ראשי > אקטואליה וספורט > אקטואליה וביטחון

דיאלוג עם המדינה

עורך: אוהד שלום

480

גודל גופן:

א א

בדיוק בשעה שמונה בערב הוא החליט להתקשר אליה. הוא רצה להכיר אותה מאוד כי סיפרו אודותיה רבות. הוא לקח נשימה עמוקה והתקשר אליה.

"היי, נעים להכיר" - היא ענתה בקול עייף למשמע קולו.

"בת כמה את?", הוא שאל במבוכה.

"אני בת 63 אך יודעת שאני נראית מבוגרת לגילי.
עברתי בחיי לא מעט דברים שעשו אותי מבוגרת לעומת האחרים.
חוויתי מלחמות רבות, שנים של ניסיון לשלום ולפיוס.
ראיתי ילדים קטנים מתים, והורים עומדים ממול ובוכים.
אך זכיתי לראות גם דור שלם של אנשים שצעדו עם ראש מורם – ואמרו 'אנחנו גדלנו איתה!'.
אני זוכרת את התקופה היפה בה הכל בחיי היה פשוט.
הייתי מתוקשרת פחות, אהובה יותר, ומיוחדת בשביל עצמי ולא בשביל מישהו אחר.
כל מי שראה אותי מבחוץ חשק בי ונלחם עלי, אך השנים גרמו לחלק לאבד בי עניין.
אני לא כועסת על אלו שעזבו אותי, אבל חשוב לי שתמיד ישאירו להם מקום בלב על השנים היפות שהענקתי להם".

הוא העז ושאל – "איך את נראית היום?"

היא לא התביישה וענתה מייד:
"מבחינת המראה לא השתנתי כל כך.
אני יודעת שאיבדתי חלק מגופי, אולי אני מחוטבת יותר אך לא לדעת רבים.
יש כאלו הטוענים כי כל פיסה שירדה ממני במהלך השנים, הייתה דווקא החלק הטוב במיוחד.
אני מאמינה כי האיכות אינה בגוף אלא בנשמה".

הוא הסתקרן מדברי חוכמתה ושאל – "את דתייה?"

"שאלה קשה שאלת", היא אמרה.
"לדעת רבים מחובתי להיות מאמינה גדולה.
הרי אני כאן בזכות אלוהים אחד.
אחרים חושבים שמתאים לי להיות חילונית כמו אחיותיי.
בתוך תוכי אני הכל, ממאמינה גדולה עד כופרת".

"ומה את אוהבת?" הוא היה סקרן לדעת.

" אוהבת שקט אני. אך מעט מאוד מזה זכיתי לראות בחיי.
לצערי, תמיד הייתי משיכה למוקד הרעש על אף מימדיי הזעירים".

"אם כך, מה כל כך מיוחד בך?"

"הלוואי וידעתי" אמרה בצנעה.
"כולם רוצים אותי אך פוחדים ממני עד מוות.
אחדים משקיעים בי את כל הונם בכדי שאמשיך להתקיים.
אחרים פוגעים בי בכל דרך אפשרית כדי שמחר בבוקר לא אהיה יותר בעולם.
השילוב של אהבה, השנאה, הכח והאימה הם החלק השונה בי מכולם".

"ואיפה את רואה את עצמך עוד עשר שנים?"

"באותו המקום כמו עכשיו. מקווה לשבת במרכז העניינים אבל בלי אף דאגה בחיי.
אחרי שנים של פעילות, הגיעה הזמן שאהפוך נאהבת על אף גילי.
מקווה שכל אלו שעינם היו בהצלחתי, יחפשו להם מישהי צעירה אחרת להציק לה".

"אני חייב להודות", הוא אמר בצחקוק, "התרגשתי מכל רגע בשיחה איתך".
הוא היסס מעט ואז שאל "מתי אוכל לפגוש בך?"

"מתי שרק תרצה, אני תמיד כאן פנויה בשמחה לכולם".

"אשמח להגיע, אך שכחתי לשאול לשמך".

"ישראל" היא אמרה - "מדינת ישראל".

דגל ישראל