צלחת הכסףדוד זקס

לפעמים טעות בדרך מובילה אותך למקום הנכון

זהו סיפור על צלחת כסף. קיבלתי אותה כשזכיתי במקום הראשון בתחרות הנאומים בסוף התיכון, אולם לא זה מה שמייחד אותה. עד כמה שהדבר יישמע לכם מוזר, כלי כסף זה פתח למעשה את דרכי אל היהדות, למרות ששנים רבות חלפו עד שהתברר הדבר.

הזיכרונות היהודיים המוקדמים ביותר שלי הם של אמא שלי שמשכיבה אותי לישון ואומרת איתי קריאת שמע.

יש לי זיכרון בולט נוסף מגיל שש. למדתי שאחרי שמגהקים, צריכים להגיד, "סליחה". מאוחר יותר באותו לילה, ישבתי לבדי במטבח הורוד הענק שלנו... וגיהקתי. אני זוכר שחשבתי, "אין כאן אף אחד. אני צריך להגיד סליחה?"

ואז נזכרתי שאלוקים שם, אז אמרתי.

כשהייתי בן שמונה, שלחו לנו מנוי לעיתון לצעירים של חב"ד. בכל חוברת היו בסך הכל כמה עמודים מודפסים בשחור על דף לבן ובוהק, ובכל אחת מהן היה סיפור חסידי.

המסר בכל הסיפורים היה שיש אלוקים, שהוא אוהב אותנו ושהוא מעורב אישית בכל היבט של חיינו. אהבתי אותם. הם שינו את חיי, והפכו יסודות לחינוך היהודי שלי (דרך אגב, אנחנו עדיין בדרך לצלחת הכסף!).

כשהייתי בן 15, רציתי להתחיל לשמור שבת. כלומר, לא בדיוק. מה שבאמת רציתי היה ללכת לבית הכנסת בשבת בבוקר. הבעיה היחידה הייתה שבדיוק התחלתי להתמודד עבור קבוצת הנאומים של בית הספר, וכל הטורנירים נערכו בשבת.

לא ידעתי מה לעשות. נהניתי מההתמודדויות, והתחלתי להצליח. מצד שני, למרות שהמשפחה שלי לא שמרה שבת, הנשמה שלי אמרה לי שאני צריך להיות בבית הכנסת, ולא סתם בכל בית כנסת – דווקא בבית הכנסת שלי.

הוא היה קטן, חמים וקדוש. בשמחת תורה, החיים שלי השתנו כשרקדתי שם עם התורה. הייתי אז בן 14, והיה לי ברור שהתורה בידיי היא מרכז חיי. מישהו הציע לי לדבר עם הרב - שמו היה הרב שלמה קרליבך. ר' שלמה, אף פעם לא דחף אף אחד לשמירת מצוות, אלא השפיע על האנשים (אלפים בכל העולם) והשאיר להם לעשות את הצעד הבא במסעם אל היהדות.

פעם הוא אמר שההבדל בין רב לרבי, הוא שרב מלמד אותך משהו שלא ידעת קודם, אבל רבי מחבר אותך לחלק העמוק ביותר שבך.

שוחחנו, ואחר כך הוא אמר להוריי שהתברכתי בכישרון דיבור, ושמוטל עליי לפתח גם את הפן הזה. בתמימותנו, פירשנו את דבריו כהמלצה שעלי להמשיך ולהשתתף בתחרויות הנאום. כשסיפרתי את זה לר' שלמה אחרי שנים רבות, עיניו כמעט יצאו מחוריהן. בטקט ובעדינות המיוחדים שלו, לא הבנו אותו נכון.

האמת היא, שבאותו שלב בחיי לא הייתי עדיין בשל לקבל על עצמי רמה כזאת של שמירת מצוות. במבט לאחור, אני חושב שהטעות יצאה לטובה, משום שכך ניתנה לי האפשרות לצמוח מבחינה רוחנית בקצב האישי שלי.

כך התחלתי להתחרות בטורנירי הנאומים. זאת הייתה בחירה כואבת. והזמן המשיך לחלוף. התעוררות – אם לא מתייחסים אליה, גוועת. גם הנשמות שלנו נתונות לכוח הכבידה, ואם איננו מטפחים אותן, הכנפיים שלנו נמסות, ואנחנו יכולים לשכוח מתחושת המעוף.

אחרי שסיימתי את הלימודים העל תיכוניים שלי, הייתי כל כך מלא ברגשות הודיה על הברכות הרבות בחיי – ההורים שלי, החברים שלי, הבריאות שלי, הקריירה שלי – עד שרציתי להשיב תודה לאלוקים. חשבתי שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה להתחיל לשמור שבת.

פעם חשבתי שבכל ליל שבת אלוקים אומר, "שבת שלום" לעולם, ושולח לנו את השבת. שאלתי את עצמי, איך אני יכול לומר "שבת שלום" בחזרה? ואז חשבתי – על ידי שמירת שבת! באותו זמן בדיוק כתבתי קומדיה לטלוויזיה, מה שקצת סיבך את כל העסק, אבל בסופו של דבר הכל הסתדר.

אחרי חיפושים רבים, פגשתי באשתי, שאהבה גם היא את השבת, ואז, חזרתי הביתה באחד הימים וראיתי משהו מיוחד. נוהגים להניח את פמוטות השבת על מגש כסף. אשתי שמרה על המנהג. מה שלא הסתדר לי היה המשטח עליו היא בחרה להניח את הנרות. היתה זו צלחת הכסף בה זכיתי בטורניר הנאום.

ראשי הסתחרר.

הצלחת הזאת הייתה עדות ברורה לאי שמירת שבת, ובכל זאת, הנה היא עומדת כבסיס לנרות השבת עצמם!

איך זה יכול להיות?

רבי נחמן מברסלב מלמד שלכל מקום אליו היהודי הולך, פניו לישראל. אפילו אם הוא פונה לכיוון ההפוך, הוא עדיין פונה לעבר ישראל. מעבר לזה, חז"ל מלמדים בתלמוד, שכל מי ששב אל אלוקיו מתוך אהבה, מייד הופכים כל חטאיו לזכויות.

במשך שנים רבות השתמשתי במלוא כישרונותיי ויכולותיי כדי להתחרות בטורנירי הנאומים שנערכו בשבתות, ובסופו של דבר השתמשתי במיומנויותיי כדי ללמד על יופייה של השבת. הייתה לי אפילו הפקה שבועית חינמית באינטרנט, שנקראה כלים רוחניים לעולם מזעזע.

מדהים כיצד אלוקים מנהל את העולם. לפעמים הוא מגלה לנו שהמטרה שלנו נמצאת ממש מול עינינו, אפילו אם באותו רגע אנחנו עדיין לא מסוגלים להבחין בה.

עשר שנים חלפו מאז שרציתי לשמור שבת, ועד שהתחלתי לשמור אותה בפועל. במשך כל השנים הללו הבטתי בעולם ובמה שבו, וכל הזמן השוויתי בלבי, בינו לבין העונג והקדושה של השבת. אחרי שזכיתי לראות הרבה מהעולם, ידעתי לבסוף – אין בעולם דבר טוב יותר מהשבת.

מקור: Aish - למאמר המקורי לחצו כאן