maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

סיפורי ניסים מלבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה נצרבה בתודעה הישראלית ככישלון צורם, בו צבא לא מוכן ומנהיגים לא כשירים, הובילו מאות חיילים למותם. אולם באותו חודש מר בקיץ 2006, כנראה שמישהו אחר השגיח על חיי הלוחמים. סיפורי הגוברה זכו לפרסום, אך הלוחמים בשטח יודעים לספר על ניסים אישיים, קטנים כגדולים שפקדו אותם והצילו את חייהם. בלהט הקרב ואל מול המוות, זה לא משנה האם אתם מאמינים או במה - לכל החיילים שעברו את המקרים הללו היה ברור, מדובר בניסים והשגחה עליונה. הנה 3 סיפורים מדהימים מתוך שדה הקרב:

 

תפילין של גולני

זהו סיפור של אחד מתלמידי המכינה חמדת, אשר שירת בגולני במלחמת לבנון השנייה.

אותו חייל שהה יחד עם חבריו הלוחמים בבינת-ג'ביל. הם עברו יחד בית-בית בכפר הבוגדני הזה וטיהרו אותו ממחבלים. בשלב מסוים הם נכנסו לאחד הבתים, טיהרו אותו ממחבלים וממטענים והחליטו להתמקם בו. המפקד בדק את הבית היטב, עבר בכל החדרים וראה שאחד החדרים הוא היציב והמוגן ביותר.

"לא לזוז מהחדר הזה!" ציווה המפקד. "כולם פה!"

כל החיילים שמעו והצטופפו באותו חדר. מה לא עושים בשביל ביטחון?

אותו חייל שלמד במכינה היה מנצל את רגעי השקט הבודדים שהיו להם כדי לצאת לחדר אחר (בניגוד לפקודה), ולהניח תפילין. רק זה חסר לחיילים... לראות תפילין באמצע המלחמה ולא להניח?!

תוך כמה דקות התייצבו כל החיילים לידו: "תן דקה עם התפילין". התפילין עברו מיד ליד, כל אחד מניח, אומר קריאת שמע, ומעביר לשני.

והחדר הבטוח? נשאר מיותם.

דקות ספורות אחר כך קרה משהו ששינה את חייהם.

מטח של טילי נ"ט נחת על המבנה. המטח היה כל כך חזק עד שחלק מהגג של הבית החל לקרוס. חלק מהטילים פגעו בחדר הבטוח, כל החדר היה אפוף אש. התקרה שלו קרסה לגמרי וקברה כל מה שתחתיה.

החיילים שניצלו היו המומים. היה להם ברור מה הציל אותם...


תמונת אילוסטרציה: Masser
 

 

קידוש בלב ים מול חופי לבנון

אחד הסיפורים המפורסמים ממלחמת לבנון השנייה שהיה גם ניצחון תודעתי מבחינת חיזבאללה, סיפורה של אח"י חנית. אל הספינה הזאת נורו שני טילים מהחוף של לבנון. שני טילים מאוד מתוחכמים שמסוגלים ליירט ספינה בעת שהיא שטה בכל מהירות. הטיל רודף אחריה ומתביית על החום והמתכת שלה. משהו מתוחכם מאוד.

אותה יהירות שבגללה לא אספו מספיק מודיעין ולא ידעו שיש לחיזבאללה טילים שמסוגלים לרדוף אחרי ספינות, אותה יהירות שבגללה לא הפעילו את מערכות ההגנה המתוחכמות שהיו בספינה, מערכות שהיו מסוגלות לשבש את פעולתו של הטיל הזה. אותה יהירות שבגללה אבדו חיי הלוחמים על הספינה, הייתה הרע במיעוטו, אם אפשר לקרוא לזה ככה. אסון כבד בהרבה נמנע באותו לילה בלב ים.

למרות כל הטעויות שלנו במלחמת לבנון השנייה, כנראה שאחרי הכל מישהו שומר עלינו. הפגיעה בספינה הזאת היתה בליל שבת. בשעה זו התאספו כל החובלים בסיפון התחתון לקידוש של שבת. רק ארבעה חיילים נשארו לשמור על הסיפון.

בדיוק בשעה הזו נורה הטיל הראשון על הספינה. הטיל פגע בספינה ולא התפוצץ. טיל כזה, במהירות כזו, גורם נזק למרות שהוא לא מתפוצץ. החיילים שהיו על הסיפון נפגעו ממנו, עפו לים ואיבדו את חייהם. כתוצאה מהפגיעה הספינה התרוממה באויר וכל החיילים שהיו בבטן הספינה עפו ממקומתיהם.

הטיל השני שירה החיזבאללה היה אמור להשלים את פעולתו של הטיל הראשון ולהשמיד סופית את הספינה. הוא נורה בהפרש של שניות מהטיל הראשון לכיוון הספינה, אבל הוא החטיא אותה כיוון שהיא הייתה עדיין מונפת באויר מחמת הטיל הראשון.

הטיל הזה כמה שהוא חכם, כך הוא גם טיפש. הוא נורה לכיוון הספינה הישראלית ולא איתר אותה. היא לא הייתה במקום שבו היא צריכה להימצא מבחינתו. המערכות של הטיל ניסו לאתר את מקור חום של הספינה בכל הכיוונים מסביב עד שהתבייתו. הטיל איתר גוף חם ושעט לכיוונו. הוא התפוצץ בכל כוחו (לשם שינוי) והעלה כדור ענקי של אש שהטביע את הספינה עם כל צוותה.

רק שהטיל החכם\טיפש זה הטביע ספינה מצרית שעברה מול חופי לבנון. הם כנראה היו כפרה על אותם חיילים שעשו קידוש של שבת.


תמונת אילוסטרציה: דובר צה"ל

שיחה פרטית עם השגחה פרטית

שמואל מרקו שירת במלחמה כמג"ד בגדוד מילואים והוא מספר:

היו הרבה נסים שקרו לנו שאני לא רוצה לספר, כי אפשר להסביר אותם בצורה טבעית ולכן אתמקד בסיפור של נס ברור, שראיתי אותו מול העיניים שלי. חי.

אחת החיילים שלי הגיע עם האוטו הפרטי שלו כמו הרבה אחרים. באחד הימים הוא היה צריך להתקשר לביתו וביקש ממני רשות לדבר מהמכונית הפרטית שלו.

הסכמתי. למה לא?

הרכב שלו חונה קרוב למקום הכינוס של החיילים. אם אצטרך אותו אוכל לקרוא לו בלי שהיה של זמן. הוא יצא לשוחח ברכב ואני הסתכלתי עליו כשהוא יוצא ומדבר ברכב.

לפתע בלי שום סיבה נראית לעין הוא לקח את הפלאפון בידו, יצא מהמכונית, התרחק ממנה למרחק רב, תוך כדי שהוא ממשיך בשיחה.

ראיתי אותו יוצא, התפלאתי. האוטו שלו ממוזג, יש לו פרטיות. מאוד נוח לשוחח בדיבורית. למה הוא עוזב את האוטו לשוחח בחוץ כשכל אחד יכול להתקרב ולשמוע את השיחה?

התמיהה שלי לא לקחה זמן רב מידי. שניות אחר כך נשמעה צפירה ומיד אחר כך נפילה של טיל שפגע פגיעה ישירה ברכב שלו. רכב שהוא ישב בו דקה לפני כן.


תמונת אילוסטרציה: אריה עשת Arie Eshet

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: