מסע הנדידה של פרפרי המונרך

במבט ראשון הם נראים כמו עלים עדינים על עץ, או עלי כותרת של פרח, אבל למעשה מדובר בפרפרי מונרך, אחד ממיני הפרפרים המעניינים ביותר באמריקה.

פרפרי המונרך ידועים בעיקר בזכות מסע נדידתם המרהיב המתקיים רק פעם אחת בשנה ורק פעם אחת במחזור חייו של כל פרפר. 

בעוד שרוב החרקים קטנים וחלשים מכדי לנדוד למרחקים, פרפרי המונרך מוכיחים כי גם יצורים שבריריים מסוגלים לחצות מרחקים מרשימים. 

במסע הנדידה הארוך, פרפרי המונרך, הידועים גם בשם "דָנאיות מלכותיות", עוברים מרחק של למעלה מ-4000 ק"מ, כאשר הם מדרימים בהמוניהם ממדינות צפון אמריקה הקרות אל רמה מרכזית במקסיקו.

לא די שמדובר במחזה אסתטי מרהיב השוטף את השמיים בצבעי כתום ושחור, אלא גם שמדובר ביכולת מיוחדת ומעוררת התפעלות, שכן בניגוד לציפורים הרגילות לנדוד במסלולים קבועים הלוך ושוב, הרי שבמחזור חייהם של פרפרי המונרך, כל אחד מהם משלים את המסע הארוך רק פעם בחייו. 

כיצד מצליחים הפרפרים לנווט בכל שנה אל אתרי הרבייה למרות שמעולם לא ביקרו בהם? זו שאלה שמעסיקה מאוד את החוקרים, אך טרם קיבלה מענה ברור.

ההשערה המקובלת היא שדפוסי הנדידה הם תורשתיים וטבועים בחומר הגנטי של כל פרפר ופרפר, וכי הם מנווטים על ידי שילוב בין שעונם הביולוגי לבין מיקום השמש בשמים בהתאם לשעות היום.

במהלך הנדידה, מטילות הנקבות את הביצים ובכך מבטיחות את קיום דור הפרפרים הבא שינדוד אף הוא.

הנדידה מתבצעת במהלך רוב ימי חייהן של הדנאיות המלכותיות, שאורכם פחות מחודשיים בקרב הפרפרים שנולדו בתחילת הקיץ, ועד שבעה חודשים בקרב פרפרים שנולדו בשגר האחרון של הקיץ.

בשל אורך חייהם הקצר, לא יכולים רוב הפרפרים להשלים לחלוטין את הנדידה, האורכת כ-5 או 6 שבועות לכל צד, ולחזור חזרה לצפון. 

מכיוון שכך, מסע הנדידה מתבצע למעשה על ידי שלושה עד חמישה דורות של פרפרים, והפרפר שחוזר לצפון אמריקה הוא דור שלישי או חמישי לפרפר שיצא מצפון אמריקה לדרום זמן מה לפני כן.

במהלך הנדידה מעופפים הפרפרים בגובה של עד שלושה קילומטרים לערך, והם מתקדמים בקצב של כ-70-90 קילומטרים ליום.

הדנאיות המלכותיות הן מן החרקים המעטים החוצים בנדידתם חלק מהאוקיינוס האלטנטי ומעופפים מעל שטח גדול ממנו במשך זמן רב.

הטורפים הפוטנציאלים העיקריים של הדנאית הם מיני עופות שונים. עם זאת, לדנאית הגנות טובות למדי כנגד הסכנות מצד העופות: מלבד טעמה הדוחה, גופה מכיל רעל שנצבר עוד בהיותה זחל מאכילת עלי האסקלפיאס הרעילים מהם הם ניזונים. בנוסף, צבעי הכנפיים שלה - כתום, שחור ולבן - הם צבעי אזהרה שמטרתם להרתיע טורפים מלתקוף אותם.

במשך עשרות השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בגודל האוכלוסייה של הדנאית המלכותית. הסיבה המדויקת לירידה זו אינה ברורה, אך ההשערות הרווחות מציינות כסיבה וירוס שפגע באוכלוסיות גדולות, בצורת, כריתת יערות בלתי חוקית, בירוא שטחים גדולים שאליהם נדדו בעבר הפרפרים, ירידה טבעית באוכלוסייה, או שילוב של כמה מהסיבות הללו.

בנוסף, הדנאית המלכותית רגישה ביותר לשינויי מזג אוויר ובשנת 2002 מתו בין 220 ל-270 מיליון פרטים במקסיקו (כ-75% מכלל האוכלוסייה במקסיקו) כתוצאה מחורף קשה במיוחד.

נכון להיום, נעשים מאמצים להפוך את המין למוגן ולמנוע את הריסת שטחי המחיה שלו, אך מכל מקום, הדנאית המלכותית איננה נתונה בסכנת הכחדה ואוכלוסייתה עומדת על עשרות עד מאות מיליוני פרטים.