רב טוראי רחמים (דוד יפת) יוסף ז"ל

רחמים, בן משה ומזל. נולד ביום י' בשבט תרצ"ח (12.1.1938) בעדן.

התגייס לצה"ל באוגוסט 1957. נפל בעת מילוי תפקידו בא' בניסן תשי"ט (8.4.1959).

בן משה ומזל. נולד ביום י' בשבט תרצ"ח (12.1.1938) בעדן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949. אחרי שלמד בבית-הספר היסודי "ביל"ו" בתל-אביב למד גם בבית-הספר המקצועי "שבח".

אהב ספורט והיה חבר ב"מכבי עתיד" בקבוצת-הכדורסל. היה חביב על כל חבריו לעבודה ולספורט. עבד כפקיד.

גויס לצה"ל באוגוסט 1957 ובשירותו היה מסור ונאמן לצבא במילוי תפקידים ואף בעזרה למפקדים ביחידתו. במחנהו היה גם בין המארגנים ערבי-הווי וספורט. אור ליום א' בניסן תשי"ט (8.4.1959) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.

הוריו ומשפחתו תרמו נר-תמיד לזכרו וגם ספרים לבית הכנסת "אבשלום" (של עדת-הספרדים) בתל-אביב. כן נקבע שם לוח-זכרון על-שמו. גם ספר-תורה, שהוקדש לשמו ולזכרו, הכניסו הוריו לאותו בית-כנסת. גם בבית-הכנסת הכללי (של האשכנזים) בתל-אביב הונצח שמו.

מי ימשיך את זיכרו? שאלה שהטרידה אותי שנים. סבא וסבתא, דודים ודודות (אחיו ואחיותיו) שהלכו לעולמם לא מכבר, הם היו הדואגים כל שנה בימי הזיכרון. השאלה הקשה הזו תמיד היתה מתעצמת לה ביתר שאת עם הגיע יום הזיכרון ומחשבות היו מציפות אותי...

דודי נפל בהיותי בן 5 והזיכרון היחידי שלי ממנו היה כשהגיע יום אחד לחופשה. זוכר אני את גובהו הרב ולא יותר. מה שהכי זוכר אני הוא את בכיה הרב של סבתי עליה השלום. היא מעולם לא פסקה לבכות ממש עד יום מותה... לא ניתן היה לדבר או להזכיר את השם רחמים לידה כי מיד זה היה מלווה בבכי ודמעות אין סוף. אמא אתם יודעים מה זה!

סבי החזיק חדר מיוחד כאתר הנצחה אישי והיה בו הכל, כתבות מהעיתונים, תמונות וכל דבר ועניין, ופשוט לא ניתן היה להכניס אליו סיכה! הוא מעולם לא נתן לאף אחד להיכנס לחדר זה וגם לא לסבתי. החדר היה נעול על סורג ובריח. אין יום שלא היה מתבודד ושוהה שעות בחדר ולאף אחד לא היה שמץ של מושג למעשיו...

אכן בן אהוב יתר על המידה לאביו ולאימו. קשה לתאר את הסבל שהם עברו לפני ואחרי הטקסים. נורא ואיום וזיכרונותיי קשים לתיאור והם למשמורת בליבי לנצח נצחים......

מנציח: רפול שם טוב.