maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

פוקוס מתוך ספר התניא - לגלות את האמת

לקריאת השיעור הקודם - יש מטרה - לחצו כאן!

ב"ה

לגלות את האמת

בשבוע שעבר למדנו בתניא כי יש תכלית לעולם, העם היהודי קיבל את המשימה הגדולה ביותר שניתן לקבל, להוריד את השכינה לעולם הזה. בפרקים של השבוע אדמו"ר הזקן ממשיך ומפרט את המשימה הזו, ואנו לומדים כיצד היא נוגעת לכל רגע ולכל פרט בעבודת השם ובחיי היום יום שלנו.

העולם נברא באופן כזה שהוא מעלים על האמת. האמת היא שיש בורא לעולם, ו'הוא לבדו הוא', 'אין עוד מלבדו'. מה שהעולמות נדמים ליש זה שקר גמור. כלומר, זה שהעולם נראה כאילו שהוא עומד בפני עצמו ואין לו צורך בבורא שיברא אותו כל רגע מחדש, זהו שקר. זה שהעולם נראה כאילו שאין שום דבר מאחוריו, אין פנימיות, רק חיצוניות, זהו שקר.
אך הרצון של הקב"ה, ה'תאווה' שלו היא שיהיה עולם חשוך, יהיה עולם שמסתיר עליו, ודווקא בעולם הזה נגלה אותו, זוהי הנחת רוח הכי גדולה שלו.

העולם לא סתם חשוך, אלא ישנו 'חוש כפול ומכופל', כלומר לא רק שהעולם מסתיר על האמת, אלא שהעולם משקר ואומר – אין אמת! ההעלם הוא האמת ואין שום דבר מאחורי זה. המשימה שלנו היא לא להתפעל מההעלם הזה ורק לדעת את האמת, כלומר, לא להסתפק בידיעת האמת, אלא לגלות אותה בכל פינה.

לימוד החסידות מביא את הגאולה

כיצד נגלה את האמת בכל פינה, כיצד מפסיקים את ההעלם וההסתר? מבטלים את הקליפות שמסתירות על צד הקדושה.

לפני גילוי תורת החסידות, עיקר העיסוק של יהודי עובד השם, היה בלימוד תורה ותפילה. ההתעסקות עם העולם הייתה ירידה עצומה בשבילו והשתדלו שלא לבוא במגע עם העולם. להסתגר בבית המדרש, לעסוק בתורה ותפילה היה האידיאל.

החסידות חידשה (ובאמת רק הדגישה מה שהיה ידוע כבר קודם לכן), שיש מעלה גם בעיסוק עם העולם, לברר את העולם זה חלק מ'הגדרת התפקיד' של יהודי עובד השם, ויותר מזה, בירור העולם הגשמי, הוא שיביא את הגאולה.

הסתגרות בד' אמות של תורה ותפילה יכולים אולי להרים את היהודי למדרגות גבוהות בעבודת השם, אך לא זה העיקר בדורנו, העיקר כרגע הוא לברר את העולם (ולכן כיום ההסתגרות בד' אמות פחות תועיל לאדם להתעלות במדרגות הקדושה).

קדושה, קליפת נוגה, הקליפות הטמאות

מדוע העיסוק עם גשמיות העולם נוגע כל כך להבאת הגאולה?

בפרקים הראשונים של ספר התניא למדנו על צד הקדושה, בו שורה הקב"ה, וצד הקליפה שמסתיר על הקב"ה. למדנו גם כי יש קליפה הנקראת קליפת נוגה, היא מחיה את כל הדברים המותרים, וכאשר אנו משתמשים בה כראוי היא מתחברת לקדושה, וכאשר לא, אז קורה ההפך. הקליפות הטמאות מחיות את כל הדברים האסורים, ולכן אנחנו לא מתעסקים איתם כלל. מאין מקבלות הקליפות הטמאות את חיותן? הן לא מקבלות חיות ישירות מהקדושה,אלא מקבלות חיות מקליפת נוגה. מכאן עולה מסקנה מדהימה - הבעיה היא דווקא קליפת נוגה... הבעיה היא דווקא בדברים המותרים, הם הפתח לדברים האסורים. אם לא הייתה קליפת נוגה, לקליפות הטמאות לא היה מאין לשאוב חיות, וממילא הן היו מתבטלות ונעלמות מהעולם.

לכן המשימה שלנו היא לטפל בקליפת נוגה. כאשר מעלים את קליפת נוגה לקדושה, דהיינו כאשר לוקחים את גשמיות העולם ומחברים לקדושה, למשל לוקחים צמר ועושים ממנו ציצית, עור בהמה שהופך לתפילין, אתרוג שהופך למצוות ארבעת המינים, אין לקליפות הטמאות מקור חיות. ולא רק כאשר משתמשים בגשמיות העולם למצוות, אלא גם כאשר משתמשים בגשמיות לשם שמיים, אכילה שנותנת כוח בלימוד תורה וכד', לוקחים קליפת נוגה ומחברים לקדושה.

לכל יהודי יש את קליפת הנוגה עליה הוא הופקד ואותה הוא צריך לקדש, זוהי הנפש הבהמית שלו וסביבתו הגשמית. כאשר הוא מחבר את כל הגשמיות שלו לקדושה, הוא מעלה את קליפת נוגה לקדושה, אין לקליפות הטמאות נגיעה בו. אך כאשר משתמשים בעולם שלא לשם שמיים, קליפת נוגה ממשיכה להחיות את הקליפות הטמאות המעלימות ומסתירות על האמת. לכן גילוי האמת עובר דרך בירור העולם, בירור העולם מנתק את הקליפות הטמאות ממקור חיותן, וההעלם הולך ויורד.

אולי אפשר לומר כי זו אחת הסיבות שלימוד החסידות מוכרח כל כך היום בנוגע להבאת הגאולה. ללא לימוד החסידות היחס לעולם יכול להיות שגוי. או שמשתדלים להתנתק מהעולם ככל האפשר ואז לא מקיימים את השליחות בבירור הגשמיות, או שעושים הפרדה בין עבודת השם והחיים הרגילים, ואז משתמשים בעולם לשם הנאה ולא לשם שמיים, וממילא מחזקים את הקליפות הטמאות דרך קליפת נוגה.

הידורים

כך גם אפשר להסביר מדוע החסידות מחנכת אותנו להדר במצוות ולא רק להימנע מעבירות. מדוע גם ההתעסקות בדברים המותרים לא יכולה להיות סתמית, אלא חייבת להיות מחוברת לקדושה. לא מספיק רק לא לעבור עבירות, שהרי אז עדיין יכול להיות שהאדם מונח בעולם ולא בקדושה. אכן הוא לא מעביר חיות באופן ישיר לקליפות הטמאות, אבל הוא מעביר אותה דרך קליפת נוגה.

לכן החינוך הוא לא רק חינוך דתי, אלא חינוך על טהרת הקודש, מחנכים את הילדים להיות מונחים בקדושה, וגם המשחקים בזמן הפנאי מחוברים לקדושה. ברגע שקליפת נוגה, הדברים המותרים הופכים להיות דבר בפני עצמם ללא קשר לקדושה, יש נתינת מקום לשלב הבא, לירידה לקליפות טמאות. אך כאשר כל העיסוק סביב העולם קשור לקדושה, שומרים על עצמנו גם מהקליפות הטמאות.

במילים אחרות, אם אדם מרשה לעצמו ליהנות מתאוות היתר סתם כך, עלול ליפול גם לתאוות איסור, אך אם גם בתאוות היתר הוא נשמר, בוודאי שלא ייפול בתאוות איסור.
כשאדם מונח בכך שיש אמת מאחורי העולם ותפקידו הוא לגלות אותה, כשאדם מונח בכך שהקב"ה נמצא בכל מקום, בכל פינה ובכל רגע, הוא יודע שכל פעולה שלו משפיעה גם על ה'מאחורי הקלעים', הוא זוכר שמטרה שלו היא לגלות את האמת, אז הוא יכול באמת לברר את העולם ולהביא את הגאולה.

בנפש האדם

האמת הזו נמצאת כמובן גם בנפש הבהמית שלנו, גם ברבדים הנמוכים, כלומר גם חיי היום יום, עבודה, פרנסה, משפחה, חברים, כמחכים בתור בבנק או כשקונים במכולת.
גם אותם אנחנו צריכים לחבר לאלוקות ולא להזניח, גם בהם צריך להשתמש לשם שמיים ולא לנתק מחיי הקדושה. כשאדם מחבר את כל כוחות נפשו לקדושה, אין לקליפות יכולת לינוק ממנו חיות.

 

לקריאת השיעור הבא - כוונה ומעשה - לחצו כאן!
 

באדיבות: נדב כהן - מחבר הספר "מודעות יהודית"

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
תכנים קשורים: יהדות, דת, תניא, קב"ה, נפשות
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: