maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

תקעו בחודש שופר

ב"ה

מה קורה בעולם בראש השנה, מהי המשמעות הרוחנית שמאחורי חג זה?

בתורה שבכתב כמעט ולא מופיע ראש השנה, מלבד פסוק אחד המצווה אותנו לתקוע בשופר ביום הראשון של החודש השביעי. בתורה שבעל פה מוסבר על עניינו של היום, על כך שזהו יום הדין, יום גורלי המכריע לכל השנה הבאה, אך עדיין לא מוסבר התוכן הפנימי המביא לכך.

ראש השנה – הראש של השנה

בתורת ההקבלה והחסידות מבואר באריכות ענינו הרוחני של ראש השנה. אין זה רק היום הראשון של השנה, זהו הראש של השנה. כשם שבגוף הראש מנהיג את כל הגוף, מרגיש כל איבר ומנהיג אותו, כך א' בתשרי, הוא הראש לכל הימים שיבואו בהמשך השנה. השפעתו של יום זה היא על כל השנה בדומה לגוף המנהיג את כל האיברים.

המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית

בריאת העולם לא הייתה פעולה חד פעמית שנעשתה לפני שנים רבות, בריאת העולם היא פעולה נמשכת. כל יום, כל רגע, הקב"ה בורא את העולם מחדש. הכוח של העולם להתקיים מגיע מהבורא ולולא כוח זה העולם לא היה יכול להמשיך להתקיים. בדומה לדמויות הרצות על מסך המחשב, שבוודאי אינן קיימות באמת, וכל קיומן תלוי בתכנת המחשב, באותם קודים של אותיות ומספרים היוצרים לנו את האשליה של דמויות על המסך. ה"קודים" הבוראים את העולם הם אותיות האלף בית, איתם הקב"ה בורא את העולם. הם החיות, האנרגיה בה הקב"ה משתמש כדי לברוא את העולם.

חודש מלשון חידוש
כל חודש הלבנה מתחדשת, זהו ההסבר הפשוט לכך שמחזור של הלבנה נקרא חודש, אך בעומק יותר החידוש הוא לא רק של הלבנה, החידוש הוא של הקב"ה.

כל ראש חודש, בורא עולם מחדש את החיות איתה הוא בורא את העולם. כלומר מדי רגע הקב"ה בורא את העולם מחדש, הוא עושה זאת באמצעות האנרגיה האלוקית הטמונה באותיות האלף בית, אך מידי ראש חודש, החידוש הוא לא רק בבריאת העולם, אלא בחיות האלוקית עצמה שמתחדשת. כך הוא כל ראש חודש ביחס לחודש הבא, וכך הוא בראש השנה ביחס לכל השנה הבאה.

התעלפות

בערב ראש השנה, לפני תפילת ערבית, בורא עולם לוקח בחזרה את כל החיות שהאירה בעולם בשנה האחרונה, האנרגיה מתעלה חזרה וחוזרת לשורשה ומקורה.
אנו נשארים בעולם ללא חיות, כביכול במצב עילפון, מצב בו העולם ממשיך להתקיים רק בכוח האינרציה. כמו עובד במפעל שהודיעו לו על פיטוריו בעוד כשבועיים, ובבואו לעבודה בימים האחרונים, הוא מגיע ללא חיות, כיודע שהסיפור כבר נגמר, כך הוא גם בראש השנה, הקב"ה לוקח חזרה את החיות של העולם והעולם נשאר עומד כאשם ללא חיות.

חשבון נפש

במשך חודש אלול ערכנו חשבון נפש על השנה האחרונה. בדומה לבעל עסק שעורך חשבון מלאי, ובודק את הכדאיות של המשך העסק שלו, כך אנחנו ערכנו חשבון לנפש שלנו, איפה היינו ומה עשינו ובדקנו את הכדאיות שלנו... האם להמשיך בדרך בה הלכנו עד כה, או שמא יש לערוך שינויים? עכשיו בראש השנה מגיע תורו של הקב"ה לערוך חשבון נפש. גם הקב"ה הוא בעל עסק, הוא ברא את המפעל הגדול שנקרא עולם, ועכשיו בערב ראש השנה הוא מתחיל חשבון נפש משלו, האם כדאי להמשיך להחזיק את המפעל ואת הפועלים, או שאולי צריך לעשות שינויים? ההחלטה של חשבון הנפש שלו תלויה בנו.

בנו הכוח לגרום לו להחליט להמשיך עם ה"עסק" גם בשנה הבאה. השעות האלו בין ערב ראש השנה (הסתלקות החיות), ותקיעת שופר (חזרת החיות) הן השעות הקריטיות מבחינתנו בהן אנחנו יכולים להשפיע על החלטתו של הקב"ה.

להמליך מלך

במילים אחרות, העבודה המוטלת עלינו בשעות גורליות אלה, היא לגרום לבורא לרצות למלוך עלינו. לעורר בו את הרצון להיות המלך שלנו.

זה מתבטא בתפילות המיוחדות של ראש השנה בהן מופיעות הברכות המתייחסות לבורא כ"מלך על כל הארץ", "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", ומתבטא גם בתקיעת השופר.
בזמנים עברו כאשר היו מכתירים מלך היו מכריזים על כך בתקיעת שופר, וכך גם אנחנו ממליכים את המלך בתקיעת השופר.

אך זהו רק המעשה החיצוני, מהי העבודה הפנימית הרוחנית הנדרשת מאיתנו כדי להמליך אותו לשנה נוספת?

מהי העבודה הרוחנית שלנו בראש השנה?

לכאורה איזה אינטרס יש לקב"ה למלוך עלינו, הרי הוא כל כך רם ונישא מעלינו, הוא אינסוף, בלתי מוגבל ואנחנו מוגבלים, מה הוא כבר יכול להרוויח מכך שימלוך עלינו, וממילא מה אנו כבר יכולים לעשות שיגרום לו לרצות למלוך עלינו.

המנהיגים של ימינו לא מחכים שנמליך אותם, יש להם רצון למלוך עלינו גם מבלי שאנחנו נתאמץ לעורר את זה בהם... בימים עברו מלך היה מנהיג אמיתי רם ונישא מהעם ולא היה מעוניין כלל למלוך, ולכן העם היה צריך לשכנע אותו להיות מלך.

התענוג הפנימי

אכן מצד אינסופיותו של הבורא אין לו אינטרס למלוך על יצורים מוגבלים שכמותנו, אך בעומק פנימיותו, בעצמותו ומהותו הקב"ה בחר להתענג דווקא מעבודתו הרוחנית של עם ישראל. אין זו בחירה הגיונית, לא ניתן להסביר אותה בשכל. אך מכיוון שזוהי בחירתו, הוא רוצה שהעולם ימשיך להתקיים, הוא רוצה שהיהודים ימשיכו להסב לו תענוג. תפקידנו הוא לא ליצור בו רצון למלוך עלינו, אלא לגלות בו את הרצון הקיים החבוי עמוק עמוק בפנים בנקודה הכי פנימית ועצמותית שלו.

ממעמקים קראתיך

בראש השנה ובעשרת ימי תשובה אנו מוסיפים לתפילה את מזמור ק"ל בתהילים המתחיל בפסוק, "שיר המעלות ממעמקים קראתיך השם". מדוע נאמר ממעמקים, לכאורה אפשר היה לומר מהעומק לשון יחיד, מהוה ייחוד בביטוי מעמקים לשון רבים.

זהו הסוד מאחורי פסוק זה, שעל מנת להגיע לעומק של הקב"ה, צריך להגיע קודם לעומק שלנו. על מנת למצוא את הנקודה הפנימית הכי עמוקה אצל הקב"ה צריך ראשית למצוא את הנקודה הפנימית הכי עמוקה בנפשנו, ולכן נאמר מעמקים לשון רבים.

המלכת המלך

לא צריך לחכות לראש השנה כדי להמליך את המלך, הרי מדי יום אנו עושים זאת. ביום יום המלכת המלך נעשית על ידי קיום תורה ומצוות. התורה נמשכת מאותה נקודה פנימית ועמוקה בה הקב"ה רוצה למלוך עלינו, ועל ידי כל מצווה שמקיימים מגלים את אותה נקודה פנימית בעולם בתוך העולם החומרי.

ההבדל הוא שכל השנה ההמלכה היא בנוגע לפרטים, אנחנו מקבלים עלינו את העול בנוגע לפרט שנקרא הנחת תפילין, או בנוגע לפרט שנקרא שבת. בראש השנה המלכת המלך היא למעלה מהפרטים. בראש השנה, התנועה הנפשית היא של קבלת מלכותו באופן כללי. אנחנו מקבלים על עצמנו שהוא המלך, ומבלי להיכנס לפרטים אנחנו מוכנים לעשות כל מה שיאמר לנו. גם אם זה לא מובן לנו, ובעיקר כשזה לא מובן לנו, כלומר קבלת המלכות שלנו היא לא מתוך היגיון או הבנה, אלא דווקא מאותה נקודה פנימית. דווקא מהנקודה הפנימית והעצמותית שבנו, שלמעלה משכל ולמעלה מהיגיון, משם אנחנו בוחרים באופן מוחלט בקב"ה למלך שלנו, זוהי ההמלכה של ראש השנה, בשונה משאר השנה.

עד עתה הסברנו על המצב הרוחני בראש השנה ומהי העבודה שלנו, כעת נמשיך ונסביר איך בכוח עבודה זו לתקן את העבר ואף להשלים את מה שהחסרנו במשך השנה.

ראשית נסביר על ההבדל בין מצוות ה"עשה" ומצוות ה"לא תעשה"

עשה ולא תעשה

תרי"ג (613) המצוות מחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא תעשה", המקבילות לרמ"ח האיברים בגוף ושס"ה הגידים.

ישנו הבדל מהותי בין מצוות "העשה" ו"לא תעשה,. מצוות "עשה" היא מצווה חיובית היא פועלת פעולה בעולם, אין זה רק תרגיל משמעת לבדוק אם אנו שומעים להוראותיו של הבורא או לא. המצווה משנה את העולם, על ידי פעולת המצווה (למשל הנחת תפילין) אנו ממשיכה אור רוחני לעולם. ממילא אפשר להבין, שאם פספסנו מצוות "עשה", אותו אור אלוקי שהיה אמור להימשך לעולם, לא נמשך, החסרנו מאותו אור, ואת הגלגל כבר אי אפשר לסובב חזרה.

להשלים את החסר

לכן על מצוות "עשה" נאמר שאם אדם לא קיים מצווה שהיה מצווה לקיים, צריך לחזור בתשובה ומייד מוחלין לו. אמנם מוחלין, אבל את האור שהחסיר כבר לא יוכל לתקן. אך אין זה מדויק. באופן הרגיל ולפי טבע הדברים אכן האור שהחסיר כבר לא יושלם, אבל ישנה דרך אחת להתגבר גם על זה. על ידי חרטה אמיתית ופנימית מעומק הלב ממש, ממעמקי הלב אפשר לגלות מקור אור אינסופי בלתי נדלה. כשמגיעים לאותה נקודה בנפש אפשר להמשיך אור בדרגה יתר מנעלית מהאור שנמשך באופן גיל על ידי המצוות וכך להשלים את החסר.

בדוגמת נהר שהתייבש שעל ידי חפרה לעומק בנקודת המקור, אפשר יהיה להגיע לעומק כזה שממנו ימצאו מים להחזיר את הנהר לקדמותו.

תקיעת שופר

כשמגיעים לנקודה כל כך עמוקה בנפש, כשמגיעים למקום הזה שהקשר עם הבורא הוא הדבר החשוב לנו ביותר - זהו העצם שלנו, זוהי מטרת חיינו וללא זה חיינו אינם חיים, מגלים את עצם הנשמה. בנקודה זו אי אפשר לדבר, המילים מצמצמות את הרגש האמיתי, אי אפשר אפילו לבכות, אפילו הבכי מסתיר על האמת הפנימית באותו רגע, כל מה שיוצא הוא רק קול בכי חרישי המגיע מפנימיות הלב. זוהי תקיעת השופר, קול פשוט ללא מילים וללא תווים, ביטוי של פנימיות הנפש המתחרטת על מעשיה ורוצה לשוב לחיק אביה.

סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו

במצוות "לא תעשה" המצב הוא שונה. אדם שעבר ב"לא תעשה", עשה מעשה אסור, פגם בנשמה שלו, יצר נתק מהבורא, הכתים את עצמו. גם כאן יש לעשות תשובה וגם כאן השם יסלח וימחל, אך כדי לנקות את הנשמה צריך לחכות ליום כיפור. ביום כיפור הבורא מכפר (מנקה הכתמים) על כל החטאים.

חליפת בר מצווה

ילד שקיבל חליפה לכבוד בר המצווה, נתבקש על ידי אביו שלא ללבוש אותה עד ליום המסיבה. הילד לא התאפק והתלבש כדי להראות לכולם, אך כשיצא החוצה, החליק בבוץ ולכלך את החליפה. עכשיו הוא ניגש לאביו ומבקש ממנו שלא יכעס עליו (סלח לנו), שהיחסים ביניהם יישארו כמקודם. הוא גם מבקש שלא יעניש אותו ו"שימחק לו את החוב" על מה שעשה (מחל לנו). בנוסף הילד רוצה ללבוש חליפה נקייה לבר מצווה ומבקש מהאב שינקה אותה. האבא מוכן למחול ולסלוח זה הרי הבן שלו, ואף על פי שלא התנהג כראוי, הרי אב ובן מחוברים ביניהם תמיד. כאשר הבן מצליח להזכיר לאב, ולגלות בו את הנקודה בה הם קשורים בעצם, ללא קשר למעשים, בוודאי שהאב סולח ומוחל. אך לגבי ניקיון החליפה עונה האב לבן שאין מכונת כביסה בבית, ורק פעם בכמה חודשים מגיע מישהו עם מכונה מיוחדת לנקות את החליפה והפעם הבאה תהיה רק אחרי הבר מצווה.

כך הוא במצוות "לא תעשה". הקב"ה בוודאי סולח (לא כועס) ומוחל (מוחק החובות) לבניו, אך ניקיון הנשמה נעשה רק אחת לשנה ביום הכיפורים. לכן כל השנה בתפילות מבקשים רק סלח לנו ומחל לנו. ביום כיפור מבקשים סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.

לסיכום

בערב ראש השנה הקב"ה מסלק את החיות מעולם, והמשכת החיות לשנה החדשה תלויה בנו, על ידי קבלת מלכותו מעומק הלב, אנו מעוררים בקב"ה את הרצון למלוך עלינו ולהמשיך לנו חיות חדשה לשנה טובה ומתוקה!

 

באדיבות אתר "אסנט צפת" - חווית הקבלה

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: