maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

מפת שנתיים למדינת ישראל

 
באינטרנט אפשר למצוא מדי פעם אוצרות מרתקים מן העבר שאנשים טובים ומלומדים חולקים עם הקהל, וזהו בדיוק המקרה של המפה הנהדרת הזו שלפניכם. מדובר בפיסה קטנה ומיוחדת במינה מההיסטוריה של מדינתנו הצעירה, אשר הוכנה לרגל "שנת שתיים למדינת ישראל". עיינו במפה וקראו את ההסבר המפורט המצורף אליה, ותוכלו להרגיש את עצמכם חוזרים אל העבר ואל תקופת התום והתקומה של ישראל. המפה וההסבר המפורט המצורף אליה פורסמו במקור באתרו של מדריך הטיולים והמרצה יואב אבניאון אשר מתעדכן באופן שוטף במידע מרתק על ההיסטוריה של המדינה וטיולים מומלצים.
 
שכונת מאה שערים בירושלים.  מקור: Ahron de Leeuw

מפת "שנת שתיים למדינת ישראל" - מאת אבי נבון

מדי פעם שואל אותי אורח המבקר באוסף המפות שלי: "מה המפה האהובה עליך ביותר?". לי כמובן, אין תשובה על כך. מבין אלפי המפות שבאוסף, יש רבות ש"אהובות עלי", כל אחת מזווית אחרת ובהיבט שונה, בנסיבות משתנות. אבל אם לוחצים עלי להחליט ולענות, הרבה פעמים אני מצביע על מפה מאד מיוחדת - מפת שנת שתיים למדינת ישראל. יש לי מפות ישנות יותר, יש גדולות יותר, יש נדירות יותר, אבל כמוה - אין!

מפת שנתיים לישראל
 

 

המפה הופקה כפי שכתוב עליה - לרגל שנת שתיים למדינת ישראל, התש"י, 5710, (בהחלפת האותיות לספרות) ובתחתית הגיליון נרשם: כל הזכויות שמורות לד"ר י. שפירא, תל אביב אלנבי 117. ד"ר יוסף שפירא היה כרטוגרף ישראלי (1900-1967) שהוציא לאור מספר אטלסים ומפות, תוך שכלול השיטות ופיתוח המצאות שאפשרו לו לתכנן ולשפר מפות מעוטרות ומוקפות בציורים נאים. טובי הגיאוגרפים שערכו מפות, אטלסים ומפות קיר לבתי ספר שיתפו עימו פעולה. ד"ר שפירא נפטר בדצמבר 1967, בעיצומה של מלאכת הפקת מפות מלחמת ששת הימים.

מפת שנתיים לישראל
ד"ר שפירא בשנות העשרים של המאה הקודמת. מקור: ויקיפדיה

 

המפה הזו שד"ר שפירא יצר שמורה אצלי מאז ימי ילדותי, לכן היא בהחלט יכולה להיחשב לאחת מאבני-הפינה מהן התפתח אוסף המפות שלי. כילד בן עשר עיינתי במפה ובחנתי אותה מכל היבטיה. שיננתי לפיה את מיקום ארצות ערב השכנות, שהמלחמה איתן הסתיימה זה עתה. למדתי שלבנון נמצאת מעבר לגבול הצפוני, ועבר הירדן היא רצועה צרה ממזרח לים המלח. על מצרים שמתי לב ששיטחה גדול יותר, שהיא כוללת את מדבר פארן וצורתה - משולש. סוריה, לעומת עבר הירדן, היא מדינה קטנטונת בפינה הצפון - מזרחית. רק כשגדלתי הסתבר לי שסוריה גדולה הרבה יותר מהפינה הכלולה במפה`שלי`, ושהיא איננה אדומה כלל כמו שנראתה לי. 

מפת שנתיים לישראל

 

המפה מדגישה בקו אדום החלטי את גבולות המדינה, כפי שהיו בתקופת המנדט. השטחים שנותרו מעבר לקווי שביתת הנשק סומנו בקו ירוק, ונראה שהוספו בעבודה ידנית, כי "הקו הירוק" הוא ללא דיוק כלל. רצועת עזה צוירה שלא כצורתה, וצוין עליה: "בשלטון מצרי". "הגדה המערבית" כפי שכונו באותן שנים שטחי יהודה ושומרון, גם היא צוירה באופן כוללני ותוארה במילים: "בשלטון הלגיון הערבי".

אחד הפרטים המוזרים במפה הוא סימון גבולות החלוקה. מדובר במדינה בת שנתיים, לאחר כמעט שנתיים וחצי של מלחמה, שפרצה בעקבות התנגדות ארצות ערב לתכנית החלוקה. יש לנו עצמאות, ויש קווי שביתת נשק באישור האו"ם. למרות כל זאת - עדיין חוזרת המפה ומציינת את גבולות החלוקה. האם בחשש שמא יוחזרו? האם בגאווה שבמלחמה קשה צמצמנו את קווי מתאר "הגדה" ו"הרצועה"? האם בתמימות של "שאינו יודע לשאול"?
 
מפת שנתיים לישראל
גבולות החלוקה במפה באזור עמק יזרעאל

מול ההתייחסות לחלוקה, לא צוינו קווי השטחים המפורזים שנקבעו במשמר הירדן (בהסכם עם סוריה), ובניצנה, בצד המצרי ובצד שלנו. גם בירושלים סומנה הצעת תכנית החלוקה, אך לא מופיע הר הצופים הישראלי-הריבוני שלאחר המלחמה.

מפת שנתיים לישראל
 
 
ההגדרה המקובלת על גיאוגרפים: "מפה היא צילום מצב, נכון לתאריך הכנתה" - אינו מתאים למפה זו. היא אינה מעודכנת ל"שנת שתיים למדינה"! לא רק סימון גבולות החלוקה נראה בפיגור-מה למציאות. הדבר בולט בישובים שהחליפו שם או שינו מיקום לאחר המלחמה: צאלים עדיין נקראת שורשים; נירים מסומנת בדנגור, ואורים ותקומה עדיין במיקומן הדרומי. חלפו שנתיים מאז שמושב בית אשל עבר לעמק יזרעאל ונקרא היוגב; גם בצפון לא נכללו ישובים כמו חמדיה או עמיר הוותיקים, וכפרים ערבים שננטשו במלחמת העצמאות עדיין מצוינים כקיימים.  
 
הכבישים - בהדפסת רקע. רכבות - אין בכלל. לעומתם - שדות תעופה מסומנים בפירוט קפדני: עזה, יריחו, רמלה, חצור, תל נוף, עטרות, לוד ושדה דב, עין שמר, חוף שמן בחיפה, כביש הסרגל, חמדיה (!), אפיקים, טבריה (שדה ימי!), ראש פינה, עמק החולה ומארג` עיון מצפון למטולה. מאידך אין סימון למנחת בצת בגבול הצפון או פאלוג`ה בדרום.
 
מפת שנתיים לישראל
שדה תעופה ימי בכנרת

 

המקרא מפרט את שלושת קווי הגבול המופעים במפה: גבולות ארץ ישראל המערבית של ימי המנדט בקו אדום, גבולות החלוקה בקווקוו אדום דק, וקווי שביתת הנשק בירוק. קנה המידה - 1:750,000, ואילו ההדפסה נעשתה בדפוס אופסט כפר-מונאש שהיה באותן שנים הדפוס המשוכלל והמתקדם בארץ. המושב הוקם ב-1946 ע"י חיילים משוחררים מיחידת מיפוי 524 שפעלה במסגרת הצבא הבריטי בצפון לוב. כדי לנצל את הידע שצברו, הקימו חברי המושב, בצד המשקים החקלאיים, בית דפוס משוכלל, שטיפל בהפקת מפות ואטלסים ונסגר ב-1953.

מפת שנתיים לישראל
 

 

אגב, שם המדינה "ישראל" נרשם במפוזר לאורך כל המדינה. דומני שזו סופה של השיטה ששם המדינה נרשם כמו באטלסים, על תחומי המדינה, ולא רק ככותרת בראש הגליון. אבל העיקר במפה זו הם העיטורים, הציורים שמקיפים את המפה משני צדדיה ונראה שמטרתם היא להבהיר "יש לנו מדינה!". שוחחתי לאחרונה עם שאול שפירא, בנו של ד"ר יוסף שפירא, מו"ל המפה. שאול סיפר שהאמן-הצייר היה בעצם פסל בשם מיכאל קארה - Kara, ואכן שמו רשום בראש המפה, בפינה השמאלית.

 
מיכאל קארה גדל ולמד בבודפשט, והתפרסם כפסל. בצד קידומו האקדמי היה פעיל פוליטי, ונמלט לרומניה נוכח פסק דין מוות שאיים עליו. הוא יצר פסלים רבים ברומניה, יוגוסלביה ואיטליה. בשנות מלחמת העולם השנייה היה במילאנו, ועסק בעיקר בציור נוכח האיסור להזמין עבודות פיסול מאמנים זרים. ב-1946 (בגיל 60) עלה ארצה והשתלב בפעילות האמנותית בארץ. הוא יצר פסלים ואנדרטאות וצייר גם כרזות ובולי ישראל. אחת העבודות שהוזמנה אצלו הייתה יצירת תבליט קיר במעבר התת-קרקעי מתחת לכיכר המושבות, במוצא לכיוון רחוב החשמל ואלנבי. מהסקיצה הזו כנראה שפיתח את ציורי המפה.
 
הציור המרכזי נקבע בצד שמאל למעלה, בשטח הרחב של הים התיכון. חייל וחיילת (איך לא?) עוסקים בתליית סמל המדינה עליו הוחלט רק מספר חודשים קודם להכנת המפה. החיילת חובשת כובע מצחייה, חצאית ארוכה לפי פקודות מטכ"ל, ונועלת "נעלי גולדה". החייל מצויר עדיין עם קסדה לראשו, הוא אוחז בדגל ישראל המתנופף ברוח, עליו מגן דוד מלא. בידו הימנית אוחז רובה ארוך קנה ולמתניו חגורה צבאית ועליה "סכין קומנדו". מבט שניהם כלפי מעלה, לעתיד, והציור כולו משדר תקומה, עצמאות והתארגנות ממלכתית. 
 
מפת שנתיים לישראל
 

 

הציורים בצדה הימני של המפה מספרים את סיפורה של המדינה: מסורת ישראל בוטאה, כה סמלי, ע"י יהודי מזוקן, התוקע בשופר. מתחת לו ציור המראה כי אנחנו עם של חקלאים: בין אשכול ענבים לשיבולי החיטה עומדת בחורה, מניפה אלומת שיבולים סמוך למגדל המים. זו החקלאות במיטבה, על-פי הצייר. ב-1950 כבר נעו טרקטורים וקומביינים בשדות, אך הוא לא היה מוכן לוותר על המחזה התנ"כי של אלומות השיבולים. אחרי החקלאות באה התעשייה; פועל עוסק בבניה, אבל מעליו מציץ עגורן גבוה, ולרגליו גלגלי שניים. נושא הביטחון כבר הובא למעלה, לכן מתחת לחרושת יש רק ראש של חייל, גם הוא חובש קסדה, ולפניו סיכת המ"מ המלווה את קציני צה"ל עוד מימי הקורסים בג`וערה, וכמובן - מגן דוד להשלמת המדליון. 

ולמי כל אלו? ההגנה, הבניה, החקלאות ושמירת המסורת? כל אלו נועדו לקליטת העלייה. זו מצוירת משמאל, קבוצה עולים המגיעה לחוף מבטחים ישר מהאנייה שברקע. לבושים בגדים "גלותיים", חסרי כל, אבל מבטם כלפי מעלה וידם מורמת בשמחה, בגאווה ובגאון. ואני, הצבר יליד הארץ, מרגיש מאושר שהם הגיעו, ובראשי מתנגן השיר "ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה!".

מפת שנתיים לישראל
 
 
המפה זכתה להצלחה רבה. מערכת העיתון "דבר" של ההסתדרות ושופרה של מפלגת השלטון דאז, החליטה לצרפה ל"שנתון דבר" של אותה שנה והזמינה מהדורה שלמה, עם תוספת כיתוב: תוספת לשנתון "דבר". לשם כך הקריבו את התרגום לאנגלית של כותרת המפה. העיתון היה אחד הנפוצים בארץ, כך שהמפה הגיעה באמצעותו לבתים רבים. שנה אחר-כך הפיק ד"ר יוסף שפירא מפה חדשה, שנקראה "מפת שנת שלוש למדינת ישראל". גם מפה זו זכתה לעיטורים מסביבה, אך זה כבר סיפור נפרד...
 
תודה לשאול שפירא על עזרתו בהכנת הכתבה.
אבי נבון הוא מדריך טיולים וותיק, חבר קיבוץ להב, חוקר ומתעד את הנוכחות היהודית במדבר יהודה ובנגב הרחוק שקדמה לקום המדינה.
יואב אבניאון הוא מורה דרך מוסמך בעברית ובאנגלית, מרצה, סא"ל במילואים, דור שמיני בארץ ומנהל האתר yoaview.
 
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: