maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

האייפד שנגנב

 

בשעה שתיים בצהריים גנבו לי את האייפד. שעה וחצי לאחר מכן - איתרתי את הגנבים וקיבלתי אותו חזרה. לא להאמין.


בשעות הצהריים הייתי בבית העלמין “סגולה” בפתח-תקוה, לצורך הקמת המצבה של הסבא פישל ז”ל. האוטו היה לא רחוק, בקצה שורת הקברים. כשניגשתי לרכב חשכו עיני – שמשת הרכב נופצה, והגנב לקח את התיק שהיה מונח למטה על הרצפה ונמלט מהמקום.
התגובה הראשונה היתה הלם – בתיק היו פנקסי שיקים, כרטיסי אשראי, וגם האייפד 64G שלי. שיקים אפשר לבטל, כרטיסי אשראי לחסום, אבל מה עם האייפד היקר כל כך לליבי?
לאחר ההלם הראשון, נזכרתי בשירות של אפל, Find My iPad. התקשרתי הביתה, לכרכור, וביקשתי מביתי ורד להכנס לאתר של אפל ולהפעיל את שרות Find My iPad. תוך מספר דקות, הופיעה על מסך המחשב של ורד מפה ועליה סמן כחול מהבהב – האייפד שלי משדר את מיקומו המדויק.
מאותו רגע התחיל מרדף. המרדף להשבת האייפד. מרדף נגד הגנבים, שהמשיכו מבית העלמין סגולה לבית העלמין ירקון, כנראה להמשך מסע הגניבה שלהם. משם המשכתי לדלוק אחריהם ברחבי פתח תקוה, כאשר ורד מכוונת אותי כל הזמן בטלפון “הם פנו לרחוב ההסתדרות… תמשיך, הם פנו לכיוון כביש 40…” בשלב מסוים, הגיע המרדף לשכונת עמישב שליד סירקין, ושם המרדף המשיך ברגל, כשאני עוקב כל הזמן אחר ההנחיות של ורד, שראתה כל תנועה שעשו הגנבים על פני המפה במחשב שלה.
בכל זמן המירדף, ניסיתי להתקשר למשטרה. 100. חבל על המאמץ. “אדוני, תגיע לתחנה להגיש תלונה”… אבל אני רודף אחרי הגנבים.. “אדוני, זה שוב אתה עם האייפד? אמרתי לך, תגיע לתחנה להגיש תלונה. אין מה לעשות”.
המרדף אחרי הגנבים הביא אותי לבסוף לבית בשכונת עמישב, רח’ ועד ארבע ארצות 8. “אבא, זה הבית. האייפד בצד שפונה לכביש, כניסה ראשונה” אמרה לי ורד בהתרגשות. הבית, בית רכבת ארוך, צמוד לכביש. אני בחוץ, אורב. מתקשר שוב למשטרה ומתחנן, שלחו ניידת. “אדוני, איך אתה יודע שהגנבים שם?”.. לך תסביר להם שהבת שלי, במרחק עשרות קילומטרים משם, כיוונה אותי במדויק לבית הזה, לכניסה הזו. הם לא מאמינים, אבל בסוף נעתרים ושולחים ניידת של שיטור מקומי.
הניידת מגיעה בסופו של דבר, אחרי כ- 40 דקות, אבל השוטרת הנחמדה אומרת לי שוב שאין להם הרבה מה לעשות. אסור להם לדפוק על דלתות סתם ולדרוש שיפתחו בלי שיש להם חשד סביר. השוטר שאיתה מביע התעניינות בטכנולוגיה. היא מתייעצת עם הממונים עליה. בסוף יש פשרה – הם מוכנים להכנס איתי לחדר המדרגות.
ורד, היושבת ליד המחשב בבית, נכנסת שוב לפעולה. ביקשתי ממנה להפעיל מרחוק את האזעקה של האייפד. גם זה שירות מדהים שמספקת אפל – אפשר מרחוק לתת הוראה לאייפד להשמיע קול אזעקה, ואפשר אפילו לכתוב על המסך מרחוק הודעה. אנחנו בחלל המדרגות בבנין, בין הקומות, וורד לוחצת על המקש בבית. האייפד מתחיל לצפצף. כן, אנחנו שומעים אותו !! אבל לא ברור אם הוא מקומה שניה או שלישית. השוטרת מתחילה לדפוק על הדלת, אבל הדלת נשארת נעולה. שכנה יוצאת ומתחילה לצעוק עלינו להסתלק אם אין לנו צו בית משפט…
פתאום אני מקבל טלפון נוסף מורד. “אבא, הם זרקו את האייפד מהחלון לכיוון הכביש!!”. הנקודה הכחולה על מסך המחשב מולה מראה שהאייפד עכשיו מחוץ לבנין, נזרק מהחלון לכיוון הכביש. אני רץ החוצה מהר ולא מאמין למראה עיני. הגנב האלמוני אכן זרק את האייפד החוצה, ואני מוצא אותו מצפצף בין השיחים. לא להאמין.
השוטרים המומים. אם עד עכשיו חשבו שאני הוזה, פתאום הפכתי לגיבור. “מה זה האייפד הזה?” הם שואלים ומבקשים שאסביר להם. מהגנבים הם שכחו מזמן. לא להאמין. מבחינתם, הארוע הסתיים. לא מעניין אותם שייתכן שבתוך הדירה בקומה השניה או השלישית, שמשם נזרק האייפד החוצה, יושב גנב שעשה סיבוב בשני בתי קברות ופרץ מכוניות. הם, מבחינתם, סיימו את הארוע. “תרשום, מספר ארוע 111, תלך עכשיו למשטרה ותגיש תלונה”.

תגידו, מה אני, פרייר? לסוע לתחנה, לבזבז עוד שעות, למלא ניירת, כאשר אתם עומדים מול דלת שמאחוריה מסתתר גנב ואתם לא עושים כלום? אז אם אני אמלא ניירת, אתם תרוצו אחריו ותעצרו אותו?


הגיגים

אפל, שיחקתם אותה. רק ביום חמישי שעבר נתתי הרצאה בכנס הייטק על “האייפד משנה את חוקי המשחק”, ולא תיארתי לעצמי שתוך מספר ימים אחווה את זה על בשרי בצורה כל מוחשית. השרות Find my iPad ממש גאוני, לא להאמין.

משטרת ישראל – אין לכם מושג מה אתם עושים. אין לכם מושג איך להסתייע בטכנולוגיה העכשווית. סביר מאוד להניח שבדירה הזו מסתתר אחד שגניבה כזו הינה שיגרת יומו. מתקשר אליכם אזרח ואתם מתעלמים. פתרון הקסם היחיד שלכם הוא “גש לתחנה להגיש תלונה”. הכשלון שלכם, כמה שהוא לא מפתיע, הוא עמוק ומהדהד. זה מתחיל במענה של שרות 100, שממש, אבל ממש, לא אכפת לו מהאזרח. הרצון להקשיב אפסי, והמוכנות לתת סיוע ממש לא קיימת. תחושה זו היא לא רק מאירוע זה, אלא גם מאירועים אחרים שחוויתי בחודשים האחרונים.

גם הרצון שלכם, משטרת ישראל, להלחם בפשיעה, ממש לא קיים. לא תצליחו לשכנע אותי שאין מה לעשות במקרה כזה, כאשר אתם עומדים, שוטר ושוטרת, מול שתי דלתות סגורות ואתם לא מוכנים לקחת יוזמה ולפעול. מאחת משתי הדירות הללו נזרק האייפד החוצה – ואתם לא עושים כלום. שוטרים – הבעיה זה לא האייפד שלי, אתם לא מבינים? האייפד הביא אתכם לגנבים – והגנבים הללו ימשיכו לגנוב מחר. תעשו משהו, למען השם!

ועוד תובנה אחת – טוב אייפד ביד מאייפד-2 עוד חודש. אני חייב להודות – יותר מפעם אחת במהלך המרדף הזה התפתיתי להפסיק את המרדף, ולהשתמש בגניבה בתור תירוץ מצוין לקנות אייפד-2 חדש. אבל- משך ההמתנה של הזמנת אייפד-2 היום הוא ארבעה שבועות!! גנבים נכבדים, בפעם הבאה תבררו באתר של אפל מה זמן ההמתנה. אם הוא היה יום-יומיים בלבד, ייתכן והייתי משאיר לכם את הישן וממהר להזמין חדש. לא נורא, פעם הבאה!

וכמעט שכחתי – תודה ליוסי, מהישוב אלעד, שהיה בדרך ללויה בבית העלמין ירקון ומצא בצד את התיק שהשליכו הגנבים, ובו פנקסי השיקים וכרטיסי האשראי. אז הסוף ממש טוב, חברים!

מקור: אבי לוי
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: מחשבים, סיפור, משטרה, גניבה, אייפד
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: