maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

כשרון גדול, מוות גדול - סיפורו של "מועדון ה-27"

 סיפורו של "מועדון ה-27"

 

טור אישי- חן שאול

שלשום קרה מקרה שהגדיל רשימה יוקרתית של בני אלמוות צעירים לנצח, אמש נוספה זמרת נוספת ל"מועדון ה-27".
מותה של איימי ויינהאוס שנפטרה בליל שבת, בהיותה בת 27 בסך הכל, הבטיח את מקומה בין תמונותיהם של חמשת בני האלמוות שמונה "מועדון ה-27". באותו רגע, שנשמתה עזבה את עולם החיים והצלילים, הצטרפה ווינהאוס לרשימה מפוארת ויוקרתית של אומנים שנפחו נשמתם בגיל צעיר מאוד, בגיל צעיר מידי, גיל 27.
"מועדון ה-27" מסמל את מותם הטרגי, המיותר והבלתי נשכח של מוזיקאים מוכשרים במיוחד שהשאירו את חותמם על העולם, נכתבו בין דפי ההיסטוריה על שום כשרונם האגדי. הם כולם אגדות שמתו אך עודן חיות, הם כולם השתלשלות טרגית של כשרון מולד, אדיר בעוצמתו, שהם לא יכלו להכיל בחייהם, רק במותם.

הרשימה נפתחה עם מותו של בריאן ג'ונס ב3.7.1969, ממייסדי ה"Rolling Stones". בריאן טבע בבריכת ביתו, 3 שבועות לאחר שעזב את הלהקה. עזיבתו נבעה מסכסוכים שהיו לו עם שאר חברי הלהקה, עקב השימוש הרב שעשה בסמים ואלכוהול. פחות משנה אחרי, בתאריך 18.9.1970 נפטר ג'ימי הנדריקס, גיטריסט אגדי שהשפיע רבות על "ילדי הפרחים" של שנות ה-60. הוא נפטר מחנק לאחר שצרך כמות נכבדת של כדורי שינה בצירוף שתיית אלכוהול. כשבועיים לפני מותו, עשה סיבוב הופעות בדנמרק. הופעתו הופסקה לאחר 3 שירים בלבד עקב מצבו הנפשי והפיזי; הוא היה מותש ושיכור ובו בעת נתון להשפעת סמים קשים. 

העולם עוד לא הספיק להתאבל על מותה של אגדה וכבר שבועיים וחצי אחרי, בתאריך 4.10.1970, נפטרה ג'ניס ג'ופלין ממנת יתר של הרואין. ג'ניס אמרה בעבר "הקהל אוהב את זמרי הבלוז שלו אומללים", אף אחד לא תיאר לעצמו עד כמה היא אומללה, עד כמה הסם החזיק אותה יוצרת חזקה ומושכת על הבמה. כמה חודשים אחרי, בדיוק ביום השנה השני למותו של בריאן ג'ונס, בתאריך 3.7.1971, נמצאה גופתו של ג'ים מוריסון, סולן להקת "The Doors" באמבטיית דירתו. מעולם לא נערכה נתיחה בגופו לאחר המוות, אך ממצאים מראים כי הוא נפטר עקב התקפת לב שחווה בעקבות שימוש יתר בהרואין. יש הטוענים כי מותו נגרם בעקבות בלבול בין ההרואין שצרך לקוקאין, אשר לכל אחד מהם השפעה וכמות צריכה אחרת.

ב-5.4.1994  נמצא קורט קוביין, סולן "נירוונה" ללא רוח חיים. הוא התאבד בירייה לאחר ניסיונות רבים שלא צלחו, נסיונות שאובחנו כסימפטום של הפרעה דו קוטבית. הוא עשה שימוש מאסיבי בסמים ובאלכוהול מאז שהיה צעיר והחל ללמד את עצמו לנגן בגיטרה. אימו ואחותו מעידות כי מאז שהיה נער והחל להתעסק במוזיקה, דיבר קוביין על הרצון שלו להצטרף למועדון היוקרתי. היום בשנת 2011, חותמת איימי ווינהאוס את שמה בגדול על הלוח הזה. היא נמצאה בערב שבת 23.7, ללא רוח חיים בדירתה בלונדון, ככל הנראה בעקבות שימוש יתר בסמים. כמו ג'ימי הנדריקס, גם התנהגותה התריעה במשך תקופה ארוכה על בעיית סמים קשה שיש למגר, כך למשל לפני חודש, במהלך סיבוב הופעות שהחל בבלגרד שבסרביה, הזמרת נאלצה לסיים את הופעתה בעקבות קריאות בוז צורמות שהשמיע הקהל לנוכח מצבה הנפשי והפיזי - היא עלתה מסוחררת ולא יציבה לבמה, היא לא זכרה את שמות הנגנים, את מילות השירים ואף לא את העיר בה היא נמצאת. היא הייתה בהשפעת סמים קשה במיוחד, רק 3 שבועות לאחר שיצאה ממרכז גמילה. ווינהאוס נשלחה רבות למכוני גמילה אך אף אחד מהם לא הצליח לחסל את ההתמכרות הנוראית שלה לסמים.

המועדון הזה אינו מיתוס, אך הוא יצר מיתוסים. הוא תאר לנו את הקושי שביצירת חיים נורמטיביים לצד חיי כוכבות. הוא מציג לנו, כמו דוח מעבדה מפורט, את הסם האמיתי שהיה בדמם של אלה - כשרונם!

כולם היו כוכבים, כולם נולדו עם כשרון בדמם ובעצמותיהם. הכשרון הזה, שחי בתוכם מעת שהגיחו לאוויר העולם היה בעוכריהם, היה הסם שהרג אותם בסופו של דבר. כולם תוצר של מנגינה פנימית, שאף אחד מהם לא הצליח להתמודד עימה. "רשימת המופלאים" שעזבה את העולם בגיל 27, כמו לוחשים לנו באוזן, "זאת הייתה הדרך היחידה לעשות את זה, לעשות מוזיקה ובגדול". המוות שלהם, שהעלה אותם לגדולה היה תוצאה של 'יותר מידי'! - יותר מידי פלאשים, יותר מידי כסף, יותר מידי הצלחה ובעיקר יותר מידי כשרון. הם לא יכלו להפסיק, זה היה לחדול או למות.

 

איימי ווינהאוס, כמו קודמיה שנכנסו לרשימה, הייתה נפש מיוסרת וכואבת, הייתה כשרון
מוזיקלי שחיפש ללא הרף את השלווה, את
הסיפוק. איימי טענה בזמנו כי קשה לה לחיות בעולם בו המוזיקה מתה ואנשים לא צריכים להיות כישרוניים כדי להצליח. זה תפס אותה לא מוכנה, הטריד אותה. ווינהאוס, כמו קורט קוביין, ג'ונס, ג'ופלין והנדריקס, העסיקה את עצמה המון במהות החיים וביצירה שלה. היא לא השלימה עם הבסיס המוסיקלי הבנאלי שקיים בעולם, עם מגוון האפשרויות וההצלחה של אלה.

איימי, וכמוה חבריה לקבוצת ה-27, היו אותנטיים מאוד עם כל מה שעשו. הייחודיות שלהם לא באה לידי ביטוי כמו השונות של כוכבים אחרים כגון ליידי גאגא. איימי וליידי גאגא נבדלו אחת מהשנייה ברמת הקרבה לקהל, ההקרבה לקהל והעיסוק בקהל. אין שום ספק כי ליידי גאגא מיוחדת בכל קנה מידה - היא מתלבשת אחרת, יוצרת, בונה ועורכת אחרת. הכל אצלה אחרת, אך תוך התחשבות בסבלנות ובעניין של הקהל בה ובתכניה. איימי ווינהאוס לעומתה לא הייתה כל כך מיוחדת, כמו אותנטית - היא הייתה מופרעת, פראית, משוגעת, נרקומנית - היא הייתה הכל, רק לא מסכה, לא בובה על חוטים. אותה אמת שיצרה והרגה את ווינהאוס הייתה בעוכריהם גם של כל השאר. הם כולם היו אותנטיים וכעסו עליהם בגלל זה.

ההדרדרות המהירה של כלל החברים של "קבוצת ה-27" מעלה את השאלה - למה? למה דווקא בגיל 27? האם יש פה איזשהו דפוס חוזר? קללה? - האם כל אומן מוזיקלי אותנטי וכשרוני במיוחד דינו כדין קורט קוביין וחבריו?

עולם הפסיכופתולוגיה יכול לענות לנו על חלק מהשאלות האלה. מחקרים מראים כי יש קשר ברור בין כשרון גדול ונדיר להפרעת דו-קוטביות. כמו כן, נראה כי האישיות שלנו חווה המון שינויים קיצוניים עד גיל 30, מאותו גיל והלאה השינויים האישיותיים מינוריים וכלל לא מורגשים. מסיבה זו, רק לאחר גיל 30 אנו נעשים יציבים יותר מבחינה נפשית, מקבלים יותר, פתוחים יותר. כלל חברי קבוצת ה-27, היו צעירים תוססים וכשרוניים במיוחד, ש"טרם" הבשילו, חרף הקצב המהיר שהם דנו את עצמם לחיות בו. דרך אישיותם הבוערת, הם בחרו להלחם במוסכמות, להלחם בתרבות המוזיקלית והחברתית המודרנית. הם היו נשמות מרדניות שהיו צריכות להשמיע את קולן, לצרוח זעקתן. מצד שני, אולי הם בעצם לחמו מלחמת סרק כנגד עצמם?

 

ניתן להגיד כי בני הקבוצה היו קורבנות של תרבות הצריכה המודרנית, של האנשים הצורכים אותה, של השנאה להצלחתם בקרב אלה ובעיקר של השנאה שלהם כלפי עצמם. הם הפכו להיות חלק מתרבות שהם אינם מעריכים, חלק מזרם יצירתי בו הם הצליחו, אך באותה הנשימה סלדו ממנו. אני חושבת שגם אם צ'ה גווארה היה נשאר בחיים, כדי לראות ילדים שכלל אינם יודעים מיהו לובשים חולצה עם תמונותו, הוא היה מחפש דרך יציאה מן העולם.

עכשיו איימי וויינהאוס תהיה למותג גדול יותר, נחשק יותר, למרות שקשה לי להאמין שהיא הייתה שמחה מעצם המחשבה על זה. זה מה שייחד אותה משאר האומנים המוזיקליים של היום. היום, בעידן הסימפולים והעריכות, זה מה שהבדיל אותה משאר האומנים שמגששים את דרכם להצלחה. רוב הכוכבים של היום הינם תוצר בדוי של איזו חברת תקליטים או מפיק עם מספיק אמביציה וחוצפה. רובם ככולם נכנסים לתעשייה בעקבות חלום על מזומנים, הופעות ו"סלביות". כך נולד דור ה"ריאליטי".


המוות של ווינהאוס, כמו מקרי המוות שנרשמו לפני 40 שנה, הוא תוצר אקסלוסיבי. זהו מוות שמבחינה עמוקה לא נגרם בעקבות הסם של שלשום בערב, או יום לפני ושבוע לפניי - הוא תוצר עצמי. הכשרון שזרם בדמה של ווינהאוס, ההצלחה והסלידה מהמודרנה אליה הייתה שייכת, היו קטלניים עבורה, הרבה יותר מכל סם נורא שניתן לעשן, להסניף או להזריק. האישיות והכשרון שלה הכניסו אותה למועדון מפוקפק של בני 27 שאינם איתנו עוד, והם שישאירו אותה גם בחיים לנצח. אותו הכשרון שהיה כרעל בדמם של חברי הקבוצה, הוא סם האל-מוות שלהם. הם יחיו לנצח בזכות כשרונם ובגלל מותם הצעיר. המוזיקה שלהם לנצח תתנגן כי היא חזקה מהכל. חזקה מאלכוהול, חזקה מסמים ובאופן אבסורדי גם חזקה מהמוות.

 

 

לזכרם של אותם אגדות מוזיקליות. לנצח נשמתם תהיה צרורה בין תווים ואקורדים.
לנצח תישארו בני 27...יהי זכרכם ברוך!

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: