מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
38 שנים עברו מאז מלחמת יום כיפור, מאז הפתיעו אותנו מדינות ערב במתקפה עקובה מדם, במטרה לשנות את מאזן הכוחות באיזור. האם הצליחו? באותו יום, ה-6 באוקטובר 1973, היו אלה צבאות מצרים וסוריה שהתחילו את המתקפה הקשה, אלה שספגו את מספר הקורבנות הרב ביותר, אלה שהצלחנו בסופו של דבר "להביס" ולהדוף ולהבטיח מולם בשלב מאוחר יותר, מידה של רגיעה (אם בהסכם שלום מול מצרים ואם בסוג של הודנא מול סוריה). כל כך הרבה שנים עברו מאז, אבל מעולם לא חזרנו לנוח על זרי הדפנה - האיום היה ונשאר ממשי. 38 שנים מאז אותה המלחמה וישראל של היום, מתקדמת, משוכללת ורב-גונית ככל שתהיה, משקיעה עדיין את רוב משאביה ומרצה כדי לבנות ולחשל את הצבא הכי חזק בעולם בשאיפה, כדי לחזק בנו תחושה פטריוטית בכל מחיר.
|
|
השנה האחרונה הייתה שנה הפכפכה, שנה של הפיכות בעולם הערבי, כשישראל (אם רצתה ואם לא), קיבלה תפקיד משני בעלילת "האביב הערבי" בתור האויב הציוני הנורא. אלה המצרים בדרום שמפנים אלינו את זעמם, כיוון שנדמה להם כי הפלת שלטון מובארק לא צלחה. אלה הסורים בצפון שמבקשים להסיט את זעמו של אסד אל ישראל במקום כלפי אזרחיו. כאשר יצאו למתקפה לפני 38 שנים, הם ביקשו לשנות את מאזן הכוחות וכנראה כל עוד לא ישיגו את המטרה ויכניעו את ישראל, לא נדע שקט ושלום של ממש. המחיר שנדרשנו לשלם לפני 38 שנים היה מחיר כבד, גם מבחינת הקורבנות, הפצועים וההשלכות הפוליטיות והחברתיות, אך גם ברמה הקיומית, השורשית; שכן, בכל שנה, כשמגיע יום כיפור, נדמה שעננה של פחד מרחפת מעל ראשנו וגורמת לנו לתהות ולו רק לרגע- אולי גם הפעם... בתקווה שלא עוד...
|
כתבה: טל עזר
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: