תובנות בין מפייס למתפייס

כולנו בני אדם, בשונה ממלאכים אנו גם טועים! לעיתים פוגעים ומעליבים, מזלזלים ומצערים. ובפרט בתא המשפחתי, שם לצערנו זה קורה בתדירות גבוהה... מוטלת עלינו האחריות לתקן. 

אך מה לעשות, בקשת הסליחה היא אחת מהפעולות המורכבות מבחינה נפשית, וכרוכה באי נעימות רבה, משום כך רבים מעדיפים להדחיק זאת עד לאחר החגים, אי שם באחרית הימים... 

ננסה במאמר זה להקל מעט על קושי נפשי זה, ע"י כללים מקוצרים, בכדי שנספיק, עוד לפני החגים לנקות את השולחן, ולפתוח שנה חדשה ברגל ימין.

כלל מס 1:

אי בקשת הסליחה חמורה מהפגיעה עצמה! ישנם ימים קשים, מעצבנים ומתוחים. משפט חריף שנפלט מפינו בסערת רגשות יכול להתקבל על הדעת, אולי זה נבע מחוסר תשומת לב, אך התעלמות לאחריה מהנפגע, היא כבר מכוונת ומעידה על זלזול ברגשותיו של הנפגע. מנגד חז"ל מלמדים אותנו: "אין מרצים אדם בשעת כעסו", ע"כ עלינו להמתין מעט ומיד להתחיל בפיוס.

2. רגישות:

בקשת הסליחה, מטרתה לחדור אל ליבו של הנפגע, כי שם התרחשה הפגיעה! לכן, הפעולה הראשונה שעלינו לעשות עם עצמנו, היא להבין, להפנים ולהסכים עם הנפגע, שגרמנו או שנגרם לו על ידנו כאב, גם אם אנו לא התכוונו לכך.

3. חרטה:

להביע חרטה אמיתית על הכאב, חרטה במילים ברורות ובהבעת פנים מושפלת. בסגנון של :כואב לי שהכאבתי לך. או מה הייתי מוכן לעשות על מנת למנוע זאת מלכתחילה.

4. ענווה:

אין תחליף למילה: ס ל י ח ה ! מילה זו מתקנת את הקרע הנוצר בעקבות הפגיעה. אך משחקי כבוד, אגו מנופח, גאווה והתנשאות, הם שורש כל רע! כל עוד לא נלמד עצמנו להוריד את הראש, אין מקום לסליחה!
ענווה היא הכרה בכישלון ובטעות.

5. אמת:

6. אחריות: 

קח אחריות למעשיך! בלי תירוצים, האשמות והסברים מיותרים. היה אתה אחראי בלעדי למה שקרה.

7. קבלה לעתיד:

חשוב מאוד לקבל על עצמנו, ולהבטיח לנפגע שפגיעה זו לא תחזור על עצמה. שהרי זו עיקר התועלת שתהיה לשנינו בעקבות הפגיעה.

8. קבלה מעשית:

להוכיח בתכנית מעשית לנפגע, כיצד תתנהל מערכת היחסים מכאן והלאה. במה אנו נשתנה בעקבות הפגיעה, מה אנו נעשה בפועל כדי שזה לא יקרה שוב. לדוגמה: תוספת הדרגתית בפעילות מסוימת נדיבה יותר בתחום המשפחתי, שהביאה לפגיעה.

9. אפקט משפחתי: 

מתברר שלרבים יש קושי נפשי לבקש סליחה מבן הזוג, מפני שהפוגע מעולם לא ראה את הוריו שלו מפייסים האחד את השני, סיטואציה שכזו פשוט לא נצרבה באישיותו! וע"כ כדאי מאד אם הפגיעה נודעה לילדים. ערך חינוכי הוא שהילד יהיה נוכח בהתנצלות בין ההורים, או שהפוגע יידע את הילד בהתנצלות. בכך אנו בונים את הזוגיות העתידית שלו.

10. לדעת לסלוח:

כעת מספר מילים למפויס הפגוע. ודאי לא קל לסלוח. הכאב עוד צורב, והקושי לסלוח ברור מאד, הרי אין לנו במוח מנגנון המוחק אירועים, אך אם אנו רוצים להמשיך לחיות יחד, אין ברירה חייבים לתת הזדמנות לפוגע להתנצל, אל תסגור את הדלת בתוך הבית! שהרי שני הצדדים סובלים... 

אל תתעלל נפשית בפוגע ,זה עלול לחזור אליך כבומרנג במצב הפוך, כולנו טועים מידי פעם! אמנם איננו קוראי מחשבות איננו יודעים האם הפוגע מתכוון באמת או שזה עוד משחק, אך עלינו להיות אמיצים, ולתת הזדמנות לבן הזוג לתקן. 

החלטנו לסלוח אל לנו לעשות "ימי זיכרון"... לפגיעה. מרגע שאמרנו במילים, כי אנו מקבלים את ההתנצלות וסולחים, אז הסיפור נגמר לחלוטין! ממשיכים הלאה יש לנו עוד הרבה מה להספיק יחד. 

מקור: הרב דודי ברוורמן