. למרות שברור וזוהי הדרך הנכונה לנהוג בה, עובדה היא שיש כאלה שהיו שותקים ולא מעדכנים את הזולת בטעות שעשה. כאשר יהודי מתנהג בצורה מכובדת, הוא מביא כבוד לאמונתו ולאלקיו.

למרבה הצער, זה עובד גם בכיוון ההפוך. בעלי בית יהודים העושקים את דייריהם אינם עושים שם טוב ליהודים או לאלוקי ישראל, במיוחד כאשר קיימת ההאשמות לא מופרכות מכל וכל.

אלברט איינשטיין הצהיר פעם: "אם התיאוריה שלי תוכח כנכונה, אז הגרמנים יטענו שאני גרמני, הצרפתים יטענו שאני צרפתי, והאמריקנים יאמרו שאני משלהם. אם היא אי-פעם תופרך, כולם יגידו שאני יהודי".

פעם מחיתי בפני המנכ"ל של תחנת רדיו בקהילתנו בדרום אפריקה, משום שהרגשתי שהוא נותן חשיפה גדולה מדי ליהודים ויהדות ביחס למספרנו, ולמרבה הצער הפרסום לא היה תמיד חיובי. בהתחלה הוא הכחיש זאת. אך כאשר הוכחתי לו סטטיסטית שאני צודק, הוא השיב בפשטות ובכנות: "יהודים הם יהודים".

כמה גאים אנו כאשר אחד משלנו מתפרסם בשל מעשיו, כאשר יהודי זוכה בפרס נובל או כשהוא מבצע אקט הומניטרי בעוז רוח. ולהפך, כמה מתביישים אנו כאשר אחד מתוכנו גורם לשערוריה מוסרית או כספית.

בין אם זה הוגן בין אם לאו, זוהי עובדה שיהודים נבחנים בקפידה רבה יותר גדולה מאחרים. תרצו או לא, כל יהודי מייצג את אמונתו, עמו ואלוקיו. בסופו של דבר, הצורה שבה אנו מתנהגים תביא עלינו ועל כל העם היהודי תהילה, או, חס ושלום, קלון.

יהי רצון שנהיה כולנו שגרירים טובים.

באדיבות: בית חב"ד -  he.Chabad.org