האם הגאונות היהודית בסכנת הכחדה?

מאת: הרב בנימין בלך
באדיבות www.aish.co.il
אתר עם חכמת חיים

לאחרונה חלה ירידה דרמטית בהישגים האקדמאיים של היהודים בעולם. מה איבדנו ומה הפסיק לעבוד?

אין כל ספק שיהודים הם חכמים. ואני מתכוון, ממש חכמים – חכמים מספיק כקבוצה כדי להיות מועמדים להיחשב האנשים המבריקים ביותר בעולם.

הסיבה שאני מעז להביע את הדעה הזו, שנראית כהכללה גורפת ומתנשאת לחלוטין, לא קשורה לכך שאני חבר בשבט הזה. מדובר בעובדה שקיבלה הכרה מאין ספור אנשים בעבר ובהווה, ואפילו קיבלה תוקף סטטיסטי במחקרים רבים.

עוד לפני שאופנת ה"פוליטיקלי קורקט" הייתה מונעת ממנו לציין זאת באופן כל כך ישיר, כתב מארק טווין את הקטע הבא על יהודים במאה ה-19:

   " [היהודים הם], באופן מוזר ובולט, האצולה האינטלקטואלית של העולם... [היהודים] העניקו לעולם רשימה ארוכה של שמות גדולים בעולם הספרות, המדע, האומנות, המוזיקה, הכלכלה, הרפואה... תרומתם היא הרבה מעבר ליחסם המספרי הקטן בעולמנו. הם נתנו מאבק מרשים בעולם הזה... ועשו זאת כשידיהם כבולות מאחורי גבם".

רשימת הזוכים בפרס הנובל במאה ה-20, הופכת את דבריו של מארק טווין לכמעט נבואיים. כל כך הרבה יהודים, יותר מכל מיעוט אחר, מסוג אתני או תרבותי, זכו בפרסי הנובל, עד כדי כך שכמעט חמישית מכלל זוכי הפרס הם יהודים. הם מהווים רק 0.2 אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם, אולם 54 אחוזים מאלופי העולם בשחמט הם יהודים, 27 אחוזים מזוכי פרס נובל בפיסיקה הם יהודים, ו-31 אחוזים מזוכי הפרס ברפואה הם יהודים. היהודים מהווים 2 אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית, אך הם מהווים 21 אחוז מהתלמידים בליגת האוניברסיטאות היוקרתיות במדינה, 26 אחוזים מזוכי פרסי הכבוד במרכז קנדי, 37 אחוזים מהמנהלים בתחום האקדמיה שזכו בפרסים, ו-51 אחוזים מזוכי פרס הפוליצר לספרות עיונית.

אולם אלה לא רק הגאונים הרשמיים, שמראים שהיהודים הם חריגים מבחינה אינטלקטואלית בעולם. מחקר מדהים ("רמת IQ וחוסר שוויון גלובלי") שערכו הפסיכולוג ריצ'ארד לין והחוקר הפוליטי טאטו ואנהנן, שיצא לאור בשנת 2006, מציג חישוב של ממוצע רמת המשכל של יהודים, שעומד על 115, שהם 8 נקודות מעל יריביהם הקרובים ביותר בתחום, תושבי צפון אסיה, ובערך 40% גבוה יותר מהממוצע העולמי של רמת IQ, שעומדת על 79.1.

אז אלה הן חדשות טובות מאוד. וזה מה שהופך את זוכה פרס סידני – פרס עיתונות המוענק למאמר העיוני החשוב ביותר – למדכא כל כך.

כשהוא כתב את מאמרו "האמריקאי הקונסרבטיבי", הדגיש העיתונאי רון אונז את מה שהוא מכנה "הקריסה המוזרה של ההישגים האקדמיים בקרב היהודים". תמציתו של המאמר הזוכה הזה, היא החידוש המדהים המצביע על העובדה כי היהודים כבר לא מצטיינים בתחומים בהם הפגינו עליונות אקדמית מובהקת בעבר. כשהוא השווה את מספרם של היהודים שזכו בפרסים בעשור האחרון, בתחומים אקדמיים ומדעיים, למספר הזוכים בפרסים אלה בשנים קודמות, אונז גילה צניחה דרמטית וחסרת תקדים.

במילותיו שלו: "האחוז המאכזב של יהודים המגיעים להישגים גבוהים בתקופה זו, במבחני כישורים אקדמיים, היו מאכזבים ולגמרי לא צפויים, ושונים מאוד מהרושם שהיה לי במשך שנות לימודיי בתיכון ובמסגרות על תיכוניות, לפני קרוב ל-25 שנה. בחינתם של נתונים סטטיסטיים אחרים תומכת בזיכרונותיי האישיים ונותנת ראיות מוצקות לירידה דרמטית בהישגים האקדמיים של יהודים אמריקאיים בתקופה האחרונה".

אם מסקנתו של אונז נכונה, אנו חייבים לשאול את השאלה המתבקשת: מה איבדנו, שבעבר הפך אותנו לחכמים כל כך? מה היה המקור לחשיבה הייחודית שלנו, שלאחרונה הפסיק לעבוד? אם אנחנו מתחילים בתקופה האחרונה לוותר על המקום הראשון בהישגים אינטלקטואליים, מה היה הדבר שהפך אותנו למיוחדים כל כך מלכתחילה?

לדעתי, שורשיה של התשובה הברורה נעוצים בתיאור המפורסם ביותר של העם היהודי. אנו ידועים בעולם כ"עם הספר". אנחנו היינו העם הראשון שהכניס את לימוד הקריאה והכתיבה לחייו של כל ילד וילד, והראשונים לקבוע את הלימוד כדרך חיים של כל מבוגר. בספרו "תור הזהב של ההישגים היהודיים", מפרט סטיבן ל. פיז כמה מן ההסברים שניתנו על ידי אנשים שונים, לשיאים המדהימים של יהודים, ומעניק משמעות עליונה לערכים שמקורם בתנ"ך ובדת היהודית. היהודים לא השיגו את גאונותם בזכות המבנה הגנטי שלהם; הם הפכו את המחקר למאפיין עיקרי באמונתם, והעבירו מדור לדור את אהבתם ללימוד.

לפני מספר שנים סיפר שגריר דרום קוריאה בישראל, מר מה יונג סאם, כי בארצו קיימת חובה של לימוד גמרא כחלק מתוכנית הלימודים הבסיסית. למעשה, הוא ציין שכמעט בכל בית בדרום קוריאה קיים עותק קוריאני של התלמוד, והורים קוריאניים מרבים ללמד מתוכו את ילדיהם. מה הסיבה לכך? הוא הסביר:

    "היינו סקרנים מאד בנוגע להישגים האקדמיים הגבוהים של העם היהודי. אנו מנסים להבין, מה הסוד של העם היהודי. כיצד הם, יותר מכל האנשים האחרים בעולם, מסוגלים להגיע להישגים המרשימים הללו ומדוע הם כל כך אינטליגנטיים. המסקנה אליה הגענו, היא שאחד הסודות שלכם הוא לימוד הגמרא. אנו מאמינים שאם נלמד את ילדינו גמרא, הם גם יהפכו לגאונים. זה מה שעומד מאחורי הרציונל של הכנסת לימוד הגמרא לתוכנית הלימודים בבתי הספר שלנו". ("מדוע קוריאנים לומדים גמרא?", מתוך חדשות ynet).

למען האמת, אני בספק אם לימוד הגמרא יהפוך את הילדים הקוריאניים לתלמידי חכמים, אבל אני בהחלט יודע שיצירת אקלים של כבוד כלפי הלמדנות, של הערכה כלפי עולם המחקר, של העדפת נכסים שכליים על פני השגתם נכסים חומריים– כל האידיאלים שמייצגים את התרומה הייחודית של היהדות לעולם – היו המפתח לא רק לייחוד הרוחני של העם היהודי, אלא גם לייחודיות האינטלקטואלית של אנשיו.

זוהי הסיבה שבגללה אני חושב, שהתבוללותם והיטמעותם של היהודים בתוך התרבות המערבית, מהווה לא רק דאגה תיאולוגית. החשש שלי הוא לא רק מפני יהודים שמאבדים את אמונתם או את דתם. מה שמדאיג אותי, הוא ש"עם הספר" הופך להיות "עם הכסף". אני חושש שאנו מתחילים לאבד את מה שבמשך דורות רבים גרם לנו להיות זכאים לתפקד כאור לגויים.

כל עוד ילדינו הלכו בדרכיהם של גיבורי הנפש והרוח, הצלחנו לשמור על מקומנו בעולם, כמובילים בתחום ההישגים השכליים. אולם כשמול עינינו אנו רואים כיצד דמותו של הרמב"ם מוחלפת בזו של כוכב קולנוע, מטרותינו מצטמצמות להצלחה בשוק העבודה ובחשבון הבנק שלנו.

כמה חבל יהיה, אם למרות חוכמתנו ושכלנו הרב, לא נשכיל להיצמד לאותן המסורות שיצרו ושמרו על המצוינות האינטלקטואלית של עמנו.