תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעַי / דוד אשל
לוֹחֲשִׁים בְּאָזְנִי שֶׁזֶּה אָיוֹם וְנוֹרָא
לִכְתֹּב בְּהוּמוֹר אֶת סִיפּוּרֵי הַתּוֹרָה,
לְאָן נֶעֶלְמָה הַבּוּשָׁה?
הֵיכָן הַיִּרְאָה וְהֵיכָן הַקְּדוּשָׁה?
"לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעַי, אָז אָבַדְתִּי בְּעָנְיִּי"
מְשׁוֹרֵר תְּהִלִּים מְחַזֵּק אֶת יָדִי.
הַכְּתִיבָה בְּהוּמוֹר אֵינָהּ מְרַמָּה
הִיא מְסִירָה מְחִצּוֹת וּמַפִּילָה כָּל חוֹמָה,
וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁבָּהּ נִכְתַּב הוּא לִשְׁמָהּ
וְאוּלַי הוּא יָאִיר עֵינָיו שֶׁל סוּמָא.
אֶשְׁתַּדֵּל לִיצֹר מִכְּתִיבָה זוֹ קֵרוּב
כִּי חִיּוּךְ וְהוּמוֹר מַשְׁפִּיעוֹת לְחִיּוּב,
לִלְמֹד תּוֹרָה... גַּם כָּכָה אֶפְשָׁר:
אֲנִי לוֹמֵד, צוֹחֵק וְגַם שָׁר,
כִּי עִם חִיּוּךְ, שִׁירָה וְהוּמוֹר
קַל יוֹתֵר... לִזְכֹּר וְלִשְׁמֹר.
לֹא אָטִיל בְּתוֹרָתֵנוּ זִילוּת אוֹ פִּחוּת
לְהוֹסִיף בָּהּ הוּמוֹר... אֲנִי רוֹאֶה כִּשְׁלִיחוּת.
שׁוּב אֲנַחְנוּ בִּבְרֵאשִׁית
וְשׁוּב נִגְמַע פְּסוּקִים בְּקַשִּׁית,
שׁוּב נַעֲלֶה רַעְיוֹן שֶׁיַּרְשִׁים
וְשׁוּב נְגַלֶּה פֵּרוּשִׁים חֲדָשִׁים,
נוֹכִיחַ שֶׁאֵין לוֹ תִּקְרָה
לְמִסְפַּר הַפָּנִים בַּתּוֹרָה.
שִׁבְעָה יָמִים רִאשׁוֹנִים
אֱלֹקִים בָּרָא עוֹלָם / מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וְהַ-בֹהוּ,
כֹּה יָפֶה וְכֹה מֻשְׁלָם / אֵין בִּלְתּוֹ וְאֵין כָּמוֹהוּ,
אֶת הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר / הִבְדִּיל בְּיוֹם רִאשׁוֹן
וְעָזַר לָנוּ לִבְחֹר / מָתַי רָצוּי לִישֹׁן.
בַּשֵׁנִי... הִבְדִּיל הַמַּיִם / וְאֶת חֶלְקָם הִגְבִּיהַּ
לַזֶּה נָתַן הַשֵּׁם שָׁמַיִם / אוֹ אִם תִּרְצוּ... רָקִיעַ.
בַּשְּׁלִישִׁי תָּחַם הַמַּיִם / וְהָאָרֶץ אָז יָבְשָׁה
עֵץ וְדֶשֶׁא בֵּינְתַיִים / צָמְחוּ בַּיַּבָּשָׁה.
בָּרְבִיעִי קָבַע זְמַנִּים / עִם שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת
גַּם חַגִּים וְגַם שָׁנִים / עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.
הַחֲמִישִׁי הִגִּיעַ / שָׁרְצוּ בּוֹ הַדָּגִים
וְעוֹפוֹת עַל פְּנֵי רָקִיעַ / עָפִים וְחוֹגְגִים.
בַּשִּׁשִּׁי בָּרָא חַיָּה / וְאֶת הַבְּהֵמָה
אֲבָל עֲדַיִן לֹא הָיָה / יְצוּר שֶׁבּוֹ חָכְמָה.
אָז נִבְרֵאנוּ אָנוּ / "אָדָם" - אֵין עוֹד כְּמוֹתוֹ
אֱלֹקִים בָּרָא אוֹתָנוּ / כְּצַלְמוֹ וְכִדְמוּתוֹ.
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִחְיֶה בְּנֵזֶר / עַד לְגִיל פְּרִישָׁה
אֱלֹקִים יָצַר לוֹ עֵזֶר / הֲרֵי זוֹ הָאִשָּׁה.
יוֹם שְׁבִיעִי הִגִּיעַ / שַׁבָּת... וּמָה אִתָּהּ ?
אֱלֹקִים הוֹדִיעַ / שַׁבָּת... הִיא יוֹם שְׁבִיתָה.
קְדֻשָּׁה יָרְדָה עַל יִשְׂרָאֵל / נִזְרְעָה ב דִּי אֶן אֵי
אוֹתָהּ הֶחְדִּיר לָנוּ הָאֵ-ל / מִלֵּיל שִׁשִּׁי עַד מוֹצָאֵי.
אָדָם וְחַוָּה טִיְּלוּ בְּ"עֵדֶן" בַּגַּן
לְלֹא זִהוּם אֲוִיר וּלְלֹא צֹרֶךְ בַּמַּזְגָן,
הֵם לֹא בְּדִיּוּק הִתְאַמְּצוּ
וְאָכְלוּ כָּל מַה שֶּׁרָצוּ,
רַק מְ"עֵץ-הַדַּעַת", אָסַר עֲלֵיהֶם אֱלֹקִים לֶאֱכֹל
כִּי הָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ, הוּא כִּמְעַט כָּל-יָכוֹל.
הַנָּחָשׁ
הַנָּחָשׁ טִיֵּל בַּגַּן וְחִפֵּשׂ אַהֲבָה
וְנַפְשׁוֹ... חָשְׁקָה בְּחַוָּה,
כִּמְחַזֵּר וְכִמְפַתֶּה לְיָדָהּ נֶעֱמַד
וְלָהּ הוּא אָמַר: רְאִי אֶת הַפְּרִי, כַּמָּה יָפֶה הוּא וְנֶחְמָד,
כְּדַאי לַךְְְְְ... תְּנַסִּי!
אִם מִמֶּנּוּ תִּנְגְּשִׂי
תָּרוּם דַּעְתֵּךְ וְתַגִּיעִי אֶל שִׂיא.
חַוָּה עִם הַנָּחָשׁ שִׁתְּפָה פְּעֻלָּה
טָעֲמָה אֶת הַפְּרִי וְאָמְרָה: הוֹ מַה נִּפְלָא!
וְהוֹשִׁיטָה אוֹתוֹ גַּם... לְבַעֲלָהּ.
הַנָּחָשׁ יָדַע שֶׁאָדָם הוּא חְנוּן
וּלְפַתּוֹת אֶת חַוָּה, הָיָה הַתִּכְנוּן,
אֲבָל חַוָּה לְאָדָם נוֹתְרָה נֶאֱמָנָה
וְנָתְנָה לוֹ מִן הַפְּרִי... חֲצִי הַמָּנָה,
וּבִגְלַל שֶׁאָכְלוּ רַק מְעַט מִן הַפְּרִי
הַתּוֹסָף לְבִינָתָם... הָיָה מִזְעָרִי.
קוֹלוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ הָפַךְ לִלְחִישָׁה
מֵאָז שֶׁנִּסָּה, לְפַתּוֹת אֶת הָאִשָּׁה.
