maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

בסוד הנשמה – מודעות עצמית לפי ספר התניאשיעור רביעי – מבנה הנפש – הלבושים

למעבר לשיעור השלישי - מבנה הנפש - לחצו כאן

בשיעור הקודם התחלנו לדבר על הכוחות שבנפש, הכוחות השכליים והכוחות הרגשיים. הסברנו איך הכוחות השכליים מולידים ומנווטים את הכוחות הרגשיים, והיום נמשיך לשלב הבא – לבושי הנפש, הכלים באמצעותם השכל והרגשות באים לידי ביטוי.

הלבושים
אחרי שאנחנו מבינים ויודעים, אנחנו גם מרגישים. מה קורה אחרי שמרגישים ?
השלב הבא אחרי הרגש הם הלבושים של הנפש, המחשבה, הדיבור והמעשה.

מדוע הם נקראים לבושים, בשונה מהכוחות ?
כוחות הנפש, השכל והרגש, הם מאוחדים עם הנפש, לעומת זאת המחשבה, הדיבור והמעשה, הם כמו לבוש לנפש, היינו שניתן להוריד אותם ולהחליף באחרים.
כלומר המעשים שלנו זה לא מי שאנחנו באמת, אדם יכול לעשות מעשים שלא תואמים את האמונה שלו, כנ"ל לגבי הדיבור, אדם יכול לדבר דברים שלא באמת מייצגים אותו.
ההפתעה הגדולה היא שגם המחשבה היא לא מי שאני באמת, אדם יכול "לחיות בדמיונות", לחשוב מחשבות שהם בכלל לא הוא. אמנם המחשבה הרבה יותר מאוחדת עם הנפש לעומת הדיבור והמעשה (ולכן, אגב, לא ניתן לעצור את המחשבות), אך עדיין אין זה אני באמת.

למה אדם מתלבש ?
כדי שנוכל לפנות אל הזולת, כדי להתבטא כלפי החוץ אנחנו חייבים לצמצם את עצמנו, הלבוש הוא לפי מי שאני פונה אליו והאופן שאני פונה אליו, לפני פגישה חשובה לובשים בגדים מכובדים וכשהולכים לישון לובשים פיג'מה..
לבושי הנפש הם הדרך שלנו לפנות לעולם החיצון, על ידי לבוש המעשה אני מתקשר עם כל העולם שבחוץ, על ידי לבוש הדיבור אני מתקשר עם מי שמבין את שפתי על ידי לבוש המחשבה אני מתקשר עם עצמי. כשאני חושב לעצמי מחשבות, בעצם אני מדבר עם עצמי.

לבושי הנפש האלוקית
כיוון שאנו עוסקים בהיכרות עם הנפש האלוקית, נסביר כעת איך נראים הלבושים של הנפש האלוקית דווקא.
על השכל והרגש הסברנו בפעם הקודמת, השכל מתבונן בגדולת הבורא וברגש נולדים רגשות של אהבה ויראה.

השכל והרגשות באים לידי ביטוי בלבושים
לאחר שהשכלנו בגדולת הבורא והולדנו רגש אהבה לבורא עולם, בשלב הבא זה מתבטא בלבושים.
ההשכלה מתלבשת בעיקר במחשבה ובדיבור, וכך בנפש האלוקית לימוד התורה מתבטא בעיקר במחשבה ובעיקר בדיבור, והרגשות מתלבשים בעיקר במעשה, רגש האהבה מתלבש במצוות ה"עשה" (מה שצווינו לעשות), ורגש היראה מתלבש בעיקר במצוות ה"לא תעשה" (הדברים שצווינו שלא לעשות).
כדי שהמעשה יהיה אמיתי ושלם הוא חייב להיות מונע ברגש של אהבה. עשיה נטולת רגש הינה עשייה חיצונית בלבד.

לבשל בשמחה
אפשר לראות מחיי היום יום שלפעמים מחמיאים לטבח ואומרים שלו שמורגש באוכל שבישל מתוך שמחה, היינו שרגש השמחה שבלב, התלבש במעשה הבישול שבידיים.

גבר ואישה – ארבעה מצבים
מצב ראשון – הגבר אוהב את האישה אך לא מוכן לבטא את זה במילים ובמעשים. האישה כמובן אינה מרוצה מהמצב, "אם אתה באמת אוהב אותי", היא אומרת לגבר "אז תגיד את זה, ואל תסתפק בדיבור אלא תפעל בהתאם..". אנחנו חיים בעולם עשייה ולא בעולם של רגש ולכן האישה מצפה מבעלה שיוריד את הרגשות לדיבורים ולמעשים.
מצב שני – הגבר אוהב את האישה וגם מוריד זאת למעשים, אך לא למעשים כפי שהיא רוצה, אלא כפי שהוא רוצה. שמעתי פעם על בעל שקנה לאשתו לכבוד יום הולדת 40 מתנה מאוד מיוחדת – מכסחת דשא – הוא פשט חשב מה אני הייתי רוצה לקבל והשליך את הרצון שלו על אשתו, כמובן שגם במצב זה האישה לא הייתה מרוצה.  "כשאמרתי שתוריד את האהבה למעשים, התכוונתי למעשים שאני רוצה ואוהבת, לא מה שאתה רוצה ואוהב".
מצב שלישי – הגבר שלנו כבר קלט שצריך לתת לאישה מה שהיא רוצה, ואכן הלך וקנה לה לכבוד יום ההולדת טבעת יהלום, כשהגיע הביתה זרק את הטבעת כלאחר יד על השולחן ואמר לאשתו שתלך תיקח משם את המתנה. שוב האישה לא הייתה מרוצה. היא רוצה את זה עם כוונה, מכל הלב, לא מספיק המעשה.
מצב רביעי – אחרי ששללנו את כל האופציות הפחות מוצלחות, נציג את האופציה המתוקנת, הגבר קונה לאיש מה שהיא רוצה ונותן לה את זה מכל הלב, מלווה בברכות ובמילות אהבה.

 

אנחנו ובורא עולם
אפשר לומר לקב"ה שאנחנו אוהבים אותו, אבל רק בלב, לא להוריד לדיבורים ולמעשים. (מסופר על יהודי שהציעו לו להניח תפילין והוא ענה שהוא אוהב את הקב"ה בלב, ישר אחר כך הוא הציע חזרה, אולי אתה תלך לצבא? על כך הוא נענה באותו מטבע, אני עושה צבא בלב... )
אפשר לומר שאוהבים ואכן לבטא זאת במעשים, אך לא במעשים שהוא ביקש מאיתנו לעשות..
ואפשר לעשות מה שביקש, אך לעשות זאת כלאחר יד, בלי תשומת לב, בלי כוונה, כעין לעשות טובה לקב"ה, העיקר לגמור עם זה כבר...

המצוות
תרגיל במשמעת או חיבור ישיר לבורא עולם ?
יש כמה אופנים בהם ניתן להתייחס למצוות שקיבלנו מהקב"ה בתורה.
אפשר לומר שלא ממש אכפת לו מהמעשה עצמו, כלומר המעשה כשלעצמו אין לו משמעות, פשוט הוא עושה לנו תרגיל במשמעת, הוא רוצה לבדוק אם נקיים את מה שאמר או לא, אבל לא שהמצוות עצמן פועלות פעולה כלשהי בעולם.
אפשר להסתכל בצורה עמוקה יותר ולומר שאכן למצוות יש תפקיד מעבר להיותם תרגיל משמעת, הם "מצוותות" , מחברות אותנו עם בורא עולם, המצווה היא אמצעי להתחבר אליו, הוא נמצא אי שם למעלה, אנחנו נמצאים פה למטה, והמצווה מרימה אותנו אליו.
אבל יש גם אופן עמוק יותר להסביר זאת.
המצווה היא לא רק אמצעי להתקשר לקב"ה, אלא המצווה עצמה היא היא ההתקשרות אליו, היינו שהקב"ה צמצמם את עצמו לתוך אותה מצווה, ועכשיו כשאני מקיים אותה אני תופס אותו בעצמו!

איברי המלך
רעיון זה מובא בזוהר בביטוי שהמצות הן האיברים של הקב"ה. כמובן שהכוונה כאן למשל, שהרי לבורא עולם אין גוף.
למה משתמשים דווקא בביטוי איברים כמשל ?
מה התפקיד של איבר בגוף? איבר זהו בעצם משהו גשמי, דומם שממשיך בתוכו את האור של הנפש, במילים של הקבלה, איבר הוא כלי שמכיל בתוכו אור.
כמו שבגוף האדם יש רמ"ח (248) איברים הממשיכים את הנפש, כך אצל הקב"ה יש רמ"ח (248) מצוות עשה, הממשיכות את האור שלו לעולם. כשיהודי מקיים מצווה, הוא לא רק הצליח ב"תרגיל משמעת", אלא הוא ממש המשיך אור אלוקי לעולם. כשם שבגוף יש 248 איברים, כך גם בנפש יש 248 "איברים" וכאשר יהודי מקיים את כל המצוות במחשבה דיבור ומעשה הוא בעצם קושר את כל איברי נפשו ל"איברים" של התורה ועל ידי זה ל"איברים" של הקב"ה. ובעצם קיום המצווה קושר אותנו בקשר ישיר עם הקב"ה.
כשמבינים את המצוות כך, אז אין זה משנה אם אנחנו מבינים את המצווה או לא, אם אנחנו מתחברים אליה או לא, כי עניין המצווה הוא קודם כל חיבור ישיר לקב"ה, הוא צמצם את עצמו תוך אותה מצווה, לתוך אותו חפץ גשמי עימו נעשית המצווה, ועל ידי קיום המצווה אנחנו מתקשרים איתו.
ומזה מובן שהמצוות זה לא רק מסורת, או יצירת סדר חיובי כלשהו, אלא המצוות זה קודם כל אלוקות ממש, זה חיבור ישיר לבורא עולם, ואחרי זה אנחנו גם מרוויחים מזה את כל הדברים הטובים של מסורת, סדר חברתי וכד'.

עד כאן דיברנו רק על מצוות ה"עשה", מה לגבי המצוות ה"לא תעשה" ?
כפי שבמצוות ה"עשה" הכח המניע הוא האהבה, ולכן האהבה מלובשת בתוך המעשים, כך במצוות ה"לא תעשה" הכח המניע הוא היראה.

בשיעור הקודם הסברנו שאהבה היא השאיפה להתאחד עם האהוב וממילא היא מביאה אותי לקיים את רצונו באופן חיובי (כשאדם אוהב את חברו הוא רוצה לעזור לו), והיראה היא הרצון לשמור על הקשר ולא להחליש או חס ושלום לנתק אותו, ולכן היא גורמת לאדם שלא לעשות מעשים שאינם רצויים על האהוב שלו, לכן היראה היא הכח המניע לשמור על מצוות הלא תעשה.
כיוון שלאחר ההתבוננות התאימה נולד לנו בלב רגש של יראה, חשש מניתוק הקשר, ובעומק יותר, חשש "לאכזב" את הקב"ה (לעשות לו פאדיחה) עכשיו נוודא שלא נעשה שוב דבר ממנו הוא לא מרוצה ואפילו לא משהו שאולי הוא לא יהיה מרוצה ממנו.

שס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים
את מצוות ה"עשה" השווינו לאיברים כיוון שממשיכים "חיות" "אור אלוקי", את מצוות ה"לא תעשה" אנו משווים לגידים כיוון ששומרות על החיות שלא תברח החוצה.
במצוות עשה אדם ממשיך על עצמו אור אלוקי, אך כאשר הוא נכשל בלא תעשה הוא יוצר נקב בגוף הרוחני, המאפשר ל"קליפות" (עליהם נסביר בשיעורים הבאים) לבוא ו"לינוק" מהחיות, מהאור האלוקי שהמשיך עליו.
על דרך משל, מאדם שמרוויח כסף ומכניס לכספת בביתו, הוא לא מסתפק בכספת ונועל גם את כל הדלתות ואת החלונות. הגנבים אורבים לו בחוץ ורק מחכים לרגע בו ישכח איזה דלת או חלון פתוח כדי לנסות לפרוץ פנימה ולהניח את ידם על הרווחים שלו. והנמשל מובן, על ידי קיום מצוות עשה אנו ממשיכים אור, אך אם לא "נשמור" עליו, אם לא נמנע ממעשים שליליים יבואו הגנבים (כוחות הטומאה) וינסו להוציא מאיתנו את האור.
יוצא, שהבריאות הרוחנית שלנו וגם הבריאות הגשמית תלויים במעשה המצוות ממש, צדיק שרואה את הרוחניות יכול לראות את הבעיה באיבר הגשמי, להבין מה היא הסיבה הרוחנית, ולהדריך אותנו איזה מצווה עלינו לחזק כדי להבריא!

מה יותר חשוב הכוחות (שכל ורגש) או הלבושים (מחשבה דיבור ומעשה)?
תלוי מאיפה מסתכלים..
במבנה הנפש עצמה אז ברור שהרגש והשכל נעלים מהלבושים, הם הרבה יותר מאוחדים עם הנפש, אבל אם שואלים מה יותר מחבר אותי לקב"ה, השכל  (הבנה וידיעה של גדולתו) והרגש (אהבה ויראה), או הלבושים (קיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה), אז כאן התשובה היא הפוכה.
השכל והרגש הם אכן נעלים, אך הם באים מהאדם, וכיוון שהאדם הוא מוגבל גם הם מוגבלים, לעומת זאת הקיום המעשי הוא רצונו הישיר של הבורא הבלתי מוגבל, ולכן על ידיהם הקשר אליו הוא בלתי מוגבל ובלתי אמצעי, כפי שהזוהר אומר אורייתא (התורה) וקודשא בריך הוא (הקב"ה) כולא חד (הם דבר אחד), ולכן כאשר אני עושה מצווה בגשמיות עם הלבושים, ועל ידי זה מתחבר לתורה, הרי באותו רגע אני תופס את הקב"ה ממש.

לסיכום
בשכל אנחנו משכילים, מבינים ויודעים את גדולתו, בלב אנחנו אוהבים אותו (שואפים לדבוק בו) ויראים ממנו (רוצים לשמר את הקשר ולא לנתק אותו) ובלבושים אנחנו מתחברים אליו בפועל ע"י מחשבה דיבור ומעשה המלאים בשכל וברגש המתאים.

למעבר לשיעור החמישי - סוד הצמצום - לחצו כאן

באדיבות אתר "אסנת צפת" - חווית הקבלה

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: יהדות, דת, שיעור, תניא, הלבושים
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: