רבות נכתב ונאמר על מצבה הלא פשוט של האוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל, אשר רבים ממנה מתקשים לממן תרופות, לבקר אצל רופא או לרכוש את מוצרי המזון המתאימים להם. לאחרונה החליטה וועדת השרים לענייני חקיקה להקל על אנשים בגילאי 80 ומעלה, ולפטור אותם מהצורך לעמוד בתור במקומות ציבוריים. בשעה שאין ספק כי הפסוק "והדרת פני זקן" הוא בעל חשיבות רבה, שאלו את עצמם מבקרי החוק האם אכן יש צורך בחוקים שיסדירו דבר שאמור להיות מובן מאליו, וכיצד מהווה החוק תחליף לתוספת לקצבה, מענק שנתי או כל סיוע כספי אחר שנדרש למצבם של קשישים? השיר הנהדר הבא מצליח לתאר את המצב בצורה יוצאת מן הכלל, ויעלה חיוך על פניו של כל קורא, ללא קשר לגילו.
תּוֹר הַזָּהָב
מאת: דוד אשל
בְּפָרָשַׁת "שְׁלַח-לְךָ", בָּהּ נְשִׂיאִים יוֹצְאִים לָתוּר
וְחוֹזְרִים עִם בֶּכִי וְקִטּוּר,
אֲנַחְנוּ לֹא נוֹצִיא דִּבָּה
נִסְתַּלְבֵּט וּנְבַקֵּר... בְּחִיּוּךְ וּבְחִבָּה.
צָהֳלָה וְשִׂמְחָה בַּעֲדַת בְּנֵי הַשְּׁמוֹנִים
לֹא...הֵם לֹא קִבְּלוּ עוֹד שַׁלְמוֹנִים,
אֲבָל בְּקָרוֹב, גַּם הַזָּקֵן הַצָּנוּעַ וְהֶעָנָו
יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב !
נָכוֹן לְעַכְשָׁו וּבְדִיּוּק כָּעֵת
מְחוֹקְקִים אֶת חֹק הַצֶּדֶק הַלּוֹהֵט :
זָקֵן בֵּן שְׁמוֹנִים וּמֵעַל, יִהְיֶה פָּטוּר
וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲמֹד בְּשׁוּם טוּר,
כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ שָׂרָה בַּמֶּמְשָׁלָה
הַמְּבִיאָה לַזְּקֵנִים אֶת בְּשׂוֹרַת הַהֲקָלָה,
הֲגַם שֶׁלְּלֹא חֹק וּבְכָל חֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת
מְסַיְּעִים וּמְקִלִּים, עַל הַנֶּעֱזָר בְּמִשְׁעֶנֶת.
אַגַּב, הַאִם זָקֵן בֶּן שְׁמוֹנִים וְשָׁלוֹשׁ
יִהְיֶה רַשַּׁאי לַעֲקֹף זָקֵן בֵּן שְׁמוֹנִים וְלִקְפֹּץ לָרֹאשׁ ?
וְזָקֵן וּזְקֵנָה בְּנֵי אוֹתוֹ הַגִּיל
אֶת מִי מֵהֶם רִאשׁוֹן נַקְבִּיל ?
וַדַּאי יִפָּתְרוּ כָּל הַשְּׁאֵלוֹת
אַחֲרֵי שֶׁבִּסְעִיפֵי הַחֹק נִשְׁלֹט.
שָׁמַעְתִּי זָקֵן שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא מְאֹד נֶעֱלַב
בִּשְׁבִיל מָה חֹק עַל דָּבָר שֶׁהוּא מוּבָן מֵאֵלָיו ?
כִּי אִם הוּא לֹא מוּבָן, אָז זוֹ בְּעָיָה חִנּוּכִית
וּמֵעֶרְכָּה אֵין כְּלָל לְהַפְחִית.
אִם הַשָּׂרָה רוֹצָה לִהְיוֹת יְצִירָתִית
אָז לֹא עַל יְדֵי חֹק שֶׁנֶּחְקַק רַק לַמַּרְאִית,
נָכוֹן אִם תְּחוֹקֵק וְתַצִּיעַ
חֹק שֶׁיְּסַיֵּעַ לַזָּקֵן, רָחוֹק לְהַגִּיעַ
וְאָז כֻּלָּנוּ לָהּ נָרִיעַ.
לְמָשָׁל, הָיִינוּ אוֹמְרִים לָהּ תּוֹדָה יוֹתֵר מִפַּעַם
אִם לְאֻכְלוּסִיָּה זוֹ, הָיְתָה מְוַתֶּרֶת עַל המע"מ,
אוֹ אִם הָיְתָה דּוֹאֶגֶת לְאֵיזֶה מַעֲנָק שְׁנָתִי
שֶׁדַּוְקָא יִצְמַח עִם הַגִּיל וְיִהְיֶה מַשְׁמָעוּתִי.
בַּסּוּפֶּרִים כְּבָר קַיָּם תּוֹר לַעֲשָׂרָה מוּצָרִים
מֵעַכְשָׁו יִהְיֶה תּוֹר, לַחַיִּים מֵעַל שְׁמוֹנָה עֲשׂוֹרִים,
נִרְאֶה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַחֹק יֵשׁ מֵעֵין אֱמֶת שְׁקוּפָה
הַחֲשָׁשׁ שֶׁהַקָּשִׁישׁ, לֹא יַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לַקֻּפָּה.
אֲבָל בֵּינֵינוּ, צְחוֹק...צְחוֹק
זֶה אַחְלָה שֶׁל חֹק,
לֹא כָּל הַבְרָקָה בְּהוֹפִיעָהּ
מִיָּד מְזַהִים אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה,
וּמֵהָרֶגַע שֶׁהַחֹק יַבְשִׁיל וְיִרְאֶה אוֹר
כְּשֶׁנִּרְאֶה זָקֵן, נֹאמַר לוֹ :בְּכֵּיף תַּעֲבֹר !
וְעַד אָז, שֶׁיִּזְדַּחֵל בַּתּוֹר לִפְנֵי כָּל שַׁעַר
בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁמַּמְתִּין בְּשֶׁקֶט כָּל נַעַר,
"וְהַדְרַת פְּנֵי זָקֵן" הוּא חֹק כֹּה עַתִּיק
טוֹב שֶׁיֵּשׁ חֹק חָדָשׁ לְטוֹבַת הַוָּתִיק.
(אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲזוֹנִי כְּבָר תּוֹר אָרֹךְ לִפְנֵי וַעֲדָה
הַמְּאַשֶּׁרֶת לִמְקֹרָבִים, לְהַקְדִּים אֶת תַּאֲרִיךְ הַלֵּדָה).
תּוֹדָה לָךְ כְּבוֹד הַשָּׂרָה
תְּשׁוּרָה נֶהֱדֶרֶת לִפְנֵי הַקְּבוּרָה,
אֶת מַצְפּוּן הַחֶבְרָה הַחֹק הַזֶּה יַשְׁקִיט
הָאֵין זוֹ, פְּרִיצַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ... עֲנָקִית ???
לחצו כאן לצפייה בתכנים נוספים מאת דוד אשל.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: