1. המרכזים ההיסטוריים של פורטוגל
אין אחד שלא אוהב לטייל במרכזי ערים היסטוריים, ובפורטוגל יש כמה שנחשבים לאתרי מורשת עולמית, כל אחד מהם בעיר שנחשבת למומלצת מאוד לביקור באופן כללי:
אבורה
בימי הביניים אבורה הייתה עיר מושב לכמה ממלכי פורטוגל, ובה יושב הארכיבישוף של מחוז אבורה. מרכז העיר, שהוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1986, שרד עד ימינו בצורתו המקורית, כשבו יש כ-4,000 מבנים היסטוריים בין חומות עתיקות, כמו גם כנסיות, ארמונות, שערים וכיכרות. כל אלה הופכים את אבורה העתיקה ל״עיר מוזיאון״ של ממש.
פורטו
כמה מסמלי העיר הידועים ביותר נמצאים במרכז ההיסטורי שלה, ביניהם כנסיית קלריגוש בעלת מגדל הפעמון שניתן לראות כמעט מכל מקום בעיר. מרכז פורטו הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1996, והוא נחשב למונומנט לאומי של פורטוגל כולה. יש שם שלל כנסיות עתיקות, ביניהן קתדרלת פורטו משנת 1100, שנחשבת למבנה העתיק ביותר ששרד שם עד היום.
גימארייש
המרכז ההיסטורי של גימארייש הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2003, ו-20 שנה לאחר מכן ההכרזה הורחבה כך שתכלול גם את כל אזור קוארוש – רובע הבורסקאות של העיר. בטירת גימארייש שבעיר נולד המלך הראשון של פורטוגל, אפונסו הראשון, בשנת 1109.
אנגרה דו אירואיז׳מו
העיר הוקמה בשנת 1450 והיא הבירה ההיסטורית של האיים האזוריים, כמו גם העיר העתיקה ביותר בכל קבוצת האיים. בשנת 1980 בכתה במרכז ההיסטורי רעידת אדמה שגרמה נזקים חמורים, ועל אף שהאיים האזוריים "רגילים" לרעידות אדמה, האחת ההיא הייתה ככל הנראה העוצמתית ביותר ב-1,800 השנים שקדמו לה. לקח 4 שנים לתקן את כל הנזקים, ו-3 שנים לאחר אותה רעידת אדמה הוכרז המרכז ההיסטורי כאתר מורשת עולמית.
2. עיר חיל המצב והגבול אלווש וביצוריה
השם הארוך הזה הוא השם שנתן ארגון אונסק״ו בשנת 2012 למקבץ של 7 מונומנטים היסטוריים בעיר אלווש ובסביבתה, ביניהם אמת המים אמוריירה, מבצר סנטה לוזיה (בתמונה למטה) והמצודות ששמרו עליו, מבצר גרסה וכמובן המרכז ההיסטורי של אלווש, שם נבנו הביצורים הבאסטיונים הגדולים ביותר שנשתמרו עד לימינו.
בהכרזה על אתר המורשת נכתב: ״אלווש היא דוגמה יוצאת דופן לעיר חיל מצב ומערכת ההגנה של חפיר יבש, שהתפתחה בתגובה לשיבושים במאזן הכוחות באירופה של המאה ה-17. כשרידיו של מבצר מלחמה עצום, אלווש יוצאת דופן כנוף צבאי עם יחסים חזותיים ופונקציונליים בין ביצוריה, המייצגים התפתחויות באדריכלות צבאית ובטכנולוגיה השאובים מהתאוריה והפרקטיקה הצבאית ההולנדית, האיטלקית, הצרפתית והאנגלית. אלווש היא הדגמה יוצאת דופן של הרצון של פורטוגל לאדמות ולאוטונומיה, ולשאיפות האוניברסליות של מדינות הלאום האירופיות במאות ה-16–17.״
3. המבנה המלכותי של מפרה
הארמון הזה, יחד עם הגנים שצמודים אליו, נחשב למונומנט לאומי של פורטוגל עוד משנת 1910, והוא היה גם מועמד בעבר בגמר תחרות שבעת פלאי פורטוגל. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2019 ויש לו היסטוריה עשירה ומרשימה. הוא התחיל כמנזר פרנציסקני במאה ה-18, בתקופת שלטונו של המלך ז׳ואאו החמישי, כשהמלך נדר לבנות מנזר אם אשתו תלד לו צאצאים, וזה מה שעשה. זהו אחד ממבני הבארוק המפוארים ביותר בכל פורטוגל, ושטחו הוא כ-40,000 מ״ר, מה שהופך אותו גם לאחד מהארמונות המלכותיים הגדולים ביותר בעולם.
הבזיליקה של הארמון (בתמונה למטה) בנויה בצורת צלב לטיני באורך 63 מטר, ומאחוריה ישנו מנזר של הנזירים הפרנציסקנים ממסדר אראבידה, שם יש תאים לכ-300 נזירים. לצד הארמון ישנו גם פארק ציד שמתפרש על שטח של 8 קמ״ר, בו חיים שלל מינים של איילים, חזירי בר, שועלים וציפורי טרף. הפארק הזה פתוח למבקרים ואפשר לצאת שם לטיולים רגליים או לטיולי רכיבה על סוסים, כמו גם לקחת חלק בפעילויות ירי בחץ וקשת.
4. בום ז׳זוש דו מונטה
בתרגום לעברית, שמו של המקום הזה הוא ״המתחם הקדוש של ישו הטוב של ההר״, והוא אתר קתולי קדוש ששוכן על מורדות הר אספיניו, מזרחית לעיר בראגה שבצפון פורטוגל. המתחם נחשב לאחד מאתרי העלייה לרגל החשובים ביותר במדינה, והוא הוכר כמונומנט לאומי בשנת 1970, וכאתר מורשת עולמית בשנת 2019.
הנוף האדריכלי של האתר התפתח לאורך 600 שנה, וכיום הוא כולל מבנים ומאפיינים אומנותיים רבים, ביניהם קירות, גרמי מדרגות, חצרות פטיו, גנים, קפלות, כנסייה, מזרקות ופסלים. רוב המבנים נבנו בסגנון הבארוק, אולם אפשר למצוא שם גם כמה בסגנון הרוקוקו והנאו-קלאסי.
גרם המדרגות המרכזי שבאתר מורכב מ-581 מדרגות, גובהו 116 מטר והוא מחולק ל-3 חלקים; החלק התחתון נקרא ״מדרגות הפורטיקו״, שם יש 10 קפלות; החלק השני הוא ״מדרגות החושים״, שבהן יש 6 מזרקות שמוקדשות לחושים; והחלק השלישי והעליון נקרא ״מדרגות שלוש המעלות״, שם יש 3 מזרקות שמוקדשות למעלות הטובות – אמונה, תקווה וצדקה.
5. מגדל בלן ומנזר ז׳רונימוש
שמו המלא של האתר הוא ״מגדל ויסנטה הקדוש מבלן״, והוא מגדל מבוצר שנמצא על גדת הנהר טז׳ו ברובע בלן שבמערב ליסבון. המגדל הוקם בתחילת המאה ה-16 כהוקרה לגילוייו של מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גאמה, אשר היה הראשון שהגיע ישירות דרך הים מיבשת אירופה להודו, וכיום הוא נחשב לאחד מסמלי ליסבון. המגדל הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1983.
יחד איתו, הוכרז כאתר מורשת עולמית גם מנזר ז׳רונימוש הסמוך אליו, אשר משקף את שיא האדריכלות המנואלינית – סגנון שהיה נפוץ מאוד בתחילת המאה ה-16 באימפריה הפורטוגזית. סגנון זה כולל לרוב גילופים באבן גיר של יצורים ימיים, מפלצות ים, קונכיות, אלמוגים ופרטי ספינות כמו חבלים ועוגנים. הן המנזר והן המגדל נחשבים לדוגמאות מצוינות לסגנון הבנייה הזה.
6. מנזר בטאליה
המנזר הזה ידוע גם בשם ״מנזר מרים הקדושה של הניצחון״, והוא מנזר דומיניקני ששוכן בעיירה בטאליה שבמרכז פורטוגל. הקים אותו מלך פורטוגל ז׳ואאו הראשון, והקמתו החלה בשנת 1386, אחרי הניצחון בקרב אלז׳וברוטה שהתרחש בקרבת המקום שנה קודם לכן. בנייתו נמשכה כ-130 שנה, אולם כבר בשנת 1388 אכלסו אותו, והוא נחשב כיום לאחת הדוגמאות הטובות ביותר בפורטוגל לסגנון אדריכלות גותי לוהב, כשהוא משלב גם גותיקה מנואלינית.
המנזר הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1983, והאתר מחולק למספר חלקים:
הכנסייה: אורכה הוא 80 מטר, רוחבה 22 מטר וגובהה 32 מטר, מה שמעניק לה מראה מוארך וגבוה.
קפלת המייסד: היא לא הייתה חלק מהתוכנית המקורית, אולם נוספה כשז׳ואאו הראשון החליט להקים פנתאון למשפחתו. זה היה הפנתאון המלכותי הראשון בפורטוגל.
הקפלות הבלתי גמורות: הקפלות האלה נועדו לשמש כפנתאון למשפחתו של המלך דוארטה, אולם עבודות ההקמה נעצרו בעת מותם של המלך והאדריכל שעבד עליהם. הבנייה הושלמה בסופו של דבר על יד המלך מנואל הראשון.
הקלויסטר המלכותי: אורכה של כל אחת מצלעותיו הוא כ-50 מטרים, ובכל צלע יש ארקדה עם 7 פתחים. החלקים של הקלויסטר נבנו בנפרד; החלק הדרומי והמזרחי נבנו על ידי האדריכל דומינגש, והחלק הצפוני והמערבי על ידי האדריכל הוגט.
בית המועצה: למבנה הייחודי הזה יש תקרה שמעוצבת בצורת כוכב עם שמונה קודקודים, והיא אינה נתמכת על ידי העמודים שבחלל החדר – רעיון שהיה בזמנו מהפכני מאוד ומסוכן, עד כדי כך שהפועלים שהועסקו בבנייתו היו אסירים שנידונו למוות. הרעיון הזה צלח רק לאחר שני ניסיונות כושלים, ומספרים שהאדריכל הוגט שהגה אותו העביר לילה שלם בתוך האולם כדי להשתיק את הביקורות שהושמעו נגדו.
7. נופי תרבות היין של פורטוגל
פורטוגל ידועה בהיסטוריה העשירה שלה בתרבות ייצור היין, כשיש בה לא מעט אזורים שלמים שבהם מייצרים יין כבר במשך דורות שלמים, ושניים מהם אף זכו להכרה על ידי אונסק״ו כאתרי מורשת עולמית.
הראשון מביניהם הוא חבל היין אלטו דורו, שהוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2001. סגנון היינות המיוצרים כאן הוא מגוון מאוד, ונע בין קלרט קליל בסגנון בורדו ועד ליינות עשירים בסגנון בורגון שיושנו בחביות עץ אלון.
השני הוא האי פיקו, שהוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2004. האי הזה מכונה ״האי השחור״ בשל אדמתו הגעשית השחורה, אשר הגיעה מהר פיקו – הר געש שפסגתו היא בגובה 2,351 מטרים, וזו הנקודה הגבוהה ביותר בפורטוגל כולה ואף ברכס המרכז-אטלנטי. האדמה הפורייה שבאי אפשרה תרבות יין מיוחדת שהתפתחה כבר מאז הגעתם של המתיישבים הראשונים במאה ה-15.
מקור התמונות: depositphotos
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: