משפחה

 ילד בן 7 ניגש אל אביו ושואל "אבא, מה ההבדל בין פוטנציאל למציאות?" האבא חושב לרגע ואז עונה "לך תשאל את אימא שלך אם היא מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר. ואז תשאל את אחותך אם היא מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מליון דולר ובסוף תשאל גם את אחיך אם הוא מוכן לשכב עם בראד פיט בשביל מיליון דולר. תחזור אליי עם התשובות ותגיד לי מה למדת מהן" הילד מציית לאביו וניגש אל אמו: "אימא, היית מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר?" "כמובן!" עונה האם "מיליון דולר היו סוגרים לנו את המשכנתא". לאחר מכן הילד ניגש לאחותו ושואל את אותה השאלה "היית מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר?" "ברור!" צוהלת האחות "אני מאוהבת בבראד פיט! הוא הכי חתיך שיש!" לבסוף הילד ניגש אל אחיו - "היית מוכן לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר?" "בטח!" עונה האח "אתה יודע כמה דברים אפשר לקנות עם מיליון דולר?" הילד מהרהר בתשובות מספר ימים ולאחר מכן חוזר לאביו. "נו" שואל האב "האם גילית את ההבדל בין פוטנציאל למציאות?" "כן" משיב הבן "בפוטנציאל, אני ואתה יושבים על 3 מליון דולר. במציאות, אנחנו גרים עם 2 זונות והומו".

המרצה באוניברסיטה כמעט בכה, רמת הסטודנטים היא כה נמוכה, ברור לגמרי מה מקור הביזיון, הרי לא מכינים אותם כראוי בתיכון. איך ניתן איתם משהו לעשות? אמרו מורות התיכון הכעוסות, הבעיה נעוצה בשלב המקדים, בחטיבת הביניים כלל לא מלמדים. מורי החטיבה הרימו גבה, דבר כזה עוד לא היה. מיומנויות יסוד לא הקנו לילדים אז מה בעצם ביסודי עושים? אמרה המורה בביה"ס היסודי תלמידים כה חלשים לא ראיתי מעודי את האשמה החמורה יש לתלות כמובן, במי אם לא בבגננות? והגננת? היא אמרה כך: איזה מין ילד לא מחונך נו, ולמה כבר אפשר לצפות מילד שיש לו אמא כזאת. והאם אמרה - ילד כה חסר ישע, זה גובל פחות או יותר בפשע. אבל עם אבא כאביו אין עצה ולא פלא שכך הוא יצא. נאנח לבסוף האב מה לעשות? אלי, הוי אלי, אני בכלל לא בטוח שהפרחח הוא שלי.

יעקב היה פריק של צעצועים וגאדג'טים. אשתו שושי כבר ויתרה מזמן על האפשרות לשנות אותו. יום אחד הגיע יעקב הביתה עם עוד רכישה יוצאת דופן. זה היה מין רובוט, שיעקב טען כי למעשה הוא גלאי שקר. בערך ב-5:30 אחר הצהריים עידו, בנו בן השתיים-עשרה של יעקב, חזר הביתה מבית הספר. הוא איחר ביותר משעתיים. "איפה היית? למה כל כך איחרת לחזור הביתה?" שאל יעקב. "הלכתי עם עוד כמה תלמידים לספרייה כדי לעבוד על שיעורי הבית" אמר עידו. הרובוט הקיף את השולחן, נתן לעידו 'כאפה', וכמעט הפיל אותו מהכיסא. "בן," אמר יעקב, "הרובוט הזה הוא גלאי שקר, עכשיו תגיד לנו איפה באמת היית אחרי הלימודים..." "הלכנו לבית של יוני לראות סרט" אמר עידו. "מה ראיתם?" שאלה שושי. "עשרת הדיברות" עידו ענה. הרובוט הלך אל עידו ושוב סטר לו בחוזקה, כשהוא מפיל אותו מהכיסא. עידו התרומם מהרצפה, התיישב בכסא ואמר, "אני מצטער ששיקרתי. אנחנו צפינו בקלטת בשם 'מלכת הסקס'." "אני מתבייש שאתה בני," אמר יעקב. "כשהייתי בגילך, מעולם לא שיקרתי להורים שלי." הרובוט הקיף את השולחן, ניגש אל יעקב וסטר לו בעוצמה. שושי התגלגלה מצחוק, ואמרה כמעט בדמעות, "אתה ביקשת את זה... ואל תהיה כל כך קשוח עם עידו, אחרי הכל, הוא הבן שלך!" הרובוט הקיף שוב את השולחן, ניגש אל שושי והעיף אותה מהכיסא שלה...

ילדה קטנה שאלה את אביה: "אבא, כיצד נוצרו בני האדם?" "אלוהים ברא את אדם וחווה, את הילדים שלהם ואת כל הגזע האנושי", ענה לה אביה. יומיים לאחר מכן שאלה הילדה את אימא שלה את אותה שאלה. ענתה לה אימה: "לפני המון שנים היו קופים, מהם התפתח המין האנושי". הילדה המבולבלת חזרה אל אביה ואמרה: "אבא, איך זה יתכן שאתה אמרת לי שאלוהים ברא את בני האדם ואימא אמרה לי שבני האדם התפתחו מהקופים?" ענה לה אביה: "ילדתי האהובה, התשובה מאוד פשוטה. אני דיברתי על המשפחה שלי ואימא דיברה על המשפחה שלה!"

הרובינשטיינים לא הצליחו להביא ילד לעולם, והחליטו להשתמש בגבר ממלא מקום כדי שמשפחתם תגדל. ביום שבו הגבר המפרה עמד להגיע נישק רובינשטיין את אשתו ואמר לה "אני יוצא. הוא צריך להגיע כל רגע". אחרי חצי שעה, במקרה לגמרי, הגיע צלם שמצלם תינוקות למחייתו, שניסה את מזלו מדלת לדלת. הוא צלצל בפעמון, וכשגברת רובינשטיין פתחה לו את הדלת אמר: "בוקר טוב, באתי ל..." "אתה לא צריך להסביר" חתכה גברת רובינשטיין את דבריו "חיכיתי לך" "באמת?" תמה האיש "טוב, אני ממש מומחה בתינוקות" "זה מה שבעלי ואני קיווינו", אמרה לו והוסיפה בביישנות: "במה נתחיל?" "השאירי לי הכול", אמר לה "ננסה שניים באמבטיה, אחד על הכורסא, ואפשר גם שניים על המיטה. לפעמים גם הרצפה בסלון מאד מוצלחת..." "אמבטיה...? הרצפה בסלון...? לא פלא שבעלי ואני לא הצלחנו" מלמלה. "תראי, גבירתי" אמר לה "אי אפשר להבטיח הצלחה בכל פעם. אבל אם מנסים מצבים שונים מכל מיני זוויות, אני בטוח שתהיי מרוצה מהתוצאות". "אה... זה ממש המון...." התפלאה גברת רובינשטיין. "גבירתי, בעבודה כמו שלי, אני חייב לקחת את הזמן. הייתי רוצה לגמור הכול תוך חמש דקות, אבל אז לא ממש תהיי מרוצה, אני בטוח". "נכון מאוד" אמרה גברת רובינשטיין בשקט. הצלם פתח את המזוודה שלו והוציא אלבום עם התמונות של התינוקות שצילם. "את רואה?" אמר לה "את זה עשיתי על גג של אוטובוס, והתאומים האלה יצאו ממש נהדר, בהתחשב בעובדה שהיה ממש קשה לעבוד עם אמא שלהם". "היה קשה?" תהתה גברת רובינשטיין. "לצערי כן", ענה לה. "הייתי חייב בסוף להוציא אותה לגן הציבורי כדי שזה יצליח. אנשים עמדו מסביב והסתכלו במשך יותר משלוש שעות. היא לא הפסיקה לצרוח והיה לי ממש קשה להתרכז. נהיה כבר חושך והסנאים התחילו לכרסם לי את הציוד. זה היה השלב שבו ארזתי את הכול והתקפלתי משם". גברת רובינשטיין נשענה קדימה: "הם ממש כרסמו לך את... אממ... הציוד?" "כן, גבירתי" ענה "ועכשיו ברשותך אוציא את החצובה שלי ונתחיל". "חצובה?!" "בוודאי. אני חייב להשעין את הציוד שלי על משהו. אי אפשר להחזיק את כל הכובד הזה לבד... גברת? גברת?... אוי, אלוהים.. היא התעלפה."

בן 80 הגיע לבדיקות אצל הרופא. הרופא נדהם מהכושר והבריאות של הזקן ושאל אותו :"מה לדעתך עושה אותך כל כך בריא?" ענה הזקן: "אני צייד טווסי בר. כל בוקר אני קם לפני הנץ החמה, ורץ אחרי טווסים עד הערב ." הרופא אמר: "לא נראה לי שזאת הסיבה, בוודאי יש כאן משהו עמוק יותר. תגיד באיזה גיל מת אביך?" שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?" "אתה רוצה לומר שאביך עדיין בחיים? בן כמה הוא?", שאל הרופא. הזקן אמר: "לאבי מלאו 99 שנה, ולמעשה הוא היה איתי הבוקר בצייד. זה מה שמחזיק אותו בכושר." הרופא אמר: "מדהים, אבל עדיין לא נראה לי שזאת הסיבה. תגיד באיזה גיל מת סבך?" שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת?" "אתה רוצה לומר שסבך בחיים? הוא צריך להיות בן 120 לערך", אמר הרופא. הזקן השיב: "לסבי מלאו 118 שנה". הרופא המתוסכל אמר: "אני מניח שגם הוא צד איתך הבוקר?" "לא", אמר הזקן, "סבא לא היה יכול לבוא היום כי הוא מתחתן" "מתחתן?", נדהם הרופא, "מדוע בן 118 ירצה להתחתן?" "מי אמר שהוא רוצה?", השיב הזקן, "ההורים לוחצים .."

נערה אחת ביקשה מחבר שלה להגיע לארוחת ערב עם ההורים שלה ביום שישי בערב. לאור גודל המאורע, היא הצהירה בפניו שהיא מעוניינת לשכב עימו בפעם הראשונה לאחר הארוחה. הנער היה מאושר, אך המום כיוון שעוד לא שכב עם בחורה מעולם. הוא נסע מהר לבית המרקחת כדי לקנות קונדומים. הוא ניגש לרוקח ומספר לו שהוא הולך לשכב עם חברה שלו ומתחיל לתאר בפניו מה הוא רוצה לעשות לה ולהיכנס לפרטים מלוכלכים. הרוקח מחייך לשמע הנער הלהוט ובסוף שואל אותו איזה חבילה של קונדומים הוא רוצה, של 3, 10 או משפחתית. הנער מבקש את המשפחתית בטענה שהוא הולך "לעבוד קשה". מגיע יום שישי בלילה והנער פוגש את חברתו בכניסה לביתה. היא מאוד מתרגשת ומזמינה אותו פנימה לשולחן האוכל כשהוריה כבר ישובים. הנער מתיישב ומהר מאוד מציע לומר ברכה ומרכין את ראשו. עוברות 5 דקות והנער עדיין שקוע בתפילה. עוברות 10 דקות ועדיין אין תנועה מצידו. לאחר 20 דקות הנערה מתכופפת לחברה כשראשו עדיין מורכן ולוחשת לו: "לא אמרת לי שאתה כל כך דתי". הנער, מבלי להזיז את ראשו, לוחש בחזרה: "לא אמרת לי שאבא שלך רוקח..."

אישה נשואה ניהלה רומן עם גבר, בזמן שבעלה היה בעבודה. היא לא שמה לב שבנה בן ה-10 חזר הביתה, וכאשר שמע קולות מוזרים מחדר השינה, התחבא בחדר הארונות וצפה בהם. פתאום חזר הביתה הבעל. האישה נבהלה והחביאה מהר את הגבר בארון, מבלי שידעה שהבן שלה שם. הבן: "חשוך כאן" הגבר: "כן, נכון" הבן: "יש לי כפפת בייסבול" הגבר: "באמת? איזה יופי" הבן: "רוצה לקנות אותה?" הגבר: "לא תודה" הבן: "אבא שלי בחוץ" הגבר: "אוקיי, בכמה כסף?" הבן: "250 דולר" כעבור מספר שבועות, שוב נפגשו הגבר והבן בחדר ארונות... הבן: "חשוך כאן" הגבר: "כן, נכון" הבן: "יש לי מחבט בייסבול" הגבר כבר ידע לאן השיחה מובילה: "בכמה?" הבן: "750 דולר" הגבר: "אוקיי" כעבור מספר ימים, האבא ניגש לבן והציע לו לשחק בייסבול בפארק. "אני לא יכול" עונה לו הבן "מכרתי את המחבט ואת כפפת הבייסבול שלי" "באמת?" מתפלא האב "בכמה מכרת?" "ב-1000 דולר!" עונה הבן ללא היסוס. "כל כך הרבה?!" משתומם האב "הם לא עלו לנו יותר מ-100 דולר! זו חמדנות ועלייך ללכת לכנסייה ולהתוודות על חטאיך". האב לוקח את בנו לכנסיה ומכניס אותו לתא הווידויים "כנס לשם ותתנצל" הבן נכנס בשקט ולוחש: "חשוך כאן" עונה לו הכומר: "אוי, אל תתחיל עם זה שוב..."

מורה בבית ספר אמריקאי העבירה שיעור חברה בנושא חג המולד. היא שאלה את הילדים כיצד הם חוגגים. הראשון ענה לה "אנחנו מתחילים בכנסייה, שם אנו קוראים מזמורים ושרים שירים במיסת חצות. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה לאכול פאי טעים ואז תולים את הגרביים על האח. בסוף אנו הולכים לישון ומחכים לבוקר למצוא מלא מתנות וצעצועים מתחת לעץ האשוח". "יפה מאוד!" אמרה המורה ופנתה לתלמיד הבא. "אני אחותי אמא ואבא הולכים לכנסייה ושרים שירים. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה וכולנו אוכלים עוגיות שוקולד צ'יפס עם חלב ליד האח ותולים מעליו את הגרביים. אנו מבלים כמעט את כל הלילה ערים וממתינים לסנטה קלאוס שיבוא עם מלא צעצועים ומתנות". "מעולה! ומה איתך?" פנתה המורה אל ג'ק, התלמיד היהודי, "מה עושים במשפחה שלכם בזמן החג?" "הו, אצלנו חג המולד הוא חגיגה גדולה מאוד!" המורה המופתעת המשיכה לחקור מתוך סקרנות "כן, תמשיך בבקשה..." "אנחנו מתחילים את היום בבית, ממתינים לאבא. איך שהוא חוזר מהמשרד, כולנו נכנסים לרולס רויס ושרים שירי חג המולד בדרך למפעל הצעצועים שלו. כשאנו מגיעים ורואים את המחסנים הריקים, אנו שרים 'ישו הוא חבר שלנו', ואז כולנו עולים למטוס הפרטי וטסים לחופשה בקאריביים!"

בבית משפחת גרין מאז ומעולם עבודות הבית היו תפקידה של האישה, אבל ערב אחד הכול השתנה. כשמירי חזרה הביתה מהעבודה, היא מצאה את הבית מסודר, את הבגדים שהיו על החבל מקופלים ואת הילדים מקולחים ונקיים. ארוחת הערב הייתה בתנור והשולחן היה ערוך לכבודה. היא נדהמה. מסתבר שדני, בעלה, קרא מאמר שבו נטען כי 'נשים שעובדות במשרה מלאה ונאלצות לאחר מכן לעשות את עבודות הבית, עייפות מדיי מכדי לקיים יחסי מין'. הלילה הזה עבר היטב. למחרת, סיפרה מירי לחברותיה על הערב הנהדר "זה היה נפלא ממש! דני אפילו ניקה את המטבח, שטף את הכלים, עזר לילדים להכין את שיעורי הבית והכניס בגדים למכונת הכביסה..." "ומה אחר כך?" התעניינו החברות "אה, זה..." מלמלה מיאי "דני היה עייף מדיי"

יום אחד, נועה הקטנה התיישבה ליד שולחן המטבח וצפתה באימה בזמן ששטפה את הכלים. לפתע היא הבחינה שלאמא שלה יש מספר שיערות לבנות שבולטות על ראשה בעל השיער הברונטי. נועה הסתכלה על אימה במבט מתעניין ושאלה, "אמא, למה יש לך כמה שיערות לבנות?" אימה של נועה ענתה, "ובכן, בכל פעם שאת עושה משהו שגורם לי להרגיש עצובה, אחת השיערות שלי הופכת לאפורה." נועה הקטנה חשבה על כך מספר דקות, ואז שאלה, "אמא, למה כל השיערות של סבתא לבנות?"

איש אחד שב הביתה מבית החולים לאחר ביקור אצל חמותו. אשתו שואלת בחרדה, "מה שלום אמא שלי?" בעלה עונה: "אמא שלך בסדר גמור, בריאה כסוס ותאריך ימים. שבוע הבא היא משתחררת מבית החולים ובאה לגור אצלנו לתמיד!" "מה?" האישה שואלת בתמיהה, "איך זה יכול להיות? הרי רק אתמול היא שכבה על ערש דווי והצוות הרפואי סבר שנותרו לה ימים ספורים בלבד..." "אני לא יודע מה היה אתמול" עונה הבעל, "אבל היום, כששאלתי את הרופא על מצבה, הוא אמר שעלינו להתכונן לגרוע מכל..."

סבתא מצלצלת ומודיעה שהיא מגיעה לבקר בעוד חצי שעה. כשהיא מגיעה הנכד רץ אליה, מחבק אותה ואומר לה: "סבתא, לא חסר לנו כלום בבית". הסבתא שואלת: "מה זאת אומרת?" עונה הנכד: "כשצלצלת, אמא אמרה: 'רק זה היה חסר לנו..' ועכשיו כשהגעת, כבר לא חסר לנו כלום!!"

נער צעיר קיבל זה עתה את רישיון הנהיגה שלו. הוא ניגש אל אביו, שהיה רב ושאל אם יוכלו לדון בסוגיית שימושו ברכב המשפחתי. האב לקח את בנו אל חדר הלימוד ואמר: "אני אעשה איתך עיסקה. אתה תשפר את הציונים שלך, תלמד קצת גמרא, תסתפר ואז נמשיך לדון בבקשה שלך" כחודש לאחר מכן, חזר הנער אל אביו ושוב שאל אותו אם יוכלו לדון בעניין השימוש ברכב. הם הלכו יחד לחדר הלימוד. "בני, אני מאוד גאה בך". אמר האב, "העלית את הציונים שלך, למדת גמרא בהתמדה, אבל מה? לא הסתפרת". הנער חשב לרגע ואז אמר: "אתה יודע אבא, חשבתי על זה. לשמשון הגיבור היה שיער ארוך, למשה רבינו היה שיער ארוך, לנוח היה שיער ארוך ואפילו לישו היה שיער ארוך" ענה האב: "ולכל מקום אליו הם הלכו, הם הגיעו ברגל!"

זוג עם שלושה ילדים חגג יום נישואים 50 והחליט לארגן ערב משפחתי. "אימא, אבא, מזל טוב!" הגיע הבן הבכור וחיבק את הוריו "אני מצטער שאיחרתי. היה לי מצב חירום בבית החולים ואתם יודעים איך זה, אז לא היה לי זמן להביא לכם מתנה". "אל תדאג", אמר האב "הדבר החשוב הוא שהצלחת להגיע". הבן השני הגיע מיד אחריו "יום נישואים שמח!" הבן הכריז וחיבק את הוריו "אימא, אבא, אתם נראים נהדר. אני מצטער שאיחרתי, פשוט הטיסה התעכבה ומיד לקחתי מונית משדה התעופה הנה, אז לא היה לי זמן להביא לכם מתנה". "זה שום דבר", אמר האב "אנחנו שמחים שהצלחת להגיע". בדיוק אז נכנסה הבת "יובל שמח!" צהלה וחיבקה את הוריה "סליחה שאיחרתי, פשוט עברתי משרד והייתי מאוד עסוקה באריזה, כך שלא היה לי זמן להביא לכם מתנה". "אל תדאגי חמודה", אמר האב "הדבר החשוב הוא שהגעת ושאנחנו כאן היום כולנו ביחד". אחרי שהם גמרו את הקינוח, אמר האב "יש משהו שאימא שלכם ואני רוצים להגיד לכם כבר זמן רב. אתם מבינים, במרוצת 50 השנים האחרונות, היינו די עניים, אבל בכל זאת הצלחנו לחסוך יפה כדי לשלוח כל אחד מכם לאוניברסיטה. אני ואימא שלכם תמיד ידענו שאנחנו אוהבים זה את זה מאוד, אבל פשוט לא מצאנו זמן כדי להתחתן". שלושת הילדים קפאו במקומם "אתה מתכוון לכך שאנחנו ממזרים?" "כן", אמר האב "ממזרים וקמצנים".