נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
השמש זורחת, השדות פורחים, הציפורים פוצחות בשיר. איזו הרגשה יש בלבכם בעת היציאה החוצה אל הטבע, בעת האביב? המצווה המבשרת את בוא האביב ברכת האילנות. זוהי ברכה ייחודית שניתן לברכה פעם אחת בשנה בעת ראיית עצי פרי מלבלבים בחודש ניסן. מה משמעות ברכה זו? מה היא מעוררת בקרב האדם הרואה את הפריחה?
ימי אביב
אילו זכה האדם והיה חש תמיד את רגע ה'בראשית' של חידוש הבריאה, כיצד ממשיך הבורא ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, והבריאה עצמה זורמת ומתחדשת בכל רגע ורגע, כחילוף החומרים הגשמי המתחדש תמיד בגופו, הוא היה חי בתודעה של התחדשות מתמדת בכל ימי חייו. אבל כניסה לחיי השגרה של 'מנהגו של עולם', נטלה ממנו את זיו ההתפעמות, כמו למשל מן הזריחות והשקיעות המתחדשות. על כן נקבעו 'ברכות הראייה', רק בנקודות המפגש שיש בהן כדי לעורר את האדם ולהביאו לידי הרגשת החידוש.
לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת היא לנו על ימי האביב הקרבים ובאים.
ולעומתה נענית האדמה ומתחממת ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו, כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות:
"ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום (י"ג דבר), וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם".
ברכת האילנות אינה דומה לשאר ברכות הראייה המזדמנות לפרקים, כמו בראיית ימים ונהרות, הרים וגבעות ומדבריות, שהאדם מברך "עושה מעשה בראשית", ושוב יכול לזכות לברכה זו בשנית, בעת שהוא חוזר ורואם במרחק זמן של 30 יום. ברכת האילנות, זמנהּ רק באביב, בחודש ניסן, בעת לבלוב האילנות, בשעה שהוציאו פרח. הפריחה היא חד-פעמית בשנה, והיא תחזור על עצמה, רק כעבור שנה, על כן ברכה זו, הנאמרת רק פעם אחת בשנה, בימי האביב, מחדדת בקרבנו את תחושת מעגל החיים החדש, שנפתח לקראתנו לאחר ימות הגשמים ובעקבותם. מאחר שהפריחה חולפת ועוברת, היא מביאה להתרגשות בהוד יופיהּ הזמני, היא מעוררת אותנו לברכה רק בעונתהּ, בעת זוהר פריחתהּ. לאחר שהפריחה גוועת, נמוג ונעלם גם זמנהּ של הברכה.
לעומתה, הברכות על ההתפעמות מן היופי הקבוע והדומם של הבריאה, כמו הימים והנהרות הגדולים והמדבריות וכדומה, יופי דומם זה אינו עונתי וחולף, זהו יופי מתמשך ללא גבול, ברכות אלה אפשר לומר עד אין סוף. כיצד אם כן נוכל לציין בהן תחומים וגבולות, ולהרגיש בהן את רטט ההתחדשות? כאן קבעו לנו חכמינו את הגבול: אחת ל-30 יום. כי מעגל הזמן המתחדש לנו בבריאה הוא אחת ל-30 יום, כמו שמרגישים אנו את ההתחדשות במעגל הבריאה, עם חידושה של הלבנה. אמנם על הברקים והרעמים אנו מברכים בהפרשי זמן פחותים מ-30 יום, על אף היותם ידועים ומוכרים בחורף. זאת, מאחר שנתפזרו העננים ובאו אחרים, והרי הם חדשים בשבילנו, לכן אפשר לברך עליהם (אבודרהם).
ניסן
בטור ובשולחן ערוך אורח חיים, סימן רכו נאמר: "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: 'ברוך אתה ה' וכו''. אינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה. ואם איחר לברך עד שגדלו הפירות, לא יברך עוד".
ההדגשה היא על 'ניסן' שהוא זמן האביב והפריחה, בארצות החמות, בארץ ישראל. אבל היו פוסקים שהעירו שהוא הדין גם בחודש אחר, בכל שרואה בפעם הראשונה עצי מאכל בלבלובן (משנה ברורה שם, ס"ק א). אולם כתב החיד"א בספרו 'ברכי יוסף' (סימן רכו), שעל פי חכמי הסוד הזמן לברכה הוא דווקא בחודש ניסן.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: