מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
חלק ניכר מהמחדלים שלנו בתור הורים, נובעים מתכנון לקוי של הסביבה הביתית.
בספרו של הרב אברהם טוורסקי, 'הורות חיובית', יש פרק שלם שעוסק בתכנון הסביבה, ודן בהיבט חיוני (אם כי די מוזנח) בהורות, אשר יש לו השלכות רבות.
אחד מהיעדים של התכנון הסביבתי הוא להביא לכך שבתינו ישקפו את ערכינו. לדוגמא, בבית שבו הטלוויזיה דולקת יומם ולילה, לא משנה באילו ערכים ההורים מתיימרים להחזיק, הערכים שבסופו של דבר יעצבו את המשפחה, יבואו מתוך הקופסא (או המסך הדק).
מובן שצורת הזוגיות שאנחנו מציגים בפני ילדינו, מהווה פן נוסף לאותו נושא. האם אנחנו יוצרים בהתנהגותנו אווירה של שמחה, הרמוניה וביטחון, אשר בה יוכלו ילדינו להתפתח ולפרוח?
גם הדרך בה מתנהל שולחן השבת שלנו (אם בכלל) מהווה פן של תכנון סביבתי. האם אנחנו רגועים? האם אנחנו מתלבשים לכבודה? האם האוכל מוגש עם קורטוב של 'מגע מיוחד'? האם אנחנו מנסים לעורר שיחות בהן הילדים ייקחו חלק (ולא בנושא המכירה האחרונה ברשת פוקס)?
כל אלה מהווים בבואות עמוקות ומשמעותיות של נושא תכנון הסביבה, ודורשים חשיבה רצינית ואימון.
קיים סוג נוסף של תכנון סביבתי, שכולל דברים שאנחנו עושים כדי להפוך את חיינו ליותר פשוטים, ואת הבתים שלנו ליותר נוחים ויותר "ידידותיים למשתמש".
אם אנחנו רוצים שהבית שלנו יהיה מלא בחפצי נוי שבירים, אנחנו חייבים לבחור קודם באחת מתוך שתי אפשרויות. מובן שלא היינו רוצים לצעוק כל היום על הילדים, או לחשוב פעמיים לפני שנכניס אורחים – לכן, נוכל להחליט להעביר את החפצים האלה למדפים גבוהים יותר, או לקבל את שבירתם באדישות מופגנת. אם אנחנו לא מסוגלים לקבל אף אחת מהאפשרויות הללו, אנחנו מועידים את עצמנו לכישלון, ומומלץ שניקח קורס חוזר לתכנון סביבתי!
התכנון הסביבתי אינו מיועד אך ורק לתוך הבית. מי שרוצה למשל לצאת לארוחה אקסקלוסיבית, שלא (אני חוזרת – לא!) ייקח איתו ילדים קטנים. ומי שמביא איתו ילדים, עדיף שיתחיל במסעדה ידידותית למשפחה, ויצפה למים שיישפכו, לפנים שיימרחו בקטשופ (יחד עם הבגדים), ולפחות לילד אחד שיקפץ מסביב לשולחן.
חלק ניכר מהמחדלים שלנו בתור הורים (אני מתכוונת אלינו, ולא לילדים!), נובע מארגון לקוי, ומחוסר תכנון סביבתי זהיר.
אם אנחנו כולאים את הילדים שלנו ברכב במשך כמה שעות ברציפות, למה אנחנו מתפלאים שהם רבים? למה אנחנו מאשימים אותם שהם הורסים את החופשות המשפחתיות שלנו? זאת הבחירה שלנו. מתכנני סביבה טובים יתכננו נסיעות קצרות יותר, חניות ביניים רבות יותר, יותר חטיפים, יותר שוחד... ויבחרו באתרים שילדים אוהבים.
מהניסיון שלנו, ביקור במוזיאון עלול להיות חוויה מייגעת למדיי, ודי מהר יימאס לילדים לעבור בין אלפי מוצגים דומים, עתיקים ומשעממים, עם זאת מוזיאונים הכוללים תערוכות מיוחדות לילדים ופעילויות אינטראקטיביות, יכולים לרתק את כולם.
לכל משפחה יש אופי שונה, ומובן שצריכים להתאים את הטיולים והאירועים לתחומי העניין המייחדים אותה. מובן גם שחשוב למצוא איזון כלשהו בין צרכיהם של הילדים לצרכים שלנו (כן, גם להורים יש צרכים).
ברור גם שנרצה למנוע קונפליקטים ותסכול ככל הניתן. אל דאגה – בכל מקרה יישארו מהם די והותר!
אף פעם לא הייתה לנו טלוויזיה בבית. למרות שאני בהחלט מודעת לערך החינוכי והמוסרי של אי החזקת טלוויזיה, משהו אחר גרם לי לוותר עליה. דמיינתי לעצמי את המריבות - "אני רוצה לראות את זה...", לא, אני רוצה את זה!", "היום התור שלי לבחור", "לא נכון, היום תורי", "א...מ...א, הוא גנב לי את השלט!" - והחלטתי שאת זה אני לא רוצה בבית שלי. מאבק אחד פחות. התכנון הסביבתי האישי שלי.
הבית שלנו מלא בספרים, ולמרות שחלק ניכר מבנותיי היו מעדיפות שנמכור את הספרים ונמלא את המדפים בנעליים, עמדתי איתן על דעתי. לא רק שהספרים חשובים לי, אני מבינה שאם הם ממילא נמצאים כל הזמן בסביבה, אפילו אלה שהכי פחות קוראים אצלנו, יפתחו חלק מהם בשלב זה או אחר.
יש לנו הזדמנויות רבות כל כך לעצב את סביבת חיינו ולהפוך את חיינו וחיי ילדינו לטובים וקלים יותר, אם רק נפעל במקום שאנחנו יכולים – ולעולם לא נהיה קשורים לפיצ'יפקעס שלנו יותר מאשר לילדינו.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: