1. שומשום
זרעי השומשום השחורים או הלבנים שלעתים קרובות אנו מוצאים על מאפים או בתבשילים שונים, למעשה גדלים בתוך תרמילים שכל אחד מהם הוא באורך של 3-5 ס"מ. צמח השומשום יכול לצמוח עד לגובה של 100 ס"מ, והוא בעל פרחים בצבעי לבן, סגול או כחול.
2. זעפרן
זעפרן הוא תבלין המופק מהצלקת של פרח הכרכום התרבותי שהוא מין בסוג כרכום. תבלין זה נמכר כאבקה או בצורתו המקורית, שהיא חוטים כתומים-חומים, ומקור שמו הוא מהמילה הערבית ל"צהוב", אספר. הזעפרן נחשב ליקר שבתבלינים, זאת בשל הקושי הרב בהפקתו, כאשר על מנת להכין חצי ק"ג ממנו נדרשים 35,000 עד 100,000 פרחים.
3. הל
הל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביל, המשמש לתיבול תה, קפה ותבשילים שונים. צמח הקרדמון ממנו מופק ההל, הוא צמח רב שנתי בעל עלים גדולים. לפירות של הצמח יש ניחוח וטעם חזקים, וכדי להשתמש בהם יש לאסוף אותם, לייבשם בשמש, להרטיב אותם ולייבש מחדש – התוצאה היא קפסולות הל קטנות בגודל 1-1.5 ס"מ.
4. אגוז מוסקט
עץ אגוז המוסקט עצמו ממש גבוה ונישא לגובה של עד ל-20 מ', כאשר החלק החשוב בו הוא פירותיו הגדולים – מזרעיו הטחונים מופק תבלין ומקליפתו החיצונית של הזרע מכינים תבלין נוסף. לתבלין אגוז המוסקט יש טעם מעט מתקתק ועדין, אך אם צורכים אותו בכמויות גדולות הוא עלול לגרום להזיות, בחילה, התייבשות וכאבים.
5. פלפל שחור
פלפל שחור הוא צמח מטפס ממשפחת הפלפליים שיכול להתנשא עד לגובה של כ-4 מ'. פירות הצמח הירוקים עוברים ייבוש בשמש או באמצעים תעשייתיים ומשמשים לבסוף כתבלין. הפלפל השחור, הקרוי על פי רוב בקיצור פלפל, נמצא כמעט על כל שולחן במרבית ארצות העולם בתוך פלפלייה, בדרך כלל לצד מלח השולחן.
6. חרדל
אם אי פעם תהיתם מדוע לחרדל יש צבע צהוב, זה בגלל הפרחים היפים שממנו הוא מופק. צמח החרדל גדל בשדות רחבי ידיים כאשר הפרחים מתחילים לפרוח בסתיו ובחורף. כדי להכין את ממרח החרדל כותשים את זרעי הצמח לאבקה ומערבבים אותם עם מי-קרח וחומץ; יש המוסיפים תבלינים נוספים, כמו כורכום התורם לצבע הצהוב.
7. כמון
רבים יודעים שלתבלין הכמון יתרונות בריאותיים רבים, והצמח אשר ממנו מופק התבלין הבריא הזה עמיד בפני בצורת, אוהב אור ומתאים למזג אוויר חם וים תיכוני. מזרעי פרי צמח זה מפיקים את תבלין הכמון, כאשר אוספים ומייבשים אותם, ולאחר מכן כותשים אותם לאבקה.
8. צלף
צלפים הם למעשה ניצני פרחים הגדלים על שיחים קוצניים עם גבעולים עגולים, כאשר בתקופת הפריחה, הפרחים נפתחים ומעטרים אותם צבעים ורודים ולבנים יפהפיים במיוחד. את הצלפים לא אוכלים כשהם טריים, אלא רק כשהם מוחמצים או משומרים בחומץ ומלח, והם משמשים אותנו במטבח הביתי למגוון מטרות.
9. כורכום
הכורכום הוא לא רק תבלין הודי מפורסם, אלא גם צמח פורח ויפהפה. את התבלין מפיקים משורש הכורכום, כאשר כדי להכין אותו יש לנקות אותו היטב מאדמה, לטבול במים רותחים, לייבש ולכתוש ביד או במעבד מזון לכדי אבקה.
10. וניל
הווניל גדל על צמח המזכיר גפן, ומקורו העיקרי בעולם הוא באזור מרכז אמריקה. עוד מימי קדם אספו הילידים במקסיקו – האצטקים, את תרמילי הווניל והוסיפו אותם למשקאות קקאו. כיום, מקלות הווניל לרוב מיובשים ועושים בהם מגוון שימושים קולינריים הן בתצורתם הטבעית והן לאחר כתישה לכדי אבקה.
11. ציפורן
ציפורן הוא תבלין העשוי מכפתורי פרחים מיובשים של עץ טרופי בשם אוגניית הציפורן, המתנשא לגובה של 10-12 מ'. למעשה, תבלין הציפורן הוא ניצן הפרח הסגור, וכדי לעשות בו שימוש, ניצניו נקטפים ביד ומיובשים. לאחר מכן, הם משווקים בשלמותם או טחונים ומשמשים לתיבול דברי מאפה, נקניקים, ממרחים ועוד.
12. רוזמרין
הרוזמרין הוא שיח רב-שנתי בעל פרחים תכולים, שניתן למצוא בשפע ברחבי הארץ. גבעוליו מוציאים ענפים עמוסים בעלים מחטניים ששוליהם מקופלים לאחור, כאשר צדם העליון הוא ירוק כהה, וצדם התחתון הוא אפור. שם הצמח מקורו בשפה הלטינית – טל ים, בשל פרחיו התכולים המזכירים את הים, או בשל העובדה שלעיתים קרובות הוא גדל לידו. את ענפי הרוזמרין מוסיפים כתבלין לתבשילים רבים, ואפילו משרים אותם במספר ארצות באירופה ביין אדום ליצירת יין רוזמרין.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: