ראשי > רץ ברשת > מומלצי בא-במייל

לכודים בין אש למים - סיפור אמיתי!

עורך: בועז מזרחי

גודל גופן:

א א

סיפורו האמיתי של פרי טל, קצין ים שיצא לשייט שגרתי וחזר ממנו כגיבור הוליוודי לסרט שמעולם לא הופק...

כ-13 שנה עברו מאז הארוע ועל כן אינני זוכר את כל שמות אלה הקשורים בו. ייתכן שקיימים אי דיוקים בפרט זה או אחר אך אלה אינם משמעותיים. אני מביא את הדברים כפי שקרו לי; מעולם לא ערכתי תחקיר לארוע.

שם האוניה היה "תמר" ושם רב החובל- כץ. זה היה צנום וצעיר (32!). עליתי לאוניה כשאך גמרו לפרוק אותה. עתה עסקו המלחים בניקיון המחסנים. נכנסתי לתאו של החובל הראשון (איתן שימנסקי) להודיע לו דבר מה, ולפתע פרצה אזעקה. פרצנו החוצה במהירות למקום שבו היה צג הבקרה של גלאי העשן כדי לברר מה הפשר. מהר מאד הוברר כי הגלאי שתפקידו להתריע על שריפות במועד מוקדם ככל האפשר- הופעל כנראה כתוצאה מענני האבק שהעלו המלחים בטאטאם את המחסנים.

פעם אחת - לא נורא, אך ארועים מסוג זה חזרו ונשנו. בכל פעם רצנו לצג, ראינו באיזה מקום אותר עשן, מהרנו למקום - ולא מצאנו דבר. כנראה שהמכשיר היה רגיש מדי. למרות ההטרדה הייתי מרוצה. המכשיר פועל ויגן עלינו באם יהיה צורך בכך.

יצאנו לים. האוניה היתה ריקה - ללא מטען. לאחר כשלושה ימים נכנסנו לאזור שבו היו גלי גיבוע גבוהים למדי והאוניה, יחד עמנו, החלה להטלטל. הרוח התחזקה. בשעה 19:50 עליתי לגשר למשמרת. כבר היה חשוך. נכנסתי לחדר המפות ובדקתי היכן אנו נמצאים. היינו צפונית לקייפ בון (טוניס). נפרדתי מלוליק, החובל ה-2 (איש עגלגל ונחמד שהיה מבוגר ממני בכ-20 שנה), ויצאתי לכנף הגשר הימנית להכיר את הצופה. הוא היה אפריקני נמוך קומה שכנראה בחר בקו הזה משום שהאוניה היתה פוקדת את נמל הבית שלו. הגלים התגברו והאניה התנדנדה באלימות מצד אל צד. אינני זוכר שום סערה אחרת בה האוניה הטלטלה עד כדי כך. מד הגלגול הראה 30 מעלות (אולי אף יותר אך לכך איני מוכן לערוב), חפצים שהיו מאוחסנים בארונות בגשר ואשר היו עשויים חומרים שבירים, החלו להתנפץ בקולות בלתי נעימים. למעשה לא היה כבר ניתן לעמוד מבלי לאחוז בדבר מה יציב.

לוליק חזר לגשר ושאל אותי באם יש מטף לכיבוי אש בקרבת מקום. שאלתי אותו "מה הבעיה?", "שום דבר מיוחד", הרגיע, חיפש עוד קצת ויצא את הגשר. להרף עין, כשהדלת לחדר המדרגות היתה פתוחה, ראיתי מעט עשן, או שנדמה לי בדיעבד. לאחר זמן קצר חשתי בריח משונה. הבטתי לאחור... ונדהמתי.

מקור תמונה: FreeDigitalPhotos.net

שתף כתבה