אופס.. המצאות מחיי היומיום שקרו בטעות!

אין ספק שרוב ההמצאות הגדולות דרשו שנים של סבלנות, מיומנות, תסכול ומחקר. רובן, אבל לא כולן. למעשה, חלק מהדברים שאנו משתמשים בהם בחיי היומיום שלנו הומצאו בטעות. הנה כמה מהם.

קורנפלקס.

האחים ג'ון הארווי קלוג ווויליאם קית' קלוג היו חלק מקבוצה בכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, שניסו לפתח מזון שנוגד תשוקה. בשנת 1984, במהלך ניסוי שערכו עם חיטה, הם שכחו גרעיני חיטה מבושלים מושרים, וגילו אחר זמן שהם איבדו את טעמם. הם החליטו לא לזרוק אותם מטעמי חיסכון ובמקום זאת סחטו אותם בעזרת מכבש ואפו אותם. להפתעתם, הפתיתים האפויים יצאו טעימים מאוד עד שהם החליטו לערוך ניסויים עם דגנים אחרים. הם הגיעו למסקנה שהפתיתים המוצלחים ביותר יוצאים מתירס. וויליאם קית' שיכנע אותם להקים עסק שייצר את פתיתי התירס לשיווק המוני.

קפיץ (סלינקי)

בשנת 1943, מהנדס מכונות צעיר בצי האמריקני, ריצ'רד ג'יימס וסגנו, קולמן ברבר ערכו ניסויים בקפיצים שונים שיוכלו לתמוך ולייצב כלים רגישים שונים שנמצאים בסירה, בתנאי ים קיצוניים. ג'יימס שמט בטעות את אחד הקפיצים שהיה על המדף, והוא שם לב שהקפיץ מתחיל "ללכת" על הריצפה. הוא חשב שזה יכול להיות צעצוע מדליק לילדים ובשנת 1945 כבר הקפיץ הראשון שווק לציבור הרחב.

קוקה-קולה

הרוקח שהמציא את הקוקה-קולה, ג'ון פמברטון, נפצע במהלך קרב קולומבוס בשנת 1865. כמו פצועים רבים, הוא התמכר למורפיום ששימש להפחתת כאביו. כהוא החל לעבוד כרוקח בחברת "Eagle Drug & Chemical Company" שבקולומבוס, ג'ורג'יה, הוא ניסה למצוא תרופה שתחליף את התמכרותו. הוא החל לבצע ניסויים ולבסוף יצר משקה אלכוהולי, שאותו הוא הכין מקוקה, אגוז קולה וצמח הדמיאנה. בשנת 1885, הונהגו באטלנטה חוקי היובש, שאסרו משקאות אלכוהוליים, דבר שאילץ את פמברטון ליצור גרסה לא-אלכוהולית למשקה שהכין. השם שהוא בחר למשקה החדש היה "קוקה-קולה", על שם 2 המרכיבים העיקריים שלו.

פתקיות דביקות

בשנת 1968, בעת שניסה ליצור דבק חזק מאוד, המדען, ד"ר ספנסר סילבר, שעבד בחברת 3M, הצליח ליצור בדיוק את ההיפך. הוא יצר דבק חלש שהוסר בקלות מכל משטח שהודבק עליו. הוא והממונים עליו לא ראו כל שימוש אפשרי בדבק ועזבו את הנושא. 6 שנים מאוחר יותר, בשנת 1974, עובד אחר בחברה בשם ארט פריי ניסה להשתמש בדבק הזה כדי להדביק סימניות בספר שירי הכנסייה שלו וגילה שהוא לא משאיר סימנים. הם החליטו לשווק את המוצר החדשני.

חטיף תפוחי אדמה

על ההמצאה הזו אתם יכולים להודות ללקוח אחד מאוד בררן שהיה לא מרוצה מהצי'פס שקיבל. בשנת 1853, בסרטוגה ספרינגס, יו יורק, לאחר שהלקוח הבעייתי לא הסכים לקבל את הצ'יפס שלו מהמלצר, בטענה שהוא רטוב ועבה מידיי, השף ג'ורג' קראם החליט לעשות מעשה. הוא לקח את תפוחי האדמה, חתך אותם דק ככל שיכל וטיגן אותם עד שיצאו קריספיים. הלקוח מאוד אהב את המנה, ולכן הוחלט להוסיף אותה לתפריט תחת השם "צ'יפס סרטוגה".

פלסטלינה

הרכב הפלסטלינה גובש על ידי ויליאם הארבט, מורה לאומנות מאנגליה, בשנת 1897. הוא ניסה ליצור חימר לפיסול עבור תלמידיו, אך כזה שלא מתייבש. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים הוא יצר חומר אפור שהיה רך, לא רעיל, סטרילי וגמיש שלא מתייבש בחשיפה לאוויר.

שמפניה

הוויכוח מיהו האדם שהמציא את השמפניה כנראה לא יפתר לעולם - אבל יכול להיות שהזכות תיזקף לזכות מזג האוויר. בשנת 1940 היה שינוי משמעותי במזג האוויר, שהשפיע באופן דרמטי על תסיסת היין. במקום מיץ ענבים תוסס באופן מושלם, ירידת הטמפרטורות גרמה לשמרים להפסיק לעבוד מוקדם מהרגיל ולהכנס לתרדמת עד האביב, שאז התרחש גל התסיסה השני. פער זה הוביל להיווצרות פחמן דו-חמצני ביין, או כפי שאנו מכינים אותו היום - גזים.

תחבושות הייגיניות

הרפידות שאנו מכירים כיום שמשו את החיילים במלחמת העולם הראשונה לחבישת פצעים. עם זאת, אחיות רבות מהצלב האדום מצאו כי הן יכולות להיות מאוד שימושיות בשמירה על היגיינה נשית. בשנת 1920 הן כבר שווקו לציבור הרחב.

מסטיק

המום ומתוסכל מכך שניסיונותיו ליצור מהשרף של עץ הספודיליה מוצרי גומי שונים כמו צמיגים, הכניס תומאס אדמס חתיכה לפיו. להפתעתו, הוא גילה שהחומר גמיש מאוד ומהנה ללעיסה. הוא הוסיף לו טעמים והחל לשווק את הממתק הנחשק בשנת 1871.

תחליף סוכר

האם זו הפעם היחידה שאי שטיפת ידיים הובילה למשהו טוב? בשנת 1879 חזר הכימאי קונסנטין פאלברג לביתו. מייד שהגיע לביתו הוא ישב לאכול עם אשתו את ארוחת הערב ולא שטף את ידיו. בזמן הארוחה הוא שם לב שלכל מה שהכניס לפיו היה טעם מתקתק, ולאחר בחינה מדוקדקת הוא גילה שזה היה בגלל הסכרין - הממתיק המלאכותי הראשון שהתגלה.

ארטיק

בשנת 1904, פרנק אפרסון, אז בן 11, התנסה בדרכים שונות ליצירת גזוז ביתי. בטעות הוא השאיר את הגזוז שהכין באותו היום עם המקל ששימש אותו לערבוב מחוץ לבית. בלילה, צנחו הטמפרטורות ולמחרת בבוקר הוא יצא מביתו וגילה את הפינוק הקפוא.

עוגיות שוקולד צ'יפס

מעולם מתכון אפייה לא השתבש כל כך ויצא מוצלח כל כך בו זמנית. בשנת 1930, רות גרייבס ווייקפילד אפתה קינוח שוקולד. השוקולד ששימש אותה באופן קבוע למתכון זה נגמר לה והיא השתמשה בשבבי שוקולד מריר מבית נסטלה. השבבים לא נמסו כמתוכנן, ובשנת 1939 הציגה נסטלה את עוגיות השוקולד צ'יפס.