מיד תועבר לדף המבוקש
|
באדיבות: אתר בית חב"ד
צדקה. זו מצווה כה גדולה. אתם יכולים לגעת בחייהם של אלפי אנשים, לתת להם תקווה, אושר, חיוך על הפנים! כולנו יודעים זאת, אבל הפעם ברצוננו לשאול אתכם: האם תוכלו לתת מיליון שקלים לצדקה?
אתם ודאי חושבים לעצמכם, הפעם האחרונה שראיתם מיליון שקלים הייתה בפרסומות של מפעל הפיס, ואם כרטיס הלוטו שברשותכם לא עומד לזכות בהגרלה, בדיוק כפי שהוא לא זכה בכל הפעמים האחרונות בהם רכשתם את הכרטיס, לא יהיו לכם מיליון שקלים.
אז יש לנו חדשות טובות בשבילכם. יש לכם משהו ששווה יותר מכסף. אמנם לא תוכלו להשתמש בו כדי לשלם את המשכנתא, אך תוכלו להשתמש בכך כדי לתת צדקה, אולי הצדקה הגדולה ביותר.
מתנות מול סבר פנים יפות
במשנה נאמר: "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות." מוסבר על כך:
"כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם, ופניו כבושים בארץ – מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום – מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות שבעולם."
הבה נתרגם לעברית מודרנית. עדיף שתתנו לאדם יחס אוהב וחם, מאשר סכומי עתק של כסף בפנים חמוצות.
רעיון זה הובע מאות שנים לפני התלמוד, על-ידי יעקב אבינו. כאשר הוא בירך את ילדיו הוא אמר להם "לבן שיניים מחלב". חכמינו זכרונם לברכה מסבירים את הפסוק כך: לבן שיניים, הלבנת השיניים – כלומר כאשר אדם מחייך לחברו – עדיפים הם על פני החלב. ושוב אנו רואים את חשיבותו של החיוך, של תחושת האהבה לזולת העדיפה על-פני נתינת משהו פיזי.
רבי יצחק, אחד מחכמי התלמוד, אמר זאת כך:
כל הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות. והמפייסו בדברים, מתברך בי"א ברכות."
שני סיפורים
בתלמוד ובמדרש מובאים שני סיפורים המדגימים רעיון זה.
הראשון עוסק בשלמה המלך, שבמשך תקופה מסויימת ירד ממלכותו ונאלץ לחזר על הפתחים. הוא פגש אדם אחד שזיהה אותו כמלך הגולה, והזמין אותו לביתו לארוחת ערב.
הוא הגיש לו את מיטב המאכלים, ובמשך כל הארוחה הוא הזכיר לו את הימים בהם הוא היה מלך, מה שכמובן העציב מאוד את שלמה.
למחרת הוא הוזמן לביתו של אדם אחר. "האם תציע לי אירוח דומה?" שאל המלך, אך המארח השני הבהיר כי יש לו רק מעט ירקות. הארוחה אכן הייתה מורכבת ממזון דל. תוך כדי אכילה, עודד המארח את שלמה המלך וניחם את ליבו.
לאחר שחזר למלכותו, אמר שלמה המלך: טוב ארוחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו.
הסיפור השני מופיע בתלמוד, שם נאמר כי יש אדם שנותן לאביו מאכלים משובחים אך בסופו של דבר ילך לגיהנום, ואילו אדם אחר מעביד את אביו בעבודה קשה ומפרכת אך יזכה לגן עדן.
הכיצד?
היה אדם אחד שהיה מגיש לאביו מדי יום תרנגולים מפוטמים. יום אחד התעניין האב אצל בנו מהיכן הוא משיג תרנגולים טובים אלו. השיב לו הבן בזלזול: "זקן, זקן! אכול ושתוק, כמו שהכלבים אוכלים ושותקים." אותו אדם הגיש לאביו מאכלים טובים, אך בשל יחסו המחפיר לאביו הוא יקבל גיהנום.
והיה אדם אחר שעבד לפרנסתו בטחינת קמח. יום אחד קיבל אביו זימון לעבוד עבור המלך. אמר אותו אדם לאביו: אם חלילה יקרה משהו בבית המלך, אתה עלול להיענש או לקבל מלקות. עבוד אם כן אתה תחתיי ואני אלך במקומך לבית המלך. אותו אדם גרם לאביו לעבוד בעבודה קשה, אך הוא עשה זאת מתוך רצון להגן על אביו, ולפיכך הוא יזכה לגן-עדן.
לסיכום
בכל יום אנו פוגשים עשרות אנשים. בבית, ברחוב, בעבודה, בבית הספר, בחנות או בכל מקום אחר. החיוך שלכם, ההתעניינות הכנה בהם והאכפתיות יכולה להיות הדבר הכי חשוב בשבילם. זו צדקה לא פחות חשובה מעזרה פיננסית – וכעת למדנו שהיא אף יותר חשובה ממנה.
|
מקור תמונה: njaj, FreeDigitalPhotos
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: