על קינאה ודברים אחרים

קנאה זו כנראה אחת התחושות שהכי קשה לשאת. היא יושבת עמוק בבטן ומכרסמת את קצוות ההגיון הבריא, הופכת לתסכול וחרדה, לזעם וחוסר שקט. היא מחלחלת אל נבכי המציאות המתוקנת ומחריבה כל מחשבה חיובית. האם עצרתם פעם לשאול את עצמכם - מאיפה הקינאה מגיעה? או ליתר דיוק, מה ניתן ללמוד ממנה? 

הסופרת האירית אליזבת' בואן, כתבה פעם "הקנאה היא לא יותר מאשר תחושת בדידות מול אוייבים מחייכים" הצהרה פשוטה כל כך, מדייקת סצנה מושלמת בה נדמה לנו שהאחר שמח על חשבוננו ואנו לעומתו, ניצבים בצד כמו אידיוטים. "האויב המחייך" לובש אלף פנים ויותר - לעיתים הוא בדמות האקס המיתולוגי, לעיתים בדמות המזכירה הלוהטת או החבר הכי טוב ולעיתים אין לו פנים מדויקות. הוא חץ רעיל הנורה לכל עבר, אנו מקנאים בכולם. 

לא תמיד הקינאה מופנית כלפי איום ממשי, ברוב המקרים מדובר בהוויה אליה אנו מצמידים את כל פחדינו, רק כדי שנוכל להציב אותה מול הפנים שלנו כמכשול ולהשליך עליה ערימות של זעם. כן, קינאה היא ניסיון להסיט את תשומת הלב שלנו מהייסורים העצמיים ולחפש אשמים בחוץ. גם בלי שנהיה טיפוסים קנאיים, הרי שהקנאה שוכנת בנו; היא רגש טבעי, אינסטינקטיבי שכל אדם חווה בשלב כזה או אחר, בעוצמות ומינונים שונים. לעיתים, גם בלי שנהיה מודעים לכך, אנו מונעים מקינאה. 

מקור: m_bartosch

בעוד שרובינו נוטים לייחס קינאה לטריגר חיצוני, הרי שברוב המקרים היא נובעת מביקורת עצמית קשה. אני מאמינה כי בבסיס כל קינאה, שוכן קול פנימי של ביקורת עצמית וכשזה מתפרץ, הוא מעצים תחושות שליליות אחרות ומערער את הסדר הטוב.
אנו כועסים על עצמנו, אנו לא שווים בעיני עצמנו, אנו מקופחים ומתוסכלים מאוד. הזעם שהפנינו כלפי מושא הקינאה הופך לזעם עצמי - "למה אנחנו מרגישים ככה?"

חשבו לרגע על המחשבות שרצות לכם בראש כאשר אתם חשים קינאה... אין זה מקום של העצמה אישית אלא להפך, זו פרנויה שגורמת לכם לערוך השוואה מול המושא ולחוש כי
ידו על העליונה; הוא המוצלח, היפה והמוכשר יותר. הוא השווה, הבריא והמצחיק יותר. אתם בעיני עצמכם לא שווים הרבה.

השאלה "מה הוא מוצא בה?" או "מה היא מוצאת בו?" הופכת מהר מאוד לדיכוי עצמי ולתחושת נחיתות. וכאשר הפחדים שלנו מתממשים (בצורה כזו או אחרת), אנו נוטים להאשים את עצמנו. הרי בתפיסה הקנאית שלנו, הצבנו עצמנו בתחתית המדרג.

רגשות הנחיתות והביקורת העצמית מגבירים את תחושת ההשפלה הרבה יותר מהאיום עצמו והם יכולים להרגיש לנו אמיתיים הרבה יותר. המחשבות השליליות גורמות לנו
לתפקד בתוך מערכת היחסים בחוסר אמון ומתוך הרסנות עצמית מה שכואב לנו וכואב לקרובים לנו ומקשה עלינו להיות נאהבים באמת. הקינאה גורמת לנו להאדיר את הפחד השוכן בנו ולהצדיק אותו - "לא באמת איכפת לה ממני" או "אני לא יכולה לבטוח בו יותר" ולהישאר מסויגים.

מקור: Simon Howden

ייתכן מאוד והקול הפנימי של "המבקר" התעורר בנו בתקופת הילדות; אם היינו עדים למערכת יחסים לא בריאה בין ההורים או שחשנו כי הם מדכאים או מתעלמים מאיתנו. חוויות כאלה מעוררות תחושת נחיתות שקרוב לוודאי והמשכנו להשליך בתצורה של חוסר ביטחון בכל מערכת יחסים שהמשכנו לנהל ובפרט, מערכת זוגית.

רבים מאיתנו בכלל לא מודעים לתחושת הבושה הבסיסית הקיימת בתוכנו. זה בא ממקום של ביקורת עצמית שאנו "חיים איתה בשלום". בושה מהעבר יכולה להשפיע במידה רבה על הקינאה ועל חוסר הביטחון שמתעוררים בנו היום. כאב אמיתי שנובע מדחייה או בגידה יכולים להציף את הרגשות הישנים ולהעצים את הכאב, כך שברוב המקרים, אנו לא נבכה רק על הכאב הספציפי, אלא על כל מה שקדם לו.

מקור: Idea go

"למה זה תמיד קורה לי?" "מה לא בסדר איתי?"

באותו האופן ש"המבקר הפנימי" פוגש אותנו הוא גם פוגש את האנשים הקרובים לנו. אולי אנו סבורים שזהו קול פנימי שנשמר בסוד ביננו לבין עצמנו, אך כאשר אנו מטפטפים לעצמנו רעל, הוא מתפשט ויוצא מגבולות הטעם הטוב ויכול להביס את כל מה שמסביב.

האם המציאות היא באמת מה שאנו רואים או שאלו העיניים של הפחד? של הכעס? של חוסר הביטחון? של תחושת הנחיתות? אנו עשויים להיות מופתעים מהתשובות...

בעוד שדחייה אמיתית היא כואבת, בטווח הארוך הנזק הנגרם הוא בעיקר בגלל הקול הפנימי שלנו. אנו, שממשיכים לבקר את עצמנו ולפצוע את עצמנו הרבה אחרי שהתרחקנו מהפצע. כאשר אנו מטפטפים לעצמנו דרך קבע שאיננו שווים הרבה ומונעים ממשבר אמון וביטחון, אנו ממשיכים לדמם ולא מאפשרים לאף אחד וגם לא לעצמנו, לחבוש את הפצע. עם הזמן אנו נעשים פחות אנחנו והופכים להיות מושאי שליטה של "המבקר הפנימי".

חשבו על זה כך, כאשר אנו ממלאים את ראשנו בחשדות, נמצא את כל ההצדקות שיתמכו במציאות המעוותת שיצרנו לעצמנו. הנבואה כמו מגשימה את עצמה ואין זה משנה אם הפרטנר אכן בגד או פגע בנו, האמת, במקרה כזה, כבר לא באמת משנה.

אנחנו מאמינים במה שאנחנו רוצים להאמין, או יותר נכון, אנו לא מאמינים בשום דבר.

אמרו כן לתהליך, על ידי פגישתו בחצי הדרך - מה אנחנו יכולים ללמוד מהקינאה?

כאשר מתעוררת בכם קינאה, בקשו ללמוד ממנה. במקום להיצמד לתחושות השליליות שהיא מעוררת, ראו בה הזדמנות ללמוד על עצמכם בצורה ישירה. שאלו את עצמכם:

1. האם אתם תופסים את עצמכם כחסרי איכות? מה הייתם רוצים לפתח בעצמכם?

2. האם הקינאה נובעת מהיעדר פרמטרים חיוניים במערכת היחסים שלכם? מה הייתם רוצים להוסיף לה?

3. מה אתם חושבים על עצמכם ועל מי שאתם רוצים להיות?

4. האם הקינאה נובעת מחוויות של אובדן ונטישה בחייכם? האם אתם פוחדים שזה יקרה לכם שוב?

5. האם אתם מתקשים להיות קרובים לאחרים? מדוע?

מקור: Marcus74id

הבנת השורש, הסיבות והרגשות שמתעוררים בנו כאשר אנו מקנאים, היא חלק חשוב משמירה על מערכת יחסים בריאה. עלינו להיות מודעים לקול הפנימי ולספקות שלנו, ואם אנו מסוגלים לזהות ולהגדיר את המחשבות הנגועות על ה"אויבים המחייכים" - עלינו לאתגר אותן ולא לאפשר להם לגרום לנו להרגיש לבד.

ייתכן כי קריאת התיגר תגרום לנו תחילה לחרדה, אך עם הזמן לא תהיה לנו ברירה אלא להתחזק כפרטים בטוחים, מודעים ומאמינים יותר. קודם נאמין בעצמנו ואז נאמין ונסמוך על בני הזוג שלנו ועל מעגל הקרובים. ככל שנלמד להחליש את האויב הפנימי ולחזק את התחושה החיובית, יתאפשר לנו לקבל את המציאות כפי שהיא, מבלי לתת לאיומים קיימים או פוטנציאליים לבטל או להחליש אותנו. להפך, נוכל ללמוד מהם!