מחוז דונגצ'ואן - אדמות האודם הקסומות של סין

אם תגיעו ביום מן הימים לדרום מערב סין הרחוקה, תוכלו לראות במו עיניכם את אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם... מחוז דונגצ'ואן, שאת שמו ניתן לתרגם ל-"אדמה אדומה" או "ארץ אדומה", נמצא במרחק נסיעה של 4 שעות מהעיר הבירה של מחוז יונן, קונמין, ולמרבה ההפתעה מעט מאוד אנשים מכירים אותו. צפו בסדרת התמונות המופלאה הזאת והמשיכו לקרוא כדי לגלות עוד מידע על אדמות האודם של סין.

הנוף הייחודי שבמחוז דונגצ'ואן הופך את האוזר לגן עדן עבור צלמים ויש בו יש פלטה שלמה של צבעים, כשהמודגש ביותר שבהם הוא אדום. כולם מפוזרים על פני גבעות וצורות גיאומטריות משגעות.

נערכים הרבה סיורי צלמים באזור הזה, אך עם זאת קשה למצוא הרבה תיירים בחבל הארץ הכפרי והמרוחק הזה, משום שיש מחסור קשה במלונות ומקומות לינה אחרים שיוכלו לשמש את המבקרים. לפיכך רק מעט מאוד אנשים מוכנים לעשות את הנסיעה הלוך וחזור, והאזור מצליח לשמור על שלווה וניתוק מאווירית תיירות ההמונים שמאפיינת מקומות אחרים בסין.

המקום הקסום הזה נמצא כל כך רחוק משטחי סין המודרנית, עד שאפילו רוב המקומיים לא מכירים את שמו. רבים מהם מתארים את מקום הבית והשדות שלהם על פי המרחק בקילומטרים מהכביש הקרוב ביותר.

השטח של המחוז עצמו מתפרש על פני 1,858 קמ"ר והוא ביתם של 300,000 אנשים החיים בכפרים ובחוות עצמאיות. לא כל כך נדיר לראות שם חוואים נוסעים על עגלה רתומה לסוסים.

האזור הסוריאליסטי הזה לפעמים נקרא גם לקשיאגו או עמק לוקשיה גו. כשצלמים מהמערב הגיעו אליו לראשונה בשנת 1990, הם כינו את המקום "הפלטה השמימית של הטבע" ולא קשה להבין מדוע.

בשל מחצבי הנחושת והברזל האדירים שנמצאים באדמה יחד עם האקלים החם שבאזור, האדמה נראית כאילו היא זוהרת בצבע אדום. אין עונה או תקופה בה מומלץ במיוחד להגיע למקום המדהים הזה במהלך השנה, משום שהחוואים משנים את היבול על פי העונה, כך שהארץ מקבלת אופי וצבע אחר בכל מחזור שתילה. 

בכפר הז'ינגקו תוכלו לראות טרסות אורז, אותם עיבדו אנשי ההאני במשך 1,300 שנה. במהלך החורף החקלאים נוטשים את השדות שמתמלאים במים, ובאביב שותלים את האורז עבור הקציר הבא.

אם אתם מחפשים אטרקציות אחרות באזור, תוכלו ללכת ליער האבנים, שעל פי הערכות מומחים קיים כבר מעל 270 מיליון שנה. תוכלו לבקר גם במערות ג'יושיאנג, שהן מהמערות הגדולות ביותר בסין. אגדה מקומית מספרת שבני האל-מוות הכו בהר עד שהפך למבוך בו יכלו (ועדיין יכולים) זוגות אהובים למצוא פרטיות.

הניגודיות המדהימה שבין האדום לירוק ולצהוב נפרשת לאורך הגבעות בזכות דורות של חקלאים שעיבדו את האדמה. בכל טרסה נשתל גידול אחר, והצמחים נמצאים תמיד בשלבי גידול שונים כך שנוצר נוף ייחודי בכל שנה שכנראה לעולם לא יחזור על עצמו פעם נוספת.

אני מקווה שאחרי שצפיתם בתמונות האלה קיבלתם מושג קלוש על נפלאות הטבע שמסתתרות בסין הרחוקה. בעיני כיף לדעת שגם בעידן המודרני שבו אנו לפעמים חושבים שכבר "גילינו את כל העולם", עדיין אפשר למצוא מקומות מבודדים ומלאי קסם שכאלה. ומי יודע? אוי יום אחד גם נזכה לבקר בהם בעצמנו...