אתם מתכוננים לארוחת החג, רוכשים גבינות ויין ומוסיפים גם עוגת גבינה נפלאה ואוורירית. אך אם נמתין עוד רגע קט לפני ההכנות - נחזור לילדותנו, לתקופה של בית ספר, ונזכר במשמעויות הרבות הנוספות של החג, נוכל לספר אותן גם לבני המשפחה בארוחה החגיגית בה כולם לבושים לבן. על מנת לרענן את הזיכרון הכנו עבורכם מדריך קצר להיסטוריה ולמסורת היהודית בעקבות המקורות של חג השבועות שיזכיר לכם מדוע אנו חוגגים אותו מדי שנה.
כל השמות של החג – חג אחד עם מגוון אזכורים
חג השבועות כולל בתוכו מגוון גדול של מנהגים ואזכורים היסטוריים לאירועים שהתרחשו בתקופות קדומות. שמות החג מעניקים לנו את האפשרות לגלותם מחדש. החל מ"חג הביכורים" – בו אנו נזכרים בתקופה בה בית המקדש היה קיים ובני ישראל היו מביאים אליו קורבן מיוחד (הביכורים) המכונה "שתי הלחם" – התבואה הראשונה שנאספה לאחר הקציר. הקציר עצמו מתייחס לתקופה בשנה בה החג נקבע – תקופת איסוף התבואה הראשונה לאחר האביב שבמהלכו היא התפתחה. לכן חג השבועות נקרא גם "חג הקציר".
כעת נשאל - מניין התפתח השם המוכר ביותר שבועות? בתום פסח הקריבו היהודים בבית המקדש את קורבן העומר ולאחר מכן התחילו ספירה של חמישים ימים או שבעה שבועות ויום. מדוע יש חשיבות כל כך גדולה לספירת העומר? יש הטוענים כי לפני קבלת התורה בני ישראל היו ממתינים לעלות בדרגת הטוהרה במשך ארבעים ותשעה ימים – כל יום בדרגה נוספת על מנת שיהיו מוכנים לקבל את התורה. אחרים דווקא מציינים סיבה מעשית לספירה – על מנת שבזמן שבני ישראל העובדים את האדמה ביסודיות עד הקציר, לא ישכח החג – נבנתה תוכנית המזכירה "ספירה לאחור" שמיועדת להדגיש בפניהם את יום החג המיועד.
לאחר שסקרנו את הסיבות השונות לחג השבועות נזכיר כי ביום מיוחד זה נהוג לקרוא את מגילת רות – בואו נגלה מדוע.
מגילת רות – האישה הנכרית שהצטרפה לדת היהודית
בתקופת הקציר מתרחש עיקר הסיפור המתואר במגילת רות, שמציג את עלילות האישה החרוצה שאבדה את בעלה אך דבקה לחמותה והצטרפה לעם היהודי. לאחר שהכירה את בועז, יהודי טוב לב, בזמן שליקטה שיבולים ונישאה לו, השניים הביאו לעולם את בנם "עובד" שהתחיל שושלת שהמשיכה עד דוד המלך. מגילת רות נחשבת גם למייצגת טוב וחסד – אותן התכונות המיוחסות לתורה. לכן, כעת החג מקושר למתן עשרת הדברות וזוכה לקשר עם ערכי לתורה. קשר נוסף למגילת רות הוא ציון יום הולדתו ויום מותו של דוד המלך – שנולד ונפטר בחג השבועות.
מנהגי חג השבועות
רבים מאיתנו מכירים את המנהג של הבאת טנא מלא בפירות ובחיטה – הן לגן הילדים והן לבית הספר – שנועד להזכיר לנו את המנהג הקדום של הבאת הביכורים לבית המקדש. כך אנו מודים על השפע הרב שקיבלנו מהטבע בארץ זבת החלב והדבש שלנו. ביום זה, אנו גם לובשים לבן על מנת לסמן את הטוב, הטוהר והנתינה לזמן של קבלת התורה.
בבתי הכנסת נהוג לקשט את אולם המתפללים בסמלים הקשורים לקציר. מפזרים עשבים ומעצבים את החדר באילנות על מנת לסמן את הביכורים.
אחד המנהגים שהשתרש יותר מכל בחג השבועות הוא הכנת ארוחות המבוססות על מאכלי חלב וגבינות. פסטות עם רטבים לבנים, עוגת גבינה על גרסותיה השונות ומשקאות המבוססים על חלב ועל יוגורט – כולל מרק יוגורט עם מלפפונים, שמיר ותבלינים נוספים. הוספת הגבינות לחג החלה מהמאה ה-15. ביהדות אשכנז נמצאו מספר סיבות היסטוריות וסמליות שמרביתן קשורות לעובדה כי החלב מסמל במסורת היהודית את התורה ואפילו קשור ליום שבו משתה בת פרעה את עריסתו של משה מהיאור וחיפשה אם כדי להניקו.
מנהג נוסף הוא לימוד תורה במהלך כל הלילה. נהוג לציין שתי סיבות עיקריות למנהג זה – הראשונה היא ההכנה הנפשית לקבלת התורה והשנייה היא זכר ליום קבלת לוחות הברית בו בני ישראל לא התעוררו בזמן ומשה עבר ביניהם כדי להעירם. בני ישראל בתקופתנו לא רוצים "להפסיד" את זמן קבלת התורה ולכן נשארים ערים עד הבוקר.
לסיכום, חג השבועות, אחד משלושת הרגלים, מסמן עבורנו הביטים שונים בהיסטוריה היהודית – החל מימי ינקותו של משה, ממשיך במתן התורה וכלה בתקופת הקציר בה בני ישראל עבדו את השדה בארץ ישראל – זבת החלב והדבש.
