המדע והיהדות: סיפורו של חלקיק בשם בוזון היגס

מאת: מנדי קמינקר

באדיבות: אתר בית חב"ד

למרות שאינני מומחה גדול בפיזיקה (ולמען האמת, גם לא מומחה קטן...), מצאתי את עצמי עוקב בהתעניינות אחרי עבודת מאיץ החלקיקים הענק שבשווייץ. כאשר החלה פעילותו של המאיץ, בשנת 2008, ערוצי החדשות חששו שעומדים להיווצר חורים שחורים שיבלעו את כל הסביבה, ומי יודע, אולי גם את הרי האלפים בכבודם ובעצמם. לאחר שהחששות התבדו, הסיקור החדשותי כמעט ונפסק לחלוטין. אך בימים האחרונים הוא שב לראש החדשות עם הידיעה כי ככל הנראה המדענים הצליחו לחזות בחלקיק הבוזון היגס.

אם לתאר זאת במונחים לא פיזיים בעליל, במשך שנים הפיזיקאים ניסחו תיאוריה בשם "המודל הסטנדרטי" שתפקידו לפצח את הדרך בה מתנהל העולם. הם גילו כי כל דבר בעולם מורכב מאטומים, שהם חלקיקים קטנים ביותר – כוס מים אחת מורכבת ממילארדי אטומים! – והאטומים עצמם מורכבים מחלקיקים קטנים אף יותר. אך מה נותן לאותם חלקיקים את המסה? מה מעניק לחלקיקים אלו את החומר הפיזי ממנו הם מורכבים? מדען בשם פיטר היגס פיתח תיאוריה לפיה חלקיק מסויים הוא זה שעומד מאחורי החומר של אותם חלקיקים, וכתוצאה מכך החומר בעולם כולו. החלקיק נקרא על שמו, וכך נולד ה"בוזון היגס."

כדי למצוא את אותו חלקיק עלום, מאיצים המדענים חלקיקים בתוך מנהרות ענק. הם מאיצים אותם שוב ושוב עד שהם מגיעים למהירות מקסימלית הקרובה למהירות האור – ואז מנגישים אותם זה בזה, תוך שהם מקווים שכתוצאה מההתנגשות החזיתית יתגלה החלקיק המבוקש.

וזה כנראה מה שקרה. המדענים מאמינים כי הם הצליחו לצפות במשהו שנראה מאוד דומה לאותו חלקיק. עבור פיזיקאים מדובר בתגלית גדולה של ממש.

"אם הצלחנו למצוא את הבוזון היגס, התקרבנו לפצח את סוד הקיום" אמר אחד מן המדענים, "זהו החלק שנמצא בבסיס הכול. בלעדיו אין כלום; הוא תמצית הכול."

הדברים נשמעו לי מאוד מוכרים. כמעט בלי לחשוב פעמיים לקחתי את ספרו של הרמב"ם, ה'משנה תורה', ודיפדפתי לדפים הראשונים. הטקסט שהיה כתוב שם אמר משהו מאוד דומה:

"יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות."

כמעט אותם מילים. רק הנושא מעט שונה: המדען דיבר על הבוזון היגס, הרמב"ם – על בורא העולם.

שוב, כאדם שלא מבין גדול בפיזיקה, נראה כי המדע מתקדם במהירות לעבר היהדות, גם אם המדענים עצמם לא מכירים בכך. בכל יום, פעמיים ביום, יהודים אומרים "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד." חכמינו זכרונם לברכה מסבירים כי המילה 'אחד' כוללת בתוכה את העולם כולו: הח' רומזת על שבעה רקיעים וארץ, הד' הם ארבע רוחות השמיים, והא' הוא האלוקים, בורא העולם שיצר אותם ומעניק להם אנרגיה בכל רגע נתון. עם ישראל תמיד היה ממוקד ב'אחד', באותו כוח אלוקי שאולי לא ניתן לצפות בו או למדוד אותו אך הוא זה שברא ובורא את הכול.

במהלך ההיסטוריה, המדע מתקדם יותר ויותר לנקודה של אחידות. איינשטיין גילה כי חומר יכול להפוך להיות אנרגיה, ואנרגיה יכולה להפוך לחומר. המדענים במאיץ החלקיקים עומלים בקדחתנות למצוא את הנתון היחיד במשוואה, ההתחלה של הכול, מה שמעניק את החומר לכל שאר החלקיקים ובאמצעותם לעולם כולו. אם בעבר היה אדם צריך לצאת אל השדה, להביט אל ההרים ולומר "מה רבו מעשיך ה'!" הרי שהמדענים יכולים להביט ארצה, להסתכל בתוצאות הניסויים המדעיים בכל תחום שהוא, לראות את הסימטריות ואת המורכבות שבכל תא שבגופנו, בכל סיב מהוייתנו, ולומר: מה גדלו מעשיך ה', מאוד עמקו מחשבותיך!" עד כמה יש לחקור ולגלות את היופי הנעלם שבכל חלק מן הבריאה.

מסופר כי פעם ולוול גרין, מדען שעבד עבור סוכנות החלל האמריקאית, שאל את הרבי האם להתגייס לפרוייקט שנועד למצוא חיים על המאדים. הרבי השיב לו: חפש חיים על המאדים! ואם לא תמצא שם, חפש במקום אחר ביקום. שכן לקבוע שאין חיים מעבר לכדור הארץ פירושו להגביל את הבורא, ואף נברא לא יכול לעשות זאת!"

"הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים... הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור, הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים, יהללו את ה' כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם, חק נתן ולא יעבור." (מתוך התפילה)