אָדָם הִרְגִּישׁ, שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו עַיִן בּוֹחֶנֶת
הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹתֶנֶת,
וּבֵינֵיהֶם כְּבָר אָז שָׂרְרָה הָאֵיבָה
אַךְ הוּא שָׁתַק בִּגְלַל... אַהֲבָתוֹ אֶת חַוָּה,
וּכְשֶׁחַוָּה אָמְרָה לוֹ: אֱכֹל זֶה בָּרִיא!
הוּא יָדַע, שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ שָׁלְחָה לוֹ הַפְּרִי,
וְאָז... הוּא נָשַׁק לְחַוָּה וְלַחַשׁ:
"יֵשׁ לָךְ אִמָּא נָחָשׁ",
מֵאָז וְעַד הַיּוֹם כָּל בַּעַל חָשׁ
שֶׁבַּמָּקוֹר הַחוֹתֶנֶת... הִיא הַנָּחָשׁ.
אָדָם וְחַוָּה
הַפְּרִי שֶׁאָכְלוּ הֶחְדִּיר בָּם דֵּעָה
שֶׁהוֹפָעָתָם בְּפַרְהֶסְיָה אֵינָהּ כֹּה צְנוּעָה,
הֵם הֵבִינוּ שֶׁרַק בּוּר
מוֹפִיעַ כָּכָה בַּצִּבּוּר,
וְאוּלַי יִפְגְּשׁוּ בְּעוֹד אֲנָשִׁים
אוּלַי גְּבָרִים, אוּלַי נָשִׁים,
מִיָּד שִׁנּוּ אֶת הַכְּלָלִים
וּכְסוּת מָצְאוּ מִן הֶעָלִים.
אֱמֹר לִי אָדָם, אָמְרָה לוֹ חַוָּה:
מָה נִסְיוֹנְךָ בְּאַהֲבָה?
אֵם תִּרְצֶה בִּי לְהֵעָזֵר
תְּחִלָּה אַחֲרַי... תֵּאָלֵץ לְחַזֵּר,
אַל תִּרְאֶה בִּי כְּמוּבָן מֵאֵלָיו
אָדָם שָׁתַק... אֲבָל מְאֹד נֶעֱלַב.
אָדָם עֲדַיִן לֹא יָדַע
שֶׁחַיָּב הוּא לְבַקֵּשׁ יָדָהּ,
אִם רוֹצִים הֵם יְלָדִים
צְרִיכִים חוּפָּה וּשְׁנֵי עֵדִים,
אֲבָל דֵּעָה חָדְרָה לוֹ לְאִטּוֹ
שֶׁהוּא יָחִיד וְאֵין בִּלְתּוֹ,
וְהוּא הֵבִין, שֶׁמַּהוּתוֹ וְשֵׁרוּתוֹ
הוּא גַּם לָדַעַת... אֶת אִשְׁתּוֹ,
אָז, הוּא חָשׁ בָּעֲנָנִים
וְכָךְ נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים
וּבְכוֹר רוֹצֵחַ בֶּן זְקוּנִים.
מֵאָז... שֶׁהָאָדָם הָרִאשׁוֹן אֶת חַוָּה יָדַע
גַּם תַּרְבּוּת הַהוּמוֹר פָּרְחָה וְנוֹלְדָה,
אֲבָל כְּשֶׁקַּיִן לָקַח לְיָדָיו אֶת הַחֹק
זֶה לֹא הוּמוֹר וְזֶה גַּם לֹא צְחוֹק,
אִם יֵשׁ אָח כְּמוֹ קַיִן
הֶבֶל אָחִיו... הוֹפֵךְ לְאַיִן,
וְהַתּוֹרָה מַבְהִירָה שֶׁמַּעֲשֵׂהוּ פְּלִילִי
וּמַזְהִירָה אֶת הַצִּבּוּר מֵאָדָם כֹּה שְׁלִילִי.
לחצו כאן לצפייה בתכנים נוספים מאת דוד אשל.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: