למה קשה לשכנע אדם לשנות את עמדתו?
המוח שלנו מונע מדעות מבוססות, הרגלים, ועמדות שפיתחנו או שהשתרשו בנו ושקשה מאוד לשנות. תחשבו על זה כמו על הרכבת משקפיים עם עדשות שמעוותות את המציאות; כשאדם עם דעה מסוימת קורא או שומע עובדה אחרת, הוא או ישתמש בה כדי לאשר את הדעה הקדומה שלו ולחזק אותה, או שיתעלם ממנה ובטל אותה בטענה שמדובר בשטות גמורה.
אי הרציונליות של המוח האנושי הובחנה לראשונה במחקרים שנערך באוניברסיטת סטנפורד בשנות ה-70'. מאז נערכו עוד אינספור מחקרים שהראו עד כמה אי הרציונליות מושרשת עמוק באנטומיה שלנו דרך האבולוציה, ושאנחנו פועלים על פי הרגשות ולא בהתאם לעובדות שמוצבות בפנינו.
חוסר הרציונליות הזה נובע מהתשוקה האבולוציונית שלנו להרגיש שייכות. אם נסטה יותר מדי רחוק מהשבט שלנו, אפילו בחיפוש אחר מקלט או מזון, זה יפחית באופן משמעותי את הסיכויים שנשרוד בטבע. על ידי כך שאנחנו בוחרים לדבוק בדעות המבוססות ששאבנו מהסביבה לאורך החיים, אנחנו באופן תת-מודע מסמלים לסביבה שלנו שאנחנו חלק מהשבט – אנחנו שייכים. מהבחינה הזו, הניסיון לגרום לאדם אחר לשנות את דעתו היא שווה לניסיון לשכנע אותו לעזוב את השבט שלו – אבל הוא לא מסוגל לעשות את זה, הרי איך הוא ישרוד? זה מה שהמוח שלנו חווה כשמנסים לשנות את דעתנו.
למוח שלנו יש גם מנגנון שעובד באופן קבוע בניסיון להגן על האגו, נקודת המבט ותחושת הזהות שלנו. כשמאתגרים את נקודת המבט שלנו, מופעל אותו החלק במוח שאחראי על עיבוד סכנה פיזית. זה אולי מסביר למה ויכוחים יכולים להפוך להיות סוערים ותוקפניים.
מה שמעניין עוד יותר זה שקול ההיגיון התפתח אף הוא דרך האבולוציה. כשההומו ספיאנס התחילו לפתח את השפה, זה אפשר להם לשתף פעולה. שיתוף פעולה זה דבר שקשה מאוד ליצור ולשמר, ולכן, ההיגיון לא התפתח כדי לסייע לנו לפתור בעיות מופשטות או לעבד מידע שאינו מוכר לנו, אלא כדי לפתור בעיות שעלו מהמצב שבו מצאנו את עצמנו – חיים בקבוצה שדורשת שיתוף פעולה.
ישנה גם "אשליית עומק ההסבר" – מונח שמשמש לתיאור מצב שבו אדם הוא יחסית בור או חסר ידע בתחום מסוים, ומאמין שהוא בעל יכולות והבנה ברמה גבוהה בו. חשבו על זה כך: אתם בטח סוגרים ופותחים רוכסנים מספר פעמים מדי יום, אך האם אתם יודעים כיצד בדיוק עובד רוכסן? איך הוא מצליח לסגור את שני החלקים שהיו פרודים עד לפני שהזזתם אותו? סטיבן סולמן ופיליפ פרנבך – שני מדענים קוגניטיביים – מסבירים את זה כך: "אנשים מאמינים שהם יודעים יותר ממה שהם באמת יודעים, ומה שמאפשר לנו לשמור על האמונה הזו היא אנשים אחרים".
כשזה נוגע לדברים יומיומיים, כמו תפעול של רוכסן או אסלה למשל, אנחנו יודעים שבני אדם תכננו את המנגנונים האלה על מנת שנוכל לתפעל אותם בקלות. "הסתמכנו אחד על המומחיות של השני מאז שלמדנו כיצד לצוד יחדיו. אנחנו משתפים פעולה כל כך טוב, שאנחנו כמעט לא יכולים להבחין איפה ההבנה האישית שלנו מתחילה ונגמרת. אין גבול ברור בין הרעיונות והידע של אדם אחד לבין אלו של שאר חברי הקבוצה".
בכל הנוגע לטכנולוגיה, הבורות הזו מעצימה אותנו מאוד. אך כשזה נוגע לפוליטיקה ותחומים דומים, זה מפצל בינינו וגורם לצרות. אנחנו יכולים לתפעל רוכסן בקלות מבלי להבין איך הוא באמת עובד, אבל אנחנו לא יכולים להעדיף עמדה פוליטית אחת על פני אחרת מבלי להבין אותה לעומק – זה פשוט לא הגיוני.
זווית פיזיולוגית אחרת למוחנו שנוטה לדעות קדומות התגלתה על ידי מחקר שנערך על ידי ג'ק ושרה גורמן – פסיכיאטר ומומחית לבריאות הציבור בהתאמה. הם גילו שעיבוד מידע שתומך באמונות שלנו נותן לנו פרץ של דופמין, שהוא ההורמון שעושה אותנו שמחים.
איך לשנות עמדה של אדם אחר?
עליכם להבין ששינוי אידיאולוגי קיצוני הוא לא דבר מציאותי, לכן האסטרטגיה הטובה ביותר שלכם היא להגיד לאדם שמולכם "אתה צודק", לפני שתנסו להוכיח לו שהוא טועה. הדגישו את הנושאים ששניכם מסכימים עליהם ולאחר מכן הציעו דעה שונה בצורה עדינה במקום להנחית עובדות שאמורות להצדיק אתכם.
כשאתם מוצאים מכנה משותף, אתם למעשה אומרים לצד השני שאתם ביחד באותו השבט ואם הוא ישנה את דעתו, הוא לא יהיה לבד. זו גם דרך נהדרת לנטרל את ההתנהגות האלימה והצעקות שעלולות לעלות בעת דיון. יתרה מכך, ככל שתחלקו יותר אמונות עם אדם אחר, כך יש יותר סיכוי שהוא ישנה את דעתו. הסופר ג'יימס קליר מסביר את זה כך: "אתם כבר מסכימים בנוגע לרוב הדברים בחיים. ככל שאתם קרובים יותר אחד לשני, כך יש יותר סיכוי שאמונה אחת או שתיים שאינכם חולקים יחלחלו לראשכם וישנו את אופן החשיבה שלכם".
אתם יכולים גם לנסות ללכת על גישה פרקטית בשינוי דעתו של אדם אחר. בקשו ממנו לתאר את ההשלכות של האמונות שלו; מה יקרה אם כולנו נלך עם הרעיון שלו? יצירת סימולציה שכזו מאפשרת להשתמש אך ורק בעובדות, אחרת לא יהיה בסיס לרעיון. אם הדיון מתחמם ונעשה רועש ואף אלים, זה אומר שמישהו לא רציונלי. שקלו האם יתכן שאתם טועים בעצמכם ונסו להבין האם אתם מסתמכים על עובדות או אמונה בטענותיכם. אתם הרי כבר מבינים עד עכשיו שהאמונות שלכם יכולות לשנות את יכולתכם לספוג ידע חדש, ויתכן שהעובדות לא בצד שלכם, אך זה בסדר להודות בטעות ולאפשר לאדם אחר ללמד אתכם משהו חדש.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